אחרי שני משחקים שבהם שיחקה טוב, למרות שנוצחה באחד מהם, מכבי ת"א הייתה אתמול (שישי) מאוד בינונית והפסידה 84:77 לווירטוס בולוניה, קבוצה שביום טוב היא בהחלט יכולה לנצח.
לאיטלקים יש כמה שמות גדולים - וויל קלייבורן, טוקו שנגליה ומרקו בלינלי הם מענקי היבשת. איזאייה קורדינייה גם שחקן עם רקורד מרשים, אקילה פולונארה פשוט מצוין, ויש שם עוד כמה וכמה לא רעים בכלל. אלא שהשלם הזה לא עולה על סך חלקיו. זו קבוצה סבירה. לא יותר. ולכן יש טעם של החמצה.
4 צפייה בגלריה
היו יכולים לנצח. סורקין ומכבי ת"א מול מרקו בלינלי ובולוניה, אתמול
(Credit: Virtus Segafredo Bologna)
היתרון הבולט של בולוניה על מכבי הוא שנגליה. חייבים להגיד את זה: כבר שנים שהוא מתעלל בצהובים. קשה לי לזכור מתי היה להם בעמדה מספר 4 שחקן שהצליח לעצור אותו. וזה לא סתם: הוא באמת נפלא.
אבל לצידו יש גם כמה שחקנים שאפשר היה לשחק יותר טוב על המגבלות שלהם, ובראשם אנטה ז'יז'יץ'. ידידנו הגמלוני תרם במחצית הראשונה למשחק ההתקפה של מכבי יותר משנתן לה ברוב המשחקים שבהם הוא היה שייך לקבוצה. הוא נורא איטי ולא עמד בשמירה על ריברו, שכל הזמן זז ויכול לזרוק מחצי מרחק. התסכול בהגנה השפיע גם על ההתקפה שלו. הוא לא הצליח לעשות סל.
אולם במחצית השנייה, קטש בחר משום מה די לייבש את ריברו, החלטה מעט תמוהה לאור העובדה שמדובר בגבוה שנתן לו הכי הרבה העונה. מעבר לתפוקה שהייתה חסרה מריברו בכמה אספקטים של המשחק, זה גם הוריד לחץ מז'יז'יץ'. הוא השקיע פחות בהגנה, קיבל כמה כדורים לסלים קלים, צבר ביטחון וסיים עם 14 נקודות. אז ברור שזה לא האיש שהגנת מכבי התמקדה בו, אבל אם ראית שריברו מתעלל בו במחצית הראשונה, למה לא להמשיך במץ'-אפ הזה?
מעבר לכך, שוב חזרה תופעה שכבר דיברתי עליה כמה וכמה משחקים. השילוב של סייבן לי וג'ון דיברתולומאו, שעולים יחד כמחליפים, פשוט מזעזע. בראש ובראשונה, מדובר בציוות הגנתי נורא. דיברתולומאו נמוך וחלש, לי שומר מוגבל, וברגע שהם במגרש הגארדים היריבים טורפים אותם ללא רחמים. בשלושת הרבעים הראשונים, פעם אחר פעם, בולוניה ברחה כשהם היו יחד במגרש.
וזה לא שלקטש לא היו עוד אופציות. ראשית, דיברתולומאו מתאים הרבה יותר לצד רוקאס יאקובאיטיס. הליטאי גבוה יותר מלי ושומר הרבה יותר טוב, כך שלא ייווצר חור בהגנה. מעבר לכך, דיברתולומיאו ניזון בהתקפה מגארדים שחודרים, מושכים עזרה ומוציאים לו כדורים לזריקות משלוש. היחיד במכבי הנוכחית שעושה זאת הוא יאקובאיטיס. נכון, הוא קלע אתמול שלוש שלשות באחוזים גבוהים, אבל בחלקים גדולים מהדקות שבהן היה במגרש הוא רק עמד ובהה בסייבן לי.
זה כמובן לא רק באשמתו. לי לא ממש מוסר. הוא הולך די הרבה אחד מול חמישה. נכון, הוא חודר מחונן, אבל הוא לא תורם למי שמסביבו, ולכן בעייתי מאוד לתת לו להיות רכז. זה שונה מאשר לתת לו כדור ליד כשהכל נתקע ונשארות חמש שניות להתקפה. לזה הוא מאוד מתאים. אבל בתמונה הגדולה, הוא רק נראה פחות ופחות מחובר לקבוצה. הסידור שבו הוא מגיע רק למשחקים ולא מתאמן עם חבריו – לא עובד. פייר, אם דייויד דג'וליוס יתגלה כשחקן סביר, וכמובן אם זה אפשרי מבחינה חוזית, לא בטוח שצריך להשאיר את לי בתנאים האלה. זה חבל מאוד, כי הוא יכול מאוד להועיל במצב נורמלי, אבל הוא כנראה לא רוצה מספיק. תופעה כזאת גם פוגעת לאורך זמן במרקם הקבוצתי. לא בטוח אם הנזק עולה על התועלת.
למה לא מנקו?
ואגב דג'וליוס: בשלוש הפעמים שהצמד לי ודיברתולומאו יצר חורבן חשבתי לעצמי: "טוב, החדש עוד לא משחק, בלאט לא נמצא, יאקובאיטיס צריך לנוח, זה מה יש". אבל שתי דקות לסוף הרבע השלישי הוא פתאום נכנס. אז למה לא קודם?
זה גם כמובן לא מה שיש. ראשית, אפשר לשים את רנדולף בעמדה 2. קטש לרוב מנסה בכל משחק את כל סוגי ההרכבים, אבל משום מה אתמול הוא היה יותר מקובע, וגם זו שיטה שלא נוסתה. מעבר לכך, שומו שמיים, אפשר להשתמש גם ברפי מנקו. נכון, מנקו לא תמיד יציב בקליעה, אבל גוף גדול בהגנה על גארדים הוא יכול להיות. אם מחפשים מישהו שמתאים ליד לי שלא שומר, ולא רוצים לשחוק את רנדולף ביותר מדי דקות כי הוא מיועד לעמדה 3 בעיקר, למה לא מנקו? אני באמת לא זוכר שהוא עשה בעונות הקודמות כזה נזק שמצדיק התעלמות ממנו כשזה הסגל הקיים.
ותכל'ס, הבעיה הזאת לא עומדת להסתיים: למכבי יש שלושה גארדים מאוד נמוכים ואת לי שהוא שומר אישי חלש. אז או שיביאו עוד שחקן לעמדה מספר 3 שיאפשר להעביר את רנדולף לעמדה 2 במשך דקות משמעותיות כשצריך יותר הגנה, או שקטש ייזכר במנקו. כרגע זו נקודת חולשה גדולה.
החיסרון של בלאט
חייבים גם להגיד: למרות שתמיד מדברים על זה ש"לא חוכמה לדבר אחרי הפסדים על מי שחסר", תמיר בלאט היה חסר. בשנים האחרונות היו למכבי שני רכזים מאוד חכמים: לורנזו בראון ובלאט. הם היו שונים, אבל כל אחד מהם הביא סגנון מתוחכם משלו למשחק, גם בימים שהם לא היו במיטבם. במשחקים שבהם בלאט נעדר, כשיאקובייטיס לא במגרש זה נראה אסון, עם הרבה איבודים וכדורסל שבלוני לגמרי. כשרוקאס משחק, לפעמים יש דקות יפות מאוד אבל הוא לא תמיד יציב. כדי לנצח, מכבי חייבת תמיד להיות יותר חכמה מהיריבה שלה לאורך הרוב המוחלט של המשחק. בלי בלאט זה קשה. מי שהכי סובל מחסרונו זה ג'יילן הורד. בלאט הפעיל אותו מהרגע הראשון באמנות, והוא פרח. מאז שתמיר פצוע הוא דעך התקפית.
בשורות טובות היו דווקא בקו הקדמי. השילוב של סורקין וגבריאל הלך מצוין למרות שוויינן עדיין רחוק מכושר משחק. הוא פיזי מאוד, לוקח ריבאונד, ויהווה תוספת כוח משמעותית. סורקין גם הלך פנימה ולא רק זרק שלשות. זה עשה לו טוב. ועם זאת, היה צריך קצת יותר ריברו.
אירוע תמוה היה גם בעניין וויל ריימן. הוא עלה למחצית השנייה עם שלוש עבירות, לגיטימי, עשה מיד את הרביעית, לא יצא, ושתיים וחצי דקות בתוך המחצית היה כבר עם חמש. זה שחקן חמישייה. לא עדיף היה לשמור אותו לשלבים מאוחרים יותר?
ואם לא די בכל התלאות של מכבי, היא עברה התעללות מהשופטים לקראת הסיום. קורדיניה עבר את דיברתולומיאו כשהוא מבצע עם היד הרחוקה מהכדור תנועת חיבוק שמעיפה החוצה את השומר. עבירת תוקף קלאסית. השופטים שרקו עבירת מגן, קטש התלונן ובצדק, וקיבל עבירה טכנית. המשיך להתלונן, הורחק. אז מילא שזה קורה כשאתה טועה וצורח סתם, אבל ברור שהוא צדק. לא הגיע למכבי לנצח לאור היכולת שהציגה עד אז, אבל להפסיד ככה זה גועל.
בשבוע הבא יש משחקים עם שתי היווניות. על הנייר, זוועה. בפועל, עם שובו של גבריאל כבר יש מספיק מסה להתמודד עם המפלצות שלהם מתחת לסל, ויש גם כמה ימים להכניס את דג'וליוס לעניינים. הסיכוי לצאת עם ניצחון לא גדולים, אבל אני מעריך שהמשחקים יהיו צמודים. מכבי לא קבוצה שמתפרקת גם כשקשה.
ואחרי אתמול גם מתבהרת עוד יותר נקודה שצריך להפנים: זו לא קבוצה שתוכל להתמודד על מקום בין שמונה הגדולות. שום דבר לא עובד כרגיל במדינה בימים אלה, ואין סיבה שהכדורסל יהיה יוצא דופן. ואם הדיון בסיבות להפסד מתמקד בהחלטה זו או אחרת של קטש, המצב כנראה טוב בהרבה משיכול היה להיות אם לעוסקים בענף הזה, בכל הקבוצות הישראליות אגב, לא היה כל כך הרבה חוסן נפשי. עצם זה שכל הנציגות שלנו באירופה נשארות תחרותיות עם הררי הצרות שנוחתות עליהן, זה די מדהים.
