להיות הורה ולעשות את הדברים נכון זה קשה, להיות הורה לספורטאי ולעשות את הדברים נכון זה קשה מאוד – ולהיות הורה לספורטאי תחרותי ולעשות את הדברים נכון זה בגדר הכמעט בלתי אפשרי. ההורה צריך לדאוג לתזונה הנכונה, לדעת מה מותר ומה אסור לו להגיד מבחינה מקצועית, להחליט אם להעיר על טעויות, להעיר או לא על כך שיצא לבלות בלילה שלפני משחק, לבחור או לא סוכן, ללחוץ על הילד שלו או לתת לו חופש. האם הוא הילד שלו או השחקן שלו.
באמת, לא יודע אם יש דבר כזה התנהלות נכונה עם שחקן תחרותי, האם זה תואם לכולם או לכל ספורטאי צריך לנהוג אחרת.
הרבה פעמים אני מרגיש בליווי עם שחקנים שההורים הם אלו שדורשים וזקוקים לליווי יותר מהילדים שלהם. אבל לקראת תחילת העונה חשוב לי לתת טיפ אחד שבטוח השחקן שלכם צריך, ואתם עם קצת תרגול תוכלו ליישם בקלות: מה שאתם אומרים לו אחרי המשחק!
אני מדבר על שינויי מצבי הרוח שיש להורים בין משחקים שונים של ילדיהם. וכשזה קורה, הילד מבין שלהורה פחות חשוב שיתקדם, חשוב לו שינצח במשחק הספציפי או שיהיה הכי טוב כל המשחק. וזה הדבר העיקרי שיפגע בילד שלכם כי התפתחות נובעת מכישלונות. מכישלונות שאנו לומדים מהם.
ברגע שהכישלון נשאר כישלון בלבד כפי שנעשה במקרה המצוין, לא נוכל להתפתח, אלא אך ורק נחפש את ההצלחה ונפחד מאוד מהכישלון כשיגיע. נפחד כל כך עד שנהיה פאסיביים. פאסיביים לכישלון ולאחר מכן פאסיביים למשחק. פאסיביים לתשוקה. ובסוף פאסיביים בחיים ובעיקר לחיים.
אז מה כן צריך לעשות כהורים? החלטתם לשבת עם השחקן אחרי משחק? תבינו קודם כך שזה מתאים לו. תחליטו איתו מתי עושים זאת? באוטו, אחרי המקלחת, יומיים אחרי.... ומה שהחלטת קובע גם אחרי משחק מצוין וגם אחרי משחק גרוע.
אם החלטתם שבאוטו לא מנתחים משחק זה אומר (וזה קשה. הכי קשה!) שבאוטו לא מדברים על המשחק. בשום תנאי.
חשוב שתהיה מתכונת קבועה (דיסק קבוע, שירים קבועים), עוצרים לאכול תמיד אותו דבר. וחשוב שההתנהלות שלך כהורה תהיה מתודית ללא קשר להרגשתך. גם אם אתה מאוכזב ממנו ומיכולותיו במגרש, שמור זאת לעצמך.
כאשר מנתחים משחק יהיו תמיד את אותן שאלות קבועות. חשוב שאלו יהיו שאלות שהוא, השחקן, יענה עליהן ולא אתה.
בשביל להשתפר הוא צריך להסיק את המסקנות. אתם יכולים לחדד. המטרה שהוא ישתפר ולא להראות לו שאתה מבין יותר ממנו. שבזה חלקנו כהורים טועים.
חוזר, המטרה שהוא ישתפר על ידי מסקנות שיסיק על פעולותיו, ולא להראות לו שאתה היית עושה אחרת, לא לקטול אותו, אלא שילמד את עצמו. הוא זה שמסיק את המסקנות, תפקידכם לעזור לו בכך על ידי שאילת השאלות ולא במתן התשובות.
רצוי שאת התשובות יירשום וישים בקלסר ייעודי לכך.
רק ברגע שתעשו את כל זה גם אחרי ניצחון וגם אחרי הפסד – רק אז הילד יבין שאתם מאושרים מהדרך שלו ליעד ולא מהתוצאה.
הכותב הוא מאמן מנטלי לספורטאים
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
פורסם לראשונה: 21:59, 16.08.21
