זה סיפור על ילד שאי שם עלה לבוגרים, נכנס להרכב, ולא יצא משם עד שלא זכה ב-30 תארים. זה סרחיו בוסקטס.
ממש הפריע לנו בפרו אבולושן 2009 שהוא נמצא בהרכב במקום יא-יא טורה או שחקנים אחרים, הרי הוא רק ילד ואני לא באמת מבין מה האימפקט שלו על המשחק. הרי הוא לא בועט טילים מחוץ לרחבה כמו ז'ילברטו סילבה, קאסמירו, צ'אבי אלונסו, טוני קרוס ועוד שלל שחקנים באזור התפקיד שלו. אתה אומר לעצמך בסדר, המאמן הזה פפ ממש אוהב אותו וזה גם ממש עובד לו, אבל אני חייב את המחץ הזה שישלח כדורים אדירים לתוך השער של היריב כשבארסה מתמסרת בלי סוף ולא מוצאת בעיטה לשער.
אבל לא! אף פעם זה לא יהיה ככה, נתמסר ונתמסר ונתמסר אבל אז זה מגיע - סרחיו בוסקטס מוצא את הפס שלא חשבת שקיים בכלל, כמו רכב אוטונומי עם טכנולוגיית Lidar שמבוססת על חשיפה לאור וניווט נכון.
בוסקטס היה העתיד בדור שחשב שהוא מכיר הכל. אני בטוח שראיתם אלף כתבות על התמנון מבאדיה בימים האחרונים, על ההישגים, התארים, אפילו הציטוט האייקוני של ויסנטה דל בוסקה: "כשאתה רואה את המשחק אתה לא רואה את בוסקטס, כשאתה רואה את בוסקטס אתה רואה את כל המשחק". והרי הכל נכון, הילד שעלה לשחק ולא יצא אף פעם, גם אם הוא משחק לצד גדולי המשחק הספרדים כמו דויד סילבה, צ'אבי אלונסו, חואן מאטה, ססק פברגאס, צ'אבי ואנדרס אינייסטה - כל אלו היו בחוליית הקישור, ועדיין, אף אחד מעולם לא חשב על להוציא את בוסקטס מהמשוואה!
כי בוסטקטס היה ביטוי אלגברי לכדור - למשוואת הכדורגל של הטיקי טאקה. איתו הכל קורה, הוא החרוז הכי חשוב בשרשרת שבלעדיו הכל מתפרק. מה אפשר להגיד? אני מאחל לכל קבוצה שהשחקן הבא שיעלה מהנוער שלה יישאר שם לנצח, עד הפרישה, וגם בגיל מופלג יראה את הניצוצות שלו.
תודה, סרחיו, על מהירות התגובה, על התרגילים הבלתי נגמרים שלך, על זה שבשיא הלחץ בפיגור אתה עדיין עושה את אותן הטעיות ושולח שחקנים כמו מסוט אוזיל לאופטומטריסט, וכשזה היה אנחל די מריה שלחת אותו לקצב הכי טוב בעיר. תמיד כולם רצו לחטוף לך את הכדור, ואתה בכלל מבלי לנסות לעבור אותם, שידרת להם א' ועשית ב' וגרמת להם להרגיש תמיד הכי טיפשים בעולם. מעביר את הכדור בין הרגל, חצי תנועה לימין, חצי תנועה לשמאל והמגינים כבר נופלים אתה היית הבסיס להכל, הכל נעצר אצלך, הכל עובר אצלך, גם הלחץ. גם הכדור, הפכת כדורגל לסנוקר, כל כדור שלך ידע לאן להגיע ולבסוף גם להיכנס פנימה.
אז תודה על מסע של 15 שנה - שבו גרמת לכדורגל להבין שמי שבועט מבחוץ זה יפה ונחמד, אבל מי שחושב מבפנים על המהלך, מנתח את המרחב בצורה סיסטמטית מופלאת, מוצא נתיב בריחה ולשם משלח יחד עם הכדור את כל התקוות שלנו לשער, פעם אחר פעם, שנה אחר שנה. תודה שהנרטיב לפיו קשר 6 חייב להיות "אגרסיבי וחזק" הופרך. מוח מנצח הכל, בוסקטס היה הכי חכם שיש, 16 צעדים לפני כולם, עם עיניים בגב ובאוזניים. כמו מגדלור שסורק חללים במגרש, ועשית את זה בצורה הכי טובה ביותר. אחרים יגדירו אותך אפור, כי הם לא מבינים את המשוואה של הכדורגל כמוך, יום יבוא והם יבינו. תודה על שושלת מוטרפת, על ניצחונות קסומים, על הזיכרונות הכי יפים מהילדות, כאלו שלא יחזרו בחיים כי לשלמות מגיעים רק פעם בחיים.
אחרים לא יבינו מה אתה שווה, עד שיגיע להם מישהו כמוך - ואני לא בטוח שזה יקרה. אתה יחיד ומיוחד, וגם אבא שלך ידע את זה, הרי איך אפשר להתעלות על הישג של אבא שכלל אליפות וזכייה ראשונה בגביע אירופה? איך באמת? זוכים בהכל שוב - כפול שלוש, מה זה כפול? בחזקת שלוש. איך גדלת מתלמיד פעור לאחד הבוסים הכי גדולים בתולדות המועדון, נקי מחשבונות בסושיאל, נקי מביקורות, נקי מלכלוך - נטו כדורגל.
אי אפשר בלעדיך אף פעם, בהצלחה לשמור על הצביון והסגנון בלעדיך - מאסטר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
