לאורך שנות הקריירה שלו, מייק טייסון היה הפיל בחנות החרסינה של עולם האיגרוף המקצועני. זו אולי מטפורה עדינה מדי לתיאור מתאגרפים קשוחים במשקל כבד, אבל כך נראו יריביו כשהתייצבו מולו בזירה וירדו ממנה כשהם מרוסקי עצמות ושבורי רוח. אבל טייסון לא ריסק רק יריבים אנושיים כמו היו חפצים מחרסינה, אלא זרע חורבן גם בחנות עצמה - ענף האיגרוף המקצועני. ככוכב עולה בסוף שנות ה-80, המתאגרף הצעיר מניו יורק לא היה רק בלתי מנוצח, הוא גם הכריע את הקרבות שלו בנוקאאוטים מהירים שלא ארכו יותר מדקה. וכך אירועי השיא של הענף, ששודרו מחוף אל חוף וקודמו כהצגה הגדולה בתבל, היו מהירים, עצבניים ומאוד קצרים. קצרים מכדי להצדיק מכירת כרטיסים במחיר מופקע לקרבות, שלא לדבר על שיבוץ פרסומות במשדר, כשחלקן ארוכות יותר מהקרב עצמו. ההצלחה המסחררת והמתמשכת שלו הותירה סימנים כחולים על פני יריביו, אבל לא השאירה כל סימני שאלה בנוגע לתוצאות הקרבות שלו - ואם הניצחונות בטוחים, אז ההימורים די מיותרים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אבל טייסון לא הרס רק את המתחרים שלו בזירה, ואיים על היסודות של התחרות בענף האגרוף ושל תעשיית ההימורים סביבו. מי שכונה בזמנו "האיש הרע ביותר על כדור הארץ" הפנה את האנרגיות השליליות האדירות שלו פנימה והחריב גם את חייו הפרטיים. במגבלות הזירה, האגרסיביות האלימה והבלתי מרוסנת שלו התקבלה לרוב בהבנה, לעיתים אף בהערצה, אבל כשזו הופנתה כלפי אנשים בסביבתו האישית, גברים ובעיקר נשים, הנזקים היו חמורים. מקטטות רחוב ועד למקרים של ניצול מיני, הטרדות ואונס, טייסון הותיר אחריו קורבנות לא מעטים, ופגע גם בעצמו ובתהילתו העתידית. לטוב ובעיקר לרע, טייסון היה אחד הספורטאים הנערצים בעולם, לפחות עד שנמצא אשם באונס של הדוגמנית דזירי וושינגטון באינדיאנפוליס ב-1992 ונשלח למאסר. "למקרה של טייסון יש את כל המאפיינים של מיני-סדרת טלוויזיה - מין, פשע ושם מפורסם", כתבה בזמנו העיתונאית אודרי גדזקפו שסיקרה את הפרשה. המיני-סדרה "מייק", שעלתה השבוע ב-Hulu ותעלה מחר בישראל בדיסני+, היא התגשמות של התחזית שלה 30 שנה אחרי. טייסון, כיום בן 56 ולא ממש בקו הבריאות, ממש לא מרוצה מזה.
מייק - טריילר
( HULU)
"אל תאמינו להולו, אני לא תומך בתיאור שלהם את חיי", הזהיר טייסון בפוסט זועם בעמוד האינסטגרם שלו לקראת שידור הסדרה, וטען שנוהגים בו כאילו היה עבד ברשותם בגלל היותו אפרו-אמריקני. "זו לא 1822, זו 2022. הם גנבו את סיפור חיי ממני ולא שילמו לי על זה. עבור ראשי הולו, אני פשוט עוד כושי שהם יכולים להעמיד למכירה פומבית". הסתערות של ידוענים על סדרות וסרטים שנעשים עליהם אינה תופעה נדירה, ולמען האמת היא די טבעית. לדוגמה, כדורסלן העבר האגדי ג'רי ווסט התכחש לעיצוב הדמות שלו בסדרה "קבוצה מנצחת" על לוס אנג'לס לייקרס ב-HBO, ואילו ווסט אחר, קניה ווסט, התבטא בחריפות נגד הדוקו שתיעד את חייו בנטפליקס. טייסון הפך בבגרותו לגיבור תרבות, צבעוני מאוד אבל מאיים פחות, ולעיתים גם משעשע. לאורך השנים לא מעט הפקות דוקו הוקדשו לדמותו בעבר ובהווה. הוא התנסה במשחק מול מצלמה בסרטי אקשן, ואף הוכיח את עצמו כקומיקאי מוצלח בהופעת האורח שלו בקומדיה "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" מ-2009 (בדיעבד סיפר כי כלל לא ידע שלוהק לסרט, כשהוזמן להצטרף להפקה כשהוא תחת השפעה: "נהגתי לשתות, לעשן ולעשות סמים ולא הבנתי שאני מעורב בסרט. בסופו של דבר הייתי חייב לצלם את הסרט, והוא היה הצלחה"). קשה להאמין, אבל דמותו המדומיינת של המתאגרף (שאותה דיבב בעצמו) עמדה במרכז סדרת אנימציה.
אפשר להגיד שמאז סיומה של הקריירה הספורטיבית שלו, טייסון התאקלם היטב בתעשיית הבידור וזרם איתה בכיף. מאז ומתמיד הרגיש בנוח לחשוף צדדים אפלים באישיות, ובכנותו הרבה הודה בחיבתו לאלכוהול ולסמים, בנטיות שלו לבזבוז כספים ובהתמכרותו לקוקאין ולמין. הוא אף כתב על כך בהרחבה ובכנות באוטוביוגרפיה שלו Undisputed Truth מ-2013. אז מה מרגיז אותו כל כך בהפקה החדשה של הולו? אולי זה החופש היצירתי שתסריטאי "מייק" לקחו לעצמם בתיאור קורות חייו או שמא העובדה שלא שילמו לו בעבור סיפורו, אבל סביר להניח כי הבעיה העיקרית שעומדת לנגד עיניו היא הכיוון שהסדרה לקחה בכל הנוגע ליחסו לנשים: מילא השחזור של מערכת היחסים הנצלנית עם אשתו רובין גיבנס (נצלנית משני הצדדים על פי רבים), והחופש שנטל לעצמו לגעת, ללטף ולחפון נשים בסביבתו. כלפי כל אלו היחס של היוצרים סלחני יחסית. אבל הדגש שניתן על פרשת האונס של דזירי וושינגטון (טייסון מכחיש את אשמתו עד היום וקובע שהכרעת השופטים הייתה מוטה ממניעים גזעניים) הוא סימן כחול בפניו שאינו מתרפא, מהלומה חוזרת ונשנית שהוא מתקשה להתגונן בפניה.
7 צפייה בגלריה
מייק טייסון בתחילת דרכו כמתאגרף. בקושי היה זמן להכניס פרסומות מרוב שהקרבות שלו היו קצרים
(צילום: AP)
ההתנהלות הזאת הייתה בעייתית מאוד כבר בשנות ה-90, והכתימה את התדמית הציבורית שלו אפילו בקרב המעריצים שהעריכו אותו על האלימות המתפרצת ביחס לגברים בזירה (ובקטטות פרועות מחוצה לה). הם אפילו היו מוכנים להשלים עם המהלך המלוכלך שלו בקרב המפורסם מול איוונדר הוליפילד ב-1997, שבמהלכו נגס באוזניו של יריבו - נקודת שפל שסימנה את תחילת הסוף של קריירת האיגרוף של טייסון, וגם הרגע המייצג ביותר שלה. אבל למעט תומכיו הגדולים ביותר, אין רבים שהיו מוכנים לקבל התנהגות דומה כלפי נשים - לא אז, ובטח שלא כיום. טייסון ריצה פחות משלוש שנות מאסר בגין האונס, כך שייתכן שהמחיר הכבד יותר מבחינתו היה זה ששילם מבחינה תקשורתית וכלכלית בעיצומה של הקריירה. הוא ניסה והצליח להותיר את הפרשה מאחור, אולם השבתה לסדר היום בתקופה הנוכחית עלולה להעמידו לדין בעיני הציבור, ומתוך שיפוטיות מחמירה בכל הנוגע לעבירות מין. מבחינה זו, העובדה שזו 2022 ולא 1822 או 1992 פועלת לרעתו.
לאורך חייו, טייסון עבר אין-ספור תפניות קיצוניות: הניצחון על טרבור ברביק ב-1986 שהקנה לו תואר אליפות ראשון בגיל 20, ההפסד המפתיע לבאסטר דגלאס ב-1990 בטוקיו שהוכיח כי גם "איירון מייק" הוא בר הכנעה (במיוחד אחרי ליל הוללות של סקס וקוקאין), משפט האונס של דזירי וושינגטון ב-1992 שעצר את פעילותו בעיצומה של הקריירה, או ההפסד הטכני בקרב האליפות השני שלו מול הוליפילד, שבו יצא האחרון כמנצח בשן ובעין ובלי פיסה מהאוזן. ואולם, דומה כי מבחינה התנהגותית לא הרבה השתנה אצל טייסון מאז ילדותו הקשה, שעיצבה את האישיות השסועה שלו - פרופיל נפשי שברירי שהחוסן הפיזי שלו התפתח כפיצוי עליו. קשה להאמין, אבל כילד צעיר וחלשלוש עם נטיות קלות לגמגום, הוא סבל מבריונות ומהתעללות. ילד כאפות של ממש בסביבה הטבעית הקשוחה שלו. הוא התחכך תמידית בעבריינות ובמוות בשכונת העוני בראונסוויל שבברוקלין. מנגד, גם בחיק המשפחה הוא לא היה מוגן, כבן לאם חד-הורית שניהלה מערכות יחסים עם בני זוג מזדמנים בחיפוש אחר תמיכה כספית לה ולילדיה. בדיעבד הוא גם חשף שנוצל מינית בגיל שבע. בנסיבות האלה, הברירה הטבעית חייבה את מייקל העדין להתבגרות מואצת ולהתחשלות כי החזק שורד, במיוחד בג'ונגל העירוני בברוקלין של הסבנטיז.
כעבריין צעיר, אלימות הפכה לדרך חיים, והפשע למקור פרנסה. המשטרה והעובדים הסוציאליים לא הצליחו למנוע את ההידרדרות שלו, וגם לא אימו המיואשת שמתה כשהיה בן 16. עד גיל 13 הוא נעצר 38 פעמים. העתיד העגום של טייסון כאדם בוגר היה ברור לכולם: חייו הקצרים יסתיימו ברחוב, או שבמקרה הטוב יימתחו עוד ועוד ועוד בכלא. כנער מתחת לגיל האחריות הפלילית, מייק חי על זמן קצוב כאדם חופשי, והוא ניצל אותו עד תום כדי לפרוץ לבתים, לשדוד, לסחור בסמים ולצרוך אותם. בסופו של דבר הוא נשלח לבית ספר שיקומי לבנים - שם הוא מצא לעצמו משמעות חדשה, שהובילה אותו למרחב המצומצם שבין החבלים בחדר האימונים של מדריך האגרוף בובי סטיוארט. הכישרון של טייסון ניכר, והוא שודך למאמן האגדי קוס ד'אמטו שלקח עליו חסות. בעולם מושלם, המנטור המזדקן היה מושה את העבריין ממציאות של פשע ומשקם אותו. אבל הסיפור של מייק טייסון אינו הסיפור של רוקי בגילומו של סילבסטר סטאלון. ד'אמטו אולי סיפק לפושטק מסגרת, אבל זה לא מנע ממנו לפרוץ אותה מדי פעם ולחזור לחייו הקודמים, ההוללים, המושחתים. כטינאייג'ר הורמונלי הוא פיתח תיאבון מיני בלתי ניתן להשבעה, שבא לידי ביטוי גם בשגרת יומו. הסכמה של הנערות שאיתן קיים יחסי מין לא הייתה הכרחית מבחינתו, לא באייטיז, לא בבראונסוויל.
אבל בינתיים האייטיז הפכו לניינטיז, וטייסון הפך לכישרון עולה באגרוף המקצועני ועזב את בראונסוויל. אבל כפי שנהוג להגיד, אפשר להוציא את האדם מהשכונה אבל לא את השכונה מהאדם. האימרה הזאת התבררה כנכונה במקרה של טייסון, שהמשיך לחיות על הקצה: יום אחד קיים יחסים עם פרטנרית מזדמנת, ולמחרת השכיב את יריבו בנוקאאוט מהיר, בלי משחק מקדים. הוא התחיל את הקריירה המקצוענית עם 28 ניצחונות רצופים (26 מהם בנוקאאוט, 16 מהם הוכרעו בסיבוב הראשון), והיה לאלוף העולם הצעיר ביותר אי פעם ב-1986. מאז ועד 1990 זכה להכרת שלוש התאגדויות האגרוף הבינלאומיות - WBA, WBC ו-IBF - כאלוף העולם הבלתי מעורער. לרוע המזל, האנשים הקרובים אליו ביותר לא היו שם כדי לעמוד לצידו ברגעי השיא. אימו מתה כבר ב-1982, וד'אמטו הלך לעולמו שלוש שנים לאחר מכן. בלי מערכת תמיכה אמיתית מאחוריו, הוא התחיל להתרכז במה שקורה מתחת לחגורה שלו עצמו יותר מאשר במכות שהוא שלח מעל לחגורת יריביו.
לא הרבה השתנה בהתנהגות של טייסון מימיו כפרחח צעיר, אבל הסביבה, המשאבים הכספיים והביטחון העצמי הלכו הכי רחוק מנקודת הפתיחה העלובה שלו. פתאום הוא לא היה צריך לקחת דברים בכוח - על רקע ההצלחה הספורטיבית חסרת התקדים שלו, הפריבילגיות התחילו לזרום בעבור חופן דולרים או בהנחת סלב. נשים רבות נהנו מהשהייה בקרבתו. חלקן רצו להתחכך בתהילה, ואחרות קיבלו תשלום על כך. יש הסבורים כי רובין גיבנס חמדה גם את זה וגם את זה. השחקנית המתחילה הייתה בת 23 כשנישאה לטייסון הצעיר ממנה בשנה בפברואר 1988, והפכה מיד לאחת הידועניות המדוברות בארצות הברית. כאשתו של אלוף העולם, הנוכחות התקשורתית שלה הלכה וגברה, וכך גם המתחים עם בעלה, לא פעם בהשפעת אימה רות' שליוותה את הזוג הצעיר כמעט לכל מקום. מערכת היחסים הסוערת בין השניים סוקרה באופן יומיומי במדורי הרכילות ולעיתים אף במהדורות החדשות, והסיקור לשיא דווקא כשהזוגיות התחילה להתפרק. בעקבות דיווח על תקרית שאירעה במהלך ביקור במוסקבה, שבה טייסון איים על אשתו ועל אימה, בסתיו 1988 הזמינה ברברה וולטרס את מייק ורובין לריאיון זוגי, שהתקבע בזיכרון הציבורי דאז כזובור פומבי של המתאגרף.
"יש מקרים שבהם הוא לא מצליח לשלוט במזג שלו, וזה מאיים עליי, על אמא שלי ועל כל מי שסביבו", אמרה גיבנס בעוד בעלה שותק ובוהה כשהוא לצידה. "הוא יכול לנענע או לדחוף אותך, הוא מניף ידיים. לפעמים אני מרגישה שהוא מנסה להפחיד אותי. חשבתי שאני יכולה לשלוט בו, אבל בשלב מסוים התחלתי לפחד, כמו במוסקבה כשהוא איבד שליטה. הוא סובל ממאניה-דפרסיה. כשהוא במצב מאני הוא לא ישן, יש לו כמות אדירה של אנרגיה, ואז אם אני ישנה, הוא מעיר אותי כל הזמן. אני מתחילה להבין נשים שסובלות מניצול. שואלים אותי למה אני עדיין שם. ראשית, את אוהבת את הבן-אדם; שנית, את מתרגלת ליחס עלוב. את מתרגלת לזה, אבל יום אחד התעוררתי ואמרתי לעצמי שאני לא מוכנה לקבל זאת יותר, והבהרתי לו את זה". ואז היא חשפה בפני כל שבעלה ניסה, לדבריה, להתאבד בהתנגשות מכוניות מחשש שהיא תעזוב אותו. "המחלה שלו, הוא היה ילד היפראקטיבי וזה התפתח למשהו אחר. אף אחד לא טיפל בזה וזה החמיר", אמרה. "יש פעמים שמייקל מאני והוא מאוד תוקפני. אני לא מאמינה שמישהו יכול לחיות עם מייק טייסון ולא לזהות שיש בעיה. הוא הכה מורים, הוא הכה נערות ומשך אותן לחדר האמבטיה. זה לא כי הוא ילד רע. זה חוזר על עצמו יותר מדי".
עוד הודתה גיבנס כי הזוגיות של השניים היא עבורה "עינוי, גיהינום טהור ויותר גרוע מכל דבר אחר שאני יכולה לדמיין". אז למה בכל זאת השניים (וגם רות') חלקו חיים משותפים? "הוא פיקח, רגיש והוא זקוק לי", הסבירה גיבנס את מקור המשיכה שלה. "התחתנו כדי להיות יחד לנצח, לא כדי לתכנן גירושים". טייסון הנרגש אמר מצידו שהיא יכולה לקום ולעזוב ולקחת את כל מה שיש לו, אבל היא נשארת. ובכן, לא עבר זמן רב, הרבה פחות מנצח - למעשה, רק חודש חלף מאז שידור הריאיון - וגיבנס פתחה בהליכי גירושין והגישה נגדו תביעת לשון הרע בסך 125 מיליון דולר - שזה באמת כמעט כל מה שהיה לו. באותם הימים התדמית הציבורית של גיבנס אכן הייתה שלילית ביותר, והיא כונתה "גולד-דיגרית" ו"האישה הכי מרושעת בתבל". טייסון הכחיש שהוא נהג בה באלימות, אך שנים לאחר מכן הודה כי היו מקרים שבהם חבט בה. הסדרה החדשה דווקא מעצימה במפתיע את הרושם הערמומי, החמדני והנצלני של גיבנס ואימה כמי שניסו לרסן את המתאגרף (לא פעם תוך כדי סימומו), לשלוט בו לצרכיהן ולבודד אותו מיקיריו, בהם בני משפחת ד'אמטו שאימצו אותו.
עניין נוסף שלא תרם לשמה הטוב של גיבנס, ולשלוות הנפש של טייסון, היה חיבתה הנודעת לשמצה של הצעירה יפת התואר (ושל אימה) לגברים עשירים ובעלי השפעה - שאינם הוא. עוד בימי נישואיהם, כשטייסון נעזר בשירותי הייעוץ של דונלד טראמפ, הוא חשד באיש העסקים, ולפי הספר TrumpNation שכתב טים אובריאן שאל אותו: "האם אתה מזיין את אשתי?" (לימים, אגב, טייסון הביע תמיכה בטראמפ בבחירות לנשיאות ב-2016). בריאיון ליאהו ספורט ב-2012 סיפר טייסון כי גם במהלך ההליכים, הוא וגיבנס נהגו להמשיך לקיים יחסי מין - עד שנדהם לגלות שהיא מנהלת רומן עם גבר אחר, בראד פיט. "אני מניח שבראד הקדים אותי, וכעסתי מאוד", אמר לכתב גרהאם בנסינגר, "היית צריך לראות את הפרצוף שלו כשהוא הבחין בי". אחרי השלמת הגירושין דווח בתקשורת כי גיבנס מטפחת יחסים עם מייקל ג'ורדן, שאיתו חלקה קרבה בעבר. כשמייקל מס' 1 פגש את מייקל מס' 2 בארוחת ערב בשיקגו, המילים שנזרקו לאוויר לא היו מנומסות במיוחד. "ג'ורדן נראה כאילו הוא ראה רוח רפאים", נזכר טייסון בספר Taming The Beast: The Untold Story of Mike Tyson שכתב מנהלו לשעבר, רורי הולוויי, שציין שכוכב שיקגו בולס העדיף לעזוב את המקום ולהימנע מהסתבכות אלימה שבה היה מפסיד, לשם שינוי.
7 צפייה בגלריה
טייסון עם טראמפ. חשד שהוא מנהל רומן עם אשתו, אבל שנים מאוחר יותר תמך בו לנשיאות
(צילום: AP)
הפרידה מגיבנס, על כל היבטיה השליליים בתקשורת, התירה את הרסן ממנו בכל הנוגע לדברים שנעשים באפלה. הוא המשיך לעשות מלחמה בזירה, ובמקביל המון-המון אהבה במיטה. הכול התחיל להתערבל. לקרבות הוא התייצב מול יריב אחד בפינה הנגדית, בעוד שבחדר השינה או בלימוזינה אלו היו מפגשים של אחד על אחת, לפעמים על שתיים או שלוש, ולפעמים הפסיק לספור. שנים לאחר מכן התוודה על חיבתו המוגזמת לאורגיות פרועות גדושות סמים ואלכוהול, סיפר כי נהג לקיים יחסי מין עם 15 נשים שונות באופן יומיומי וניהל לדבריו פנקס שכלל שמות של כ-1,300 נשים שחברו אליו. אחת מהן הייתה ארין קוסבי. היא ביקשה להתלונן נגד טייסון על תקיפה מינית, לאחר שלטענתה נגע בה בניגוד לרצונה כשהתארחה בביתו לאחר מסיבה סוערת בניו יורק. מי ששכנע אותה להימנע מהליכים משפטיים היה אביה, הקומיקאי המהולל ביל קוסבי. במקום להיעזר ברשויות החוק, הוא פנה בעצמו לטייסון ודרש ממנו להיעזר בשירותים הפסיכיאטריים ולטפל בעצמו. כידוע, קצת יותר משני עשורים לאחר מכן התברר כי קוסבי האב היה בעצמו טורף, שכפה את עצמו על נשים בסביבתו בעזרת סם אונס.
ההשתוללות המינית של טייסון תרמה להפסד לבאסטר דגלאס בטוקיו, אחרי ליל הילולה בחברת פרוצות מקומיות בפברואר 1990 (שנה בלבד אחרי השלמת גירושיו מגיבנס). התבוסה הזאת נחשבת עד היום לאחת ההפתעות הגדולות ביותר בתולדות ענף האיגרוף, וגם מהלומה מטלטלת לביטחון העצמי של טייסון וסימן לדאגה מבחינת האמרגן רודף הבצע דון קינג. בעקבות ההפסד נדרש טייסון להתחיל את הקאמבק לתואר העולמי שאיבד, ונראה היה שהוא חוזר לכושר עם סדרת ניצחונות קלים בנוקאאוט, ואחד קשה מול דונובן ראדיק הקנדי, שהסתיים בהכרעת שופט וזכור בעיקר בגלל התפרעות כמה מהנוכחים בקהל, שהתאכזבו מהתוצאה ומכישלון הימוריהם. אחרי ניצחון נוסף ובלתי ניתן לערעור על ראדיק, הכול היה מוכן לקרב על התואר מול האלוף המכהן איוונדר הוליפילד. אלא שאז עלו שתי בעיות: טייסון נפצע ונאלץ לדחות את המפגש המצופה בזירה, ובמקביל התייצב לטקס מלכת היופי השחורה של ארצות הברית באינדיאנפוליס ביולי 1991; למחרת מצא עצמו מואשם באונס בעקבות תלונה של מיס רוד איילנד השחורה, דזירי וושינגטון.
כך, בפינה אחת המתאגרף הנערץ, מיוצג על ידי פרקליט-העל אלן דרשוביץ ומגובה על ידי מעריציו הרבים והנהגת הקהילה האפרו-אמריקנית שטענה לחפותו, ובפינה השנייה התייצבה אישה צעירה ואמיצה, הרבה לפני מי-טו, שלא רצתה דבר מלבד צדק. בניגוד לכל הציפיות, היא יצאה כמנצחת. הייתה זו מהלומה מצלצלת לטייסון, שנשלח לכלא לשש שנים שמתוכן ריצה קצת פחות משלוש. הוא נאלץ להשהות את פעילותו הספורטיבית, ויצא להרהורים על חייו שהובילו אותו להתאסלם ולאמץ את השם מאליק עבדול עזיז. אבל מדהים לגלות שגם כשהפסיק להיות שור זועם, הוא המשיך להיות פר הרבעה. בדיעבד סיפר כיצד נשים נהגו לבקר אותו בין הסורגים באופן שגרתי. "עשיתי כל כך הרבה סקס שהייתי עייף מכדי להתאמן. הייתי נשאר בתא שלי כל היום", כתב באוטוביוגרפיה שלו. בנוסף לכך גילה כי ניהל רומן לוהט עם יועצת בכלא, שהתחיל כשהציע לממן שיפוצים בביתה.
אחרי שיצא משערי הכלא, כאסיר משוחרר הוא ניסה לשקם את הקריירה. הולוויי היה שם לצידו כמנהל, ובספרו כתב כיצד ניסה לטפל בהתמכרות של המתאגרף למין כשהציב מאבטחים ליד דלת חדרו לאורך יממות שלמות לקראת קרבות. לפי התוצאות בזירה, זה עבד לא רע. למרות ההפסקה הכפויה הממושכת, טייסון חזר לעצמו והשיב לעצמו את תוארי האליפות אחרי ניצחונות על פיטר מקנילי, באסטר מאת'יס, פרנק ברונו וברוס סלדון. כך סלל את דרכו למפגש עם הוליפילד בנובמבר 1996, כחמש שנים אחרי תאריך היעד המקורי שלו. הוליפילד בן ה-34 חזר מפרישה, ונחשב לאנדרדוג מול יריבו הצעיר ממנו בארבע שנים שצבר תאוצה מאז שחרורו מהכלא, אבל בקרב המתוקשר ביניהם יצא טייסון כשידו על התחתונה בנוקאאוט טכני. הוא התלונן על שיפוט מוטה, ודרש קרב חוזר. הוא קיבל את מבוקשו ביוני 1997, אבל במקום להשיב לעצמו את התואר הוא מצא עצמו לא רק בצד המפסיד, אלא גם בצד המושמץ. אוהדי האיגרוף לא האמינו למראה עיניהם כשצפו בטייסון נוגס באוזנו של הוליפילד במהלך הסיבוב השלישי. כאילו כדי לאושש זאת, הוא נגס באוזנו השנייה של יריבו - מה שהביא לפסילתו על ידי השופט, וגם על ידי דעת הקהל.
משלב זה ואילך התחילה ההידרדרות הנפשית של טייסון, שבגיל שלושים פלוס כבר לא יכול היה לפצות עליה ביכולותיו הפיזיות. מה שבקע בין הסדקים שבאישיותו היו התפרצויות הזעם שלו קבל עם ועדה. בענף האיגרוף הוא נתפס כלוחם מלוכלך ולא הגון. הוא לא הצליח להכריע את יריביו בקלות כמו בעבר, אז נהג בהם כמו עבריין. כך למשל בקרב מול פרנסיס בותה, שבמהלכו נעל את זרועו של הדרום-אפריקני וכמעט שבר אותה. ולא רק בזירה, גם בהכנות לקרבות הוא התנהג כבריון, הסתער על יריביו מילולית ופיזית עוד במסיבות העיתונאים וניבל את הפה בראיונות טלוויזיוניים, המפורסם שבהם עם העיתונאי ראס סלצבורג, שהופסק בעיצומו בגלל רצף קללות. גם בחיים הפרטיים הוא מצא עצמו מסובך שוב בגלל מקרי אלימות, ואף נכנס שוב לכלא לתשעה חודשים ב-1999 בעוון תקיפה של שני רוכבי אופנוע. למרות כל זאת, טייסון מתח את הקריירה שלו בענף האיגרוף, תוך שהוא כורת אותו תחתיו עם מפגני זוועה אלימים נוספים בזירה: הקרבות שלו מול אורין נוריס, לו סברנזה ואנדרו גולוטה כולם הוכרעו בנסיבות שערורייתיות ביוזמת טייסון.
ואז הגיע הקרב הגדול שהוא ציפה לו יותר מכל: ההתמודדות מול לנוקס לואיס על התואר העולמי בממפיס ביוני 2002. אלא שבסופו של יום הוא מצא עצמו מובס בנוקאאוט ומושפל. זו הייתה תחילת הסוף של הקריירה הספורטיבית של טייסון. הוא אומנם המשיך בפעילות כמתאגרף מקצועני עד לפרישתו הרשמית ב-2005, אבל המניעים השתנו ונבעו ממצוקה כלכלית ולא מתשוקה. הוא הכריז על פשיטת רגל ב-2003 והמשיך לשלוח את זרועותיו לעבר פרצופיהם של יריבים מזדמנים בקרבות מקצוענים, וגם לאחר פרישתו המשיך להשתתף בקרבות ראווה לצורך התאוששות כספית. באופן טבעי הוא נשאב למערבולת מחודשת של צריכה מוגברת של סמים, ושל השתעבדות ליצריו המיניים והאלימים.
כך למשל, בריאיון ל"לאס וגאס וויקלי" מ-2012 סיפר כי שלוש שנים לפני כן מצא עצמו בשפל חסר תקדים, כשבהשפעת מורפיום וקוקאין נתקף בפרנויה ותקף שבע זונות שזימן לחדרו: "כשאני שוכב במיטה בחדר מלון אני מנסה לא להיות לבדי, אפילו אם זאת זונה או כלב. זה מקום אפל. אני עם שבע נשים, ואחרי שצרכתי טיפת מורפיום, קוקאין, גלולת סיאליס (תואמת ויאגרה), מריחואנה, אלכוהול, ואני בנקודת שפל כי אני בפרנויה וחשבתי שהנשים הללו מנסות לשדוד אותי. התחלתי להכות אותן. זה היה מקום אפל, אבל הייתה מטרה כי לא רציתי לתת להן את הנשמה שלי. זה השטן שלי, זה איפה שאני נמצא, אני לכוד לבדי. אין מי שיאמר לי שאני מגזים. זה השטן, הוא ניצח. גירשתי את כולן. זו הייתה נקודת השפל שלי. אני פשוט בר מזל להיות פה. הלב שלי היה יכול להתפוצץ. זו הייתה נקודת השפל של חיים שפלים מאוד, אבל זו הייתה גם מכת הנוקאאוט שהניעה אותי לשנות את חיי. ומאז אני נקי, אני פיכח".
כיום, בגילו המתקדם, כל שנותר לטייסון זה להתפרנס בעיקר ממורשתו. לא, זו אינה מורשת שמזכירה את תהילת העולם של מוחמד עלי ואת מסריו החברתיים, או את ג'ו לואיס שזכור כסמל למאבק בנאצים, או את ג'ורג' פורמן וערכי הנצרות שלו. המורשת של טייסון, זו שלטענתו יוצרי הסדרה "מייק" גנבו ממנו, הייתה ותישאר סיפור על גבר עם אישיות שברירית, מתמודד נפש, שניסה לפצות על כך בביטחון עצמי מזויף שנשען על חוסן גופני יוצא דופן, אלימות בלתי מרוסנת, צריכת סמים ואלכוהול חסרת גבולות והתמכרות למין. יש שרואים בקורות חייו גיליון התנהגות מכוער; אחרים רואים בהם סיפור של גאולה. חלק כועסים, חלק מרחמים, חלק מעריצים. בהיסטוריה המוטרפת של מי שנחשב בעיני רבים למתאגרף הטוב בכל הזמנים יש מקום לכולם.
פורסם לראשונה: 15:00, 07.09.22
