יש הבדל בין ספורטאים וספורטאיות אשר נולדו לתוך נכות או מגבלה, לבין אלו אשר חווים טראומה במהלך חייהם, כמו הלוחמים והלוחמות במלחמת חרבות ברזל.
מודל האבל והאובדן של פרופסור אליזבת' קובלר רוס מדבר על אובדן קונקרטי מעשי תפקודי אצל אנשים אשר נפגעים לאורך מעגל חייהם, והם עסוקים בהשוואה רטרוספקטיבית לעבר - מה היו לפני הפציעה (חצי הכוס המלאה) ומה היו יכולים להשיג בעתיד, כלומר, מה הפסידו, בראיה עתידית. אלו הסובלים ממוגבלויות מלידה, אומרת קובלר רוס, חושבים על אובדן הפנטזיה והחלום הפנימי. קחו למשל לקויי ראייה מולדים מול לקויי ראיה טראומטיים: הראשונים מתאמנים בשחייה מילדותם ועוברים הרבה שנים במים; הטראומטיים מתאמנים רק אחרי פציעתם, וזה יחסית זמן קצר מאוד.
ישנו גם מודל שלישי משולב, והוא ספורטאים וספורטאיות פראלימפיים אשר היו בעברם ספורטאים מקצוענים במסגרת תחרותית רגילה - שחיינים, שחקני כדורסל ועוד.נבחרת הנשים בכדורשער, שאותה מאמן רז שוהם, משלבת הן לקויות ראיה מולדות והן לקויות ראיה מאוחרות טראומטיות, שלא לדבר על כך שמשחקת שם שחקנית מהמגזר הערבי, דבר כ"כ מרגש בימים אלו.
נפגעים טראומטיים גופניים לא מבינים בתחילת הטראומה לאן ילכו חייהם בעתיד. להיות מרותק לכיסא גלגלים זה דבר המחייב תלות והזדקקות, וזה לא מה שאנשים שהיו לוחמים מחפשים: הם שואפים לעצמאות תפקודית מבחינה גופנית, מנטלית, רגשית וחברתית, בכדי לשמור על אופטימיות בנוגע לעתידם. אלו אנשים שלפעמים חווים תגובות פסיכולוגיות גופניות של חזרת הטראומה, והעברתה לילדים. עבור נפגעים טראומטיים, הספורט יכול לתת אופק חיובי ולשנות את החיים לטובה.
*הכותב הוא פסיכותרפיסט שיקומי, פסיכולוג ספורט ומאמן פאראלימפי, שזכה ב-15 מדליות בחמש הופעות במשחקים הפראלימפיים (מתוכן 12 זהב).
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
