כמעט שנה חלפה מאז אותו בוקר יום רביעי, בו אלופת אירופה דאז דריה אטמנוב שברה את רגלה ממש רגע לפני העלייה למזרן באליפות העולם, בזמן החימום. בכושרה הנוכחי באותם ימים, אמורה הייתה המתעמלת האמנותית לעמוד על הפודיום ובכך, בדומה לנבחרת הקבוצתית שכבר עשתה זאת, להבטיח מקום בפריז 2024 שנתיים מראש.
אבל לא רק שהפציעה הזו גרמה לה לחכות שנה שלמה לפעם הבאה בה תוכל לקבוע את הקריטריון, היא הרחיקה אותה למשך של 11 חודשים מהזירה העולמית ומהתחרויות בסבב. במקום לראות רק את אולם ההתעמלות שבע פעמים בשבוע, היא נאלצת להתאמן שוב ושוב על אותם התרגילים בשל המגבלות - ומבלה בעיקר בחדר הטיפולים.
היום (רביעי) אטמנוב תערוך את הקאמבק שלה למשטח באליפות העולם בוולנסיה, תחילה במוקדמות מכשירי הכדור והחישוק, כשבהמשך הערב ייערכו הגמרים. מחר יגיע תור מכשירי האלות והסרט ואז, בשבת, המנה העיקרית – גמר הקרב-רב (הקטגוריה האולימפית) בו תתקבל תשובה לסימן השאלה האם מדובר בעוד קשר בסרט בדרך אל הטופ העולמי או שאולי הדרך של אטמנוב לפריז ארוכה משנדמה.
נטלי ברטלר, הפיזיותרפיסטית הראשית של נבחרת ישראל, מספקת הצצה נדירה לתקופה בה אטמנוב נעלמה מעיני הציבור, ומסבירה למה היא חזרה להתחרות רק בסוף החודש שעבר.
"טיפול ובעיקר מניעה"
"אני עובדת עם דריה הרבה שנים. הפציעה באליפות העולם בשנה שעברה הגיעה בהפתעה, למרות שהיא כל הזמן עשתה תרגילי מנע", סיפרה ברטלר. "ועדיין, אי אפשר למנוע את כל הפציעות, אבל גם במהלך השנה הזו כל הזמן היו טיפולי פיזיותרפיה לשיקום ובו זמנית מניעה של אזורים אחרים, כדי שלא יקרה שוב. אם מתמקדים רק באזור הפצוע בלי להתמקד באחרים, היא תיפצע בעוד מקום. זה המון רבדים".
ברטלר מוסיפה: "כשיש פציעה עושים הכל כדי לשקם בצורה הכי טובה ומהירה לתחרות היעד. חוץ מזה, כשמדברים על ספורטאית ברמה כזו, זה להסתכל גם על תוכנית מניעה. גם אני הייתי מתעמלת אמנותית בנבחרת ישראל, ומתוך הבנה מאוד עמוקה של הספורט והבנה גופנית, אני יודעת אצל כל אחת איפה נקודות החולשה שלה ואיפה החוזקה. בהתאם לאלמנטים שכל מתעמלת עושה בתרגיל, כל אחת מקבלת פיזיותרפיה לתרגילים של שחרורים או מקומות שצריך לחזק ולמנוע. הגוף שלהן הוא הכלי שלהן, אני אמונה עליו. עושה כל מה שאפשר מכל כיוון כדי לשמור על המכונה הזו משומנת היטב ועובדת".
אז ברטלר הזכירה את צמד המילים "הכי מהר" בנוגע לזמן החזרה, אבל התהייה למה היא לקחה כל כך הרבה זמן מתחברת לשאלה הגיונית. איך למעשה יודעים מתי תגיע החזרה של ספורטאי עלית עם חיי מדף מוגבלים ותאריך תפוגה (לרוב אצל המתעמלות האמנותיות אחרי קמפיין אחד) בצורה הטובה ביותר? משום שברטלר מנהלת במקביל לעבודתה עם המתעמלות קליניקה פרטית בהרצליה, היא מודעת היטב להבדל בין אנשים "רגילים" לבין ספורטאיות הישגיות כמו אטמנוב, שנתח מכובד מהקמפיין האולימפי שלהן "בוזבז" על טיפולים כאלה ואחרים, במקום לצבור מדליות. "יש אירועים שהם נפשית מאוד חשובים, כמו אליפות אירופה", היא מסבירה. "אבל צריך להסתכל על תחרות היעד שהיא המשחקים האולימפיים ואז לגזור אחורה. לפעמים הגזירה אחורה אומרת לא להשתתף בתחרויות כאלה. זו לא החלטה שרירותית שלא מתחרים שנה, אלא הבנה מה הכי חשוב מבחינתנו - אליפות העולם הזו בה קובעים את הקריטריון לפריז".
"דריה מאוד חזקה בראש"
וכך, לפי מצבה הגופני של אטמנוב, הצוות הרפואי (אליו שם שייכות ד"ר לובה גליצקיה, המעסה רוני שחורי והמטפלת אורית ישראלי) החל לברור תחרות אחר תחרות, עד שהגיע סבב גביע העולם באיטליה בחודש שעבר. "יש המון שיקולים כשמסתכלים על ספורטאית ברמה כזו, היא צריכה לעשות קילומטרז' לפני התחרות הגדולה. היא צריכה להתנסות בתרגילים שלה. הכל נלקח בחשבון: פיזי, מנטלי, מקצועי", מסכמת ברטלר.
מתעמלת עבר נוספת שיכולה להאיר את ההיבט שקורה בתור המוח והנפש של אטמנוב בת ה-17 היא נטע ריבקין, שמלווה את הנבחרת בימים אלה כמאמנת מנטלית. אגב, בדומה לאטמנוב, גם ריבקין עצמה נאלצה לוותר על אליפות אירופה ב-2016 ועוד בבית משום שנפצעה כשהמטרה הייתה המשחקים האולימפיים בריו בהמשך אותה שנה.
"דריה מאוד חזקה בראש שלה. היא עושה עבודה נהדרת מבחינת היכולת שלה לאסוף את כל הכוחות המנטליים שלה ולנתב אותם למקום הנכון", משתפת ריבקין על העבודה השותפת עם אחת התקוות למדליה אולימפית. "יש צוות גדול שמהווה לה קבוצת תמיכה, זה מעלה מורל וזה מאוד חשוב. היא מגיעה עם אנרגיות טובות, היא בכושר טוב. מגיע לה כל הקרדיט על החזרה שלה, היא נתנה פוש ומלחמה. רואים את זה בעבודה שלה באולם. אני זוכרת על עצמי גם, כשספורטאי הישגי לא מתחרה הרבה זמן, הוא צובר הרבה רעב. זה לא פשוט להיות בחוץ באליפות אירופה, למשל. אני ידעתי כשנפצעתי לפני האליפות הביתית שהייתה פה ב-2016 שלא תהיה לי עוד הזדמנות להתחרות. הבנתי שזה היה מהלך בלתי נמנע כדי להתחרות בדבר באמיתי. את רואה את כל המתחרות משתפרות, מתחזקות".
ריבקין, שייצגה את ישראל בשלוש אולימפיאדות (בייג'ינג' 2008, לונדון 2012 וכאמור ריו) מספרת שספורטאי נמדד גם בחוסן המנטלי שלו לא רק ברגעי משבר, אלא גם ברגעי פציעה שדוחקים אותו הצידה לצד "בגידה" של הגוף, המוגבל מאוד, והוא עושה למעשה רק מה שהצוות הרפואי מאפשר. "מה שמחזיק הוא הצד המנטלי. כמה אני בונה לעצמי את הרעב הזה כדי לצאת ולהתפוצץ שם על המשטח, ככה המוטיבציה שלי מתמלאת. דריה עושה את זה בצורה מעולה, והיא חוזרת אחרי תקופה לא קטנה שלא ראינו אותה, אבל היא עברה תחרות ראשונה מוצלחת בגביע העולם באיטליה. היא מוכנה, דרוכה, גם בראש וגם בגוף".
כמעט שנים חלפו מאז הפרישה של ריבקין, אבל בפן המנטלי יש דברים שלא משתנים בנבחרת ההתעמלות. כשהיא אומרת שאטמנוב ממוקדת כרגע בהשגת הקריטריון לפני המעבר לצעד הבא, אליו כולם כבר לוטשים עיניים, מגיעה עוד תהייה הגיונית - איפה הדיבור על הפודיום? כדי להיות בפריז, אטמנוב תצטרך לסיים בטופ 14 בגמר הקרב-רב, ולמרות שנראה שהמשימה "קטנה" על אלופת אירופה לשעבר, אף אחד לא מסתכל על זה כתוצאה, אלא כדרך. "גם לינוי אשרם וגם אני דיברנו על זה כשעוד התחרינו, יש משהו שמאפיין את המאמנות, איזה מנטליות הן משרישות בנו. היא קשורה לדרך ולא לתוצאה. אני יכולה להגיד לך שמעולם אלה סמופלוב המאמנת שלי (היום חלק מצוות האימון) לא אמרה לי 'את צריכה להיות במקום הזה והזה בפודיום'".
אם כבר דרך, עכשיו כשיש לריבקין את הכלים לעזור לספורטאיות בצורה משודרגת יותר, היא מבינה את המאמנות שלה. "כשאת עם העיניים על הדרך ועושה הכי טוב שאת יכולה - את תגיעי לתוצאה הכי גדולה שאת יכולה להגיע אליה. הדרך היא המקום היחיד בו יש לנו שליטה מלאה עליו. התוצאה היא מה שקורה בעקבות מה שעשינו בדרך. כל האנרגיה מנותבת למה שנמצא בשליטה שלי. כשחושבים על תוצאה, את רואה רק את התוצר הסופי ומפספסת את האיך. את תלויה ביריבות שלך, בשופטות. הדרך תלויה בך, באיך עשית את התרגיל על המשטח".
גם עדי כץ מחפשת כרטיס לצרפת
לא רק מאטמנוב ישנה ציפייה לקבוע את הקריטריון בקטגוריה האישית, אלא גם מעדי כץ. כץ, שבאליפות אשתקד סיימה במקום השישי בקרב-רב, המשיכה את ההתקדמות שלה השנה, וזכתה במדליית הכסף באליפות אירופה במכשיר החישוק לפני כשלושה חודשים. כמו אטמנוב, תצטרך כץ לסיים בטופ 14 בקרב רב כדי לעשות את מה שעשו לינוי אשרם וניקול זליקמן בטוקיו. "אנחנו מצפים ששתיהן כבר יהיו בפנים", אומרת ריבקין, שסייעה לכץ אשתקד בהכנה לאליפות העולם ההיא.
מי שכמובן כבר נמצאות בפריז הן בנות הנבחרת, שמגיעות "בראש שקט" יותר לתחרות. אחרי שזכו במדליית הכסף בקרב רב באליפות אירופה ובכסף באליפות העולם הקודמת, הן ירצו הפעם לשפר את המיקום בפודיום. "הן לא באות להשתתפות, רוצות להיות מדורגות בצמרת", מצהירה ריבקין.
"למרות שיש להן קריטריון, זאת התחרות הכי חשובה של השנה. זה השיא של השנה", מוסיפה ברטלר. "אחר כך עושים מה שצריך כדי להביא אותן לאולימפיאדה בשיא מבחינה פיזית, מנטלית וטכנית. אחרי אליפות העולם נתחיל לבנות אותן לשיא הכי חשוב של המחזור הזה - פריז 2024".
