הליגה הסעודית בכדורגל עלתה לכותרות בשנה האחרונה עם תקציבים אסטרונומים והחתמות נוצצות. ההיסטוריה שנרשמה שם בשבוע האחרון, לעומת זאת, הייתה רחוקה מעין התקשורת. ואולי במכוון, משני הצדדים. ככה זה כשלראשונה נבחרת הרמת משקולות ישראלית נטלה חלק בתחרות רשמית על אדמת סעודיה, ועוד באליפות העולם שהתקיימה בבירה ריאד.
לסעודיה, כידוע, אין קשרים דיפלומטים עם ישראל, וכניסה של נבחרת ספורט רשמית בכחול-לבן למדינה היא מאורע נדיר מאוד, שקרה בעבר רק פעמים ספורות. גם המשקולנים הישראלים שמרו על העניין על אש נמוכה. "לא רצינו שאף גורם 'עוין' יכניס לנו מקל בגלגלים", מספר דוד ליטבינוב, מרים המשקולות הבכיר של ישראל, בריאיון מיוחד ל-ynet. "לא העלנו כלום ברשתות החברתיות, השב"כ ביקש מאיתנו לא ליצור איזשהו באזז. היה יפה וכיף, אבל המצב עדיין רגיש ומתוח. לשמחתי, הכל עבר חלק".
5 צפייה בגלריה
ליטבינוב במהלך אליפות העולם. "היה אינטרס של שני הצדדים שהכל יעבור בצורה הכי חלקה שאפשר"
(צילום: פרטי)
5 צפייה בגלריה
ליטבינוב עם אנטולי מושיק וסיליה גולד ברחובות ריאד. "הסעודים תמכו בזה שנראה את המדינה שלהם"
(צילום: פרטי)
לפני הנסיעה היו הרבה דאגות?
"ידענו על מיקום התחרות כמה חודשים מראש, אבל אין ספק שהייתה דאגה רבה מצד המשפחות שלנו. לנו הספורטאים היה פחות חשש כי ידענו שאנחנו יוצאים עם משלחת ביטחונית מהארץ. היה אינטרס של שני הצדדים שהכל יעבור בצורה הכי חלקה שאפשר וזה הבסיס להכל".
עשיתם חיפוש בגוגל לפני?
"כן, רצינו לראות מה קורה שם. לא ידענו אם נוכל לצאת מהמלון או לא. אמרו לנו שנגלה את זה רק כשנגיע לשם. ברגע שהגענו, ראינו שהכל שקט ושזה אפשרי לצאת, שאנחנו כן בטוחים בסך הכל. הסעודים גם תמכו בזה שנראה את המדינה, את העיר, את מה שיש לריאד להציע".
בתחרות קיבלתם מבטים 'עוינים' ממתחרים אחרים?
"היו מבטים מהמשלחת העירקית, מה שבדרך כלל לא קורה. אבל כן לחצנו יד וצחקנו אחד עם השני. גם עם האיראנים יש ברכות שלום כאלו ואחרות. זה מאוד שטחי, לא יחסים חמים ברמה של 'בוא נשתה קפה', אבל כן יש לחיצת יד, מברכים 'בתיאבון' בחדר אוכל. כשישבתי בקהל בתחרות של ארתור מוגורדומוב (אחד המשקולנים הישראלים, ס.א) - זה היה ליד המשלחת העיראקית. אנשי הביטחון שלנו ושלהם קלטו את המבטים והתבקשנו להחליף מקום כדי לא להצית איזה אירוע פוטנציאלי".
הייתם מבודדים בבית המלון?
"לא היינו מבודדים, אבל לא היו איתנו הרבה משלחות במלון. בדרך כלל הביטחון שומר לנו קומה. בדברים מסוימים אתה מרגיש VIP כי מסיעים אותך ברכבים משוריינים לכל מקום. מבחינת ניידות זה נוח, וזה הצד החיובי. יש כמה פלוסים לדבר הזה. לא היינו תלויים בהסעות של המארגנים. זה לא אומר שלא דיברנו עם נבחרות אחרת, פגשנו את החברים שלנו".
ראש השנה בריאד
התחרות התקיימה בראש השנה, ובזמן שמרבית עם ישראל ישב לחגוג עם משפחה וקרובים, ליטבינוב וחבריו קיבלו חוויה יוצאת דופן של ארוחה מיוחדת במדינה לה כאמור אין קשרים דיפלומטים עם ישראל. "חגגנו בחדר אוכל במלון. זה היה מאוד מרגש לחגוג את ראש השנה על אדמת סעודיה בלי להסתיר את זה. מטורף מבחינתי", הוא מספר, ואת ההתרגשות שומעים מהקול שלו.
"לא היינו מבודדים, אבל לא היו איתנו הרבה משלחות במלון. בדרך כלל הביטחון שומר לנו קומה. בדברים מסוימים אתה מרגיש VIP כי מסיעים אותך ברכבים משוריינים לכל מקום. מבחינת ניידות זה נוח, וזה הצד החיובי. יש כמה פלוסים לדבר הזה. לא היינו תלויים בהסעות של המארגנים. זה לא אומר שלא דיברנו עם נבחרות אחרת, פגשנו את החברים שלנו"
לא היו שום הערות על זה שאתם יהודים או ישראלים?
"לא משכנו יותר מדי תשומת לב. כשהיינו צריכים להראות את הישראליות שלנו בזמן התחרות, עשינו את זה בגאווה. זה שלא היינו צריכים להסתיר את הדגל, הוא היה שם עם הדגלים הדיגיטליים במסכים כמו כולם".
אתה בכל זאת מכוון להגיע לפריז 2024. היה חשש שהיעד יפגע בך כי תצטרך להתעסק בדברים שהם לא התחרות?
"כן, הרי בסוף ההכנה המנטלית היא חלק משמעותי. אבל הסיטואציה בפועל הייתה הפוכה. קיבלנו יחס חם מהסעודים, היינו ממש פתוחים אחד עם השני. התחלנו במינוס מסוים ובסוף החוויה התעלתה על הציפיות. הכל היה חיובי. גם בסוף כספורטאי אתה צריך לבצע את המשימה שלך למרות כל הקשיים. אתה צריך לספק את ההופעה הכי טובה שלך ברגע נתון שידוע מראש".
היית במשחקים האולימפיים בטוקיו בקורונה, אולי בגלל זה היה לך קל יותר.
"בדיוק. זאת הדוגמה הכי טובה. שם למדתי שלא משנה מה התנאים, צריך להמשיך להתכונן. פה היה מצב שידענו שיכולים להיות תנאים בעייתיים בזמן התחרות. זאת התמודדות מעניינת, שכמו שאמרתי יצאה חיובית בסוף. עשינו תוצאות טובות".
הזכרת את החום שחשתם מהסעודים. חושב שהם יגיעו לפה?
"יצא לנו לדבר על זה. לא חושב שזה יקרה בקרוב, כי כרגע אנחנו לא מארחים שום תחרות, אפילו לא באופק. אנחנו מקווים שזה יקרה, הם כמובן מוזמנים. החבר'ה הסעודים שליוו אותנו רוצים להמשיך לעקוב אחרינו. הם שאלו על הרשתות החברתיות שלנו".
חצי חיים כמשקולן
ליטבינוב (29) מרים משקולות מגיל 15. "חצי חיים", הוא צוחק. "אני מתחרה כבר 13 שנים ברציפות בתחרויות בינלאומיות. המאמן האישי שלי, יורי אוזליאנוב, ראה אותי כשהייתי בבית ספר צבאי. הייתי תלמיד בעייתי, רצו להעיף אותי. הוא ראה אותי בחוץ וקרא לי להגיע להתאמן. איכשהו התחייבתי לתהליך ותוך שנתיים, אחרי שזכיתי באליפות ישראל בפעם הראשונה, התחלתי להתחרות בחו"ל. אליפות אירופה שנערכה בישראל ב-2014 הייתה הראשונה שלי בבוגרים".
ליטבינוב מודה שהגיע מסביבה לא פשוטה. "בגיל מאוד צעיר היו לי התנסויות שנערי שוליים חווים", הוא משחזר. "כל החברים שלי התעסקו בסמים ובדברים שאתה לא רוצה להיות בהם. הפנייה שלי ימינה בזמן כשכולם פנו שמאלה - זה מה שכנראה הציל אותי מהבור שהייתי יכול להיכנס אליו. אני מייצג היום דברים אחרים לחלוטין ממה שהייתי מיועד, ועכשיו עוזר לילדים באשדוד לצאת מהסיטואציות האלה. אצלנו כל ילד מתאמן בחינם עד גיל 18, כדי שתהיה מסגרת. זה עובד".
הוא עוד לא הבטיח את מקומו באולימפיאדת פריז 2024, אך כמובן מכוון לשם. "אני עוד לפני הפיק שלי, ואין לי ספק שזה יקרה ואהיה שם", הוא מסכם בחיוך.
