הקורונה, תאמינו או לא, הצליחה להגשים לירדן גוט את חלומה הגדול. כמה חודשים לאחר שחזרה ארצה מקנדה – בעקבות העובדה שמכללת ווינדזור, שבה למדה בארבע השנים האחרונות, סגרה את שעריה בשל המגפה - היא קיבלה הצעה מפתה: לשוב ולשחק כדורסל בבנות הרצליה מליגת העל, אותה מאמן מישהו שהיא מכירה מצוין. אבא שלה, דני גוט.
"כשהגעתי בסוף העונה שעברה לישראל חשבתי יותר להתמקצע בקריירה החדשה שלי, כפיזיותרפיסטית וספורט־תרפיסטית. אמרתי שבין לבין אשחק בליגה הלאומית, בשביל הכיף, וחתמתי בגליל עליון", משחזרת ירדן בת ה-30. "שבוע אחרי, אבא החליט לעבור לכדורסל נשים. באותו רגע ידעתי: זו ההזדמנות להגשים את החלום שלי – לשחק בשביל אבא".
כשסיימה את התקופה הקצרה בגליל לפני כחודשיים היא הצטרפה רשמית להרצליה, אביה סיכם בקבוצה לעונה נוספת - והחלום התגשם. "זה משהו שקסם לה", מחייך האב הגאה. "כששקלתי בקיץ כל מיני אפשרויות, אם זה להדריך קבוצה בלאומית או להיות עוזר מאמן בליגת העל, העדפתי לממש את האופציה בהרצליה".
ירדן: "כשהתחלתי לשחק כדורסל, בגיל 16, הוא היה עושה לי אימונים אישיים. תמיד הייתי הולכת איתו למגרשים ואומרת בלב: 'הלוואי שהיה לי מאמן כמו אבא שלי'. הוא רואה לנגד עיניו את השחקנים שלו, מאמין בהם ודורש את המקסימום".
6 צפייה בגלריה
"הייתי הולכת איתו למגרשים ואומרת בלב: 'הלוואי שהיה לי מאמן כמו אבא שלי'"
(צילום: אורן אהרוני)
"תמיד הייתי הולכת איתו למגרשים ואומרת בלב: 'הלוואי שהיה לי מאמן כמו אבא שלי'. הוא רואה לנגד עיניו את השחקנים שלו, מאמין בהם ודורש את המקסימום"
החופשה עם הדוד בלאט
את משפחת גוט אין צורך באמת להציג. דני (56) שימש לפני שנתיים כעוזרו של בראד גרינברג במכבי אשדוד, ולפני כן עבד במספר קבוצות בליגת העל ובאירופה (דינמו מוסקבה ובי.סי קייב, למשל). אשתו פנינה שיחקה בעבר בנבחרת ישראל, והבן האמצעי גולן כבר שחקן בכיר בליגת העל ומשחק העונה בעירוני נס־ציונה. אה, כן, ואי אפשר מבלי להזכיר את הגיס, דייויד בלאט. משפחת כדורסל.
ירדן (30) כידררה לראשונה כאמור רק בגיל 16. "לא דחפנו אף אחד מהילדים שלנו להיות כדורסלנים", מודה דני. "זה היה בקיץ אחד, כשהיינו בחופשה עם דייויד בלאט, ופתאום ירדן נדלקה ואמרה: 'תראה לי איך זורקים לסל'. אחר כך המשיכה לשחק בבית הספר ונדבקה בחיידק".
ואיך אתה בכלל הגעת לכדורסל הנשים?
"במקרה. יש לי עסק של סקאוטינג ביחד עם מיקי גורקה, ובקיץ שעבר כבר הייתי בכיוון של לעזוב את האימון ולהתמקד בחברה. נסעתי לדברצן בהונגריה עם נבחרת ישראל 3x3, ופתאום התקשר אליי עמית הלמן, המנהל המקצועי לשעבר של הרצליה, ושאל אם ארצה לאמן נשים. בגלל הקורונה כשהכל נעצר – ההצעה הזו קסמה. אתגר חדש, אמרתי, ננסה. אני מאוד שמח שנכנסתי לעולם הזה. זה גם כיף וגם קרוב לבית".
ויש הבדל בין אימון נשים לגברים?
"המון. קודם כל מבחינה פסיכולוגית. כל אחת אוהבת להביא את הדעה שלה. בכדורסל גברים המאמן מחליט וכולם מבצעים. בנשים הן רוצות להביא את הצד שלהן. מובן שיש גם את הנושא הפיזי, פחות יכולת אתלטית לעומת גברים, אבל כדורסל עם יותר מחשבה. פה מאמן יכול להשפיע יותר".
"שנינו מציבים את הגבולות"
ירדן, איך זה כשאבא שלך מאמן אותך, ולהפך: דני, לא קשה לך להדריך את הבת?
ירדן: "כל מי שמכיר את אבא שלי יודע שהוא לא עושה חשבון לאף אחד. הוא מאמן בדרך שלו והולך לפיה, ולא משנה אם אשתו על המגרש. בטח אם זו הבת שלו. הוא מחויב, מקצועני. שנינו מציבים את הגבולות. אין מצב שיהיו פרוטקציות. אם אני לא טובה, לא אהיה על המגרש".
דני: "אם צריך לצעוק, אני צועק. אם לכעוס – אז כועס. כשמגיעים הביתה עושים את הניתוק. היא חוזרת להיות הבת שלי ואני אבא שלה. שנינו נהנים מזה".
ירדן: "יש יותר דרישות, לא אגיד שלא. בכלל, הוא דורש הרבה משחקניות, אבל לי אין מקום לטעויות. אני צריכה להיות סופר מקצוענית, סופר מחויבת, להישאר מאוד מפוקסת ולעשות את הדברים נכון. אין הנחות".
אתם עובדים וגרים יחד. גם בארוחות שישי מדברים על כדורסל?
דני: "זה לא רק בימי שישי, אלא כל השבוע".
"אם צריך לצעוק, אני צועק. אם לכעוס – אז כועס. כשמגיעים הביתה עושים את הניתוק. היא חוזרת להיות הבת שלי ואני אבא שלה. שנינו נהנים מזה".
ירדן: "כל החיים זה ככה, ואי אפשר להימנע מזה. אנחנו משתדלים לפשט את הדברים בצורה מקצועית בכל הקשור לקבוצה. לכן יש מצבים שאנחנו בבוקר מדברים כמו שחקנית ומאמן, אבל בערב לא מערבבים בשיחות את הכדורסל".
האם האמא פנינה הייתה בעד המהלך? פה, מתברר, הדעות חלוקות. "ברור שהיא תמכה. אם היא הייתה יכולה – היא גם הייתה משחקת בשבילו", אומרת ירדן. "האמת? היא חששה בתחילה שזה יפגע ביחסים ביני לירדן. במסגרת האימון אני לא קל, בלשון המעטה, ופנינה חששה שהבת תיפגע מזה", מגלה דני.
בינתיים, אחרי שלושה מחזורים ועם היציאה לפגרת הנבחרות, הרצליה עדיין ללא ניצחון בליגת העל. ירדן: "יש לנו סגל שיכול להגיע רחוק. הצבנו מטרה שאפשר בהחלט להשיג – להיכנס לפלייאוף. הקבוצה צריכה זמן להתחבר כי היא חדשה לחלוטין. ברגע שנתגבש ודברים יזוזו נוכל לעשות דברים גדולים ביחד. אני רוצה צלחת אליפות, וזה לא בלתי אפשרי".
דני: "שואפים הכי גבוה שאפשר. זו אמנם קלישאה, אבל גם האמת. המטרה שלי היא להוציא את מלוא הפוטנציאל מכל שחקנית באופן אישי".
