איגוד ההתעמלות ערך היום (חמישי) קבלת פנים לנבחרת ההתעמלות אמנותית אחרי ההישגים המרשימים שלה באליפות העולם: מדליות הזהב בקרב-רב ובתרגיל המשולב; ומדליית ארד בקרב-רב לדריה אטמנוב בקטגוריה האישית. "התכנסו פה בזכות השולחן הזה", אמר יו"ר האיגוד אבי שגיא. "שרק נמשיך להיות משפחה".
יו"ר הוועד האולימפי יעל ארד הוסיפה: "ההישג הזה שם אתכן שלב לפני האחרון במטרות. לכל אחת יש חלום לעמוד על הפודיום האולימפי, לזכות במדליית זהב. הצלחתן בתחרות המטרה הכי גדולה, לנצח את הגוף ואת הראש, לעמוד בלחץ כשכל העולם מסתכל עליכן".
ארד הוסיפה: "עכשיו מחכים לכן 11 חודשים שהם המבחן הגדול לספורטאים אולימפיים. אתן יודעות שאתן יכולות, יש ציפייה, יש משמעת עצמית, להאמין בצוות האימון, להישאר בצניעות ועם הרגליים על הקרקע ולדעת מה שעשיתן היום זה ההישג של אתמול. אם אתן רוצות להיות בספר הכי חשוב בספורט הישראלי זה להסתכל על מחר, ולבוא עם מרכז הכובד הפיזי והמנטלי. זה שיש לבנות צוות אימונים מסור כדי שיוכל להגשים את החלום שלהן, זה מדהים. אני יודעת כספורטאים איזה דרך עוברים, אבל יש כאלה שעושים הכל כדי שתצליחו, אין את זה בחיים האמיתיים".
איילת זוסמן, המאמנת הראשית של נבחרת ישראל, לא הסתירה את התרגשותה ואמרה: "אני לא מאמינה שעברה כבר שנה מאז שעשינו את הקריטריון לפריז (הקבוצתי). עבדנו השנה מאוד קשה, הראש עובד 24/7. בלי הצוות הזה, עם אלה סמופלוב, נטשה סטיפנובה, נטשה אסמלוב ועוזרות המאמנות לינוי אשרם, אלונה קושבצקי ואידה מיירין שום דבר לא שווה, אנחנו עובדות יחד, חולמות יחד. אנחנו יוצרים, עושים, חושבים, בוכים, רבים, הכל קיים פה. זה קורה בכל משפחה. יש לנו קבוצה בווטסאפ עם הבנות שנקראות 'עשינו את זה'."
זוסמן פנתה גם למתעמלות האישיות: "דאשה (הכינוי של אטמנוב) הצליחה להשיג את הקריטריון ממצב שלא יכולנו לחלום עליו, כמובן שכיוונו לשם. עדי כץ, המטרה חשובה, אבל הדרך לא פחות. עברת דרך לא פשוטה. עברנו ימים טובים ופחות טובים, עם כאבים. אני רוצה להגיד לך שאני גאה בך על זה שנלחמת כל השנה, זה שהתגברת על עצמך. נכון שהחלום לא הושג, אבל יהיו אחרים. אנחנו איתך, את חלק מהמשפחה".
קפטנית הנבחרת, רומי פריצקי, אמרה בשם הבנות: "אנחנו עברנו תקופה מאוד קשה ומורכבת השנה. זו הייתה עונה מלאה בהישגים, הצלחות, קשיים ומכשולים. המכשולים היו יכולים לעשות את הדרך אחרת, אבל לא הייתי משנה שום דבר. התחברנו אחת לשנייה וצמחנו כקבוצה. אני כל כך שמחה שבכל תחרות ראו את ההתקדמות שלנו ביחד ושהשגנו את התוצאות האלה בזכות. אני מודה לכל הצוות שתמכו בנו בדברים הכי קטנים".
אטמנוב הוסיפה בדמעות: "הייתה לי שנה מאוד קשה עם הפציעה. בחיים לא הייתי עוברת את השנה הזו אם לא האנשים שעומדים מאחוריי, כל המאמנות, הפיזיותרפיסטית נטלי ברטלר שהעמידה אותי על הרגליים. לא האמנתי שאני יכולה לעשות את זה. אני כ"כ שמחה שהצלחנו. תודה לוועד האולימפי, למכון וינגייט על האוהל, לאיגוד ההתעמלות. לא הייתי יכולה בלעדיהם".
