המחווה של אוהדי הפועל באר-שבע למנשה זלקה הייתה אי של שפיות בתוך הטירוף שהוא הכדורגל הישראלי. נדיר לראות את הכדורגל הישראל מחזיר אהבה ונדיר שהוא יודע להעריך את השחקנים הטובים שיש בו. רגע שבו מעריכים לא רק את מי שכובש הכי הרבה שערים, אלא למי יש את הלב הכי גדול.
גם הכדורגל העולמי לא מלא במחוות ספורטיביות, הענף התמכר לכסף, יוקרה וחי בתחושה תמידית שהכל מגיע לו. אלא שהכדורגל הישראלי מתקיים באמצע מלחמה, וככזה יש לו חוקים אחרים. אחרי כל הסערה מול בני סכנין, אוהדי הפועל באר-שבע הראו מי החכם והצודק בכל הסיפור. קומץ אוהדי בני סכנין הפנו את גבם להמנון המדינה, אוהדי הפועל באר-שבע קיבלו מילואימניק בתשואות אדירות - כל האצטדיון עמד ומחא כפיים. זה אולי כל ההבדל. צריך להזכיר גם שאותם אוהדים של סכנין שרקו בוז למנשה זלקה בעונה שעברה, ואז מצאו לכך כל מיני תירוצים מגוחכים. לאוהדי ריאל מדריד זוכרים עד היום את התשואות לרונאלדיניו, ייתכן כי זה גם יהיה המקרה כאן.
זלקה הוא קונצנזוס כל-ישראלי בימים שקשה מאוד להיות קונצנזוס, מלח הארץ. יש שחקנים שהם סמל של קבוצה אחת, זלקה צריך להיות הסמל של ליגת העל. סמל של צניעות, יושרה ונתינה. הרי הכי קל לחמוק משירות מילואים כשאתה קפטן בליגת העל, היו מחליקים לו את זה. אבל מנשה זלקה בחר להמשיך ולסכן את חייו כמו כל החיילים, קוראים לזה מנהיג. את התדמית של הכדורגלן הישראלי כולנו מכירים, ופתאום אנחנו רואים מישהו שונה לחלוטין ובא לנו למחוא לו כפיים עד שהידיים יכאבו. מגיע לו מקום בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי, עם כמה מוגזם ומופרך שזה יישמע. מגיע לו גם ללבוש את מדי הנבחרת לפחות פעם אחת, כי אם יש מישהו בעולם שיכבד את הסמל והדגל זה מנשה זלקה. הוא נלחם בשביל המדינה ומסכן את הקריירה שלו, ועכשיו הכדורגל הישראלי החזיר לו בגדול.
אוהדי באר-שבע הזכירו לכולם אחרי התקרית המכוערת מול סכנין שמדובר בקהל מיוחד, קהל עם לב כ"כ גדול עד שיש בו מקום להעניק אהבה גם לשחקנים יריבים. אוהדים שעשו אינספור מחוות לנרצחים ולחטופים מאז ה-7 באוקטובר, כמו קהלים נוספים בליגת העל. ה-7 באוקטובר הכה חזק בכל קהילת הכדורגל הישראלי, שצריך לומר שבכל הקשור לזיכרון והנצחה של אוהדים הוא עושה מעל ומעבר.
יש קלישאת כדורגל על "תעודת כבוד" שמאמנים מעניקים לעצמם אחרי 0:0 בעשרה שחקנים, הפעם זאת הייתה תעודת כבוד אמיתית לקהל של אוהדי הפועל באר-שבע. אומרים גם שיש דברים שהם יותר מכדורגל, וזה היה בהחלט רגע נדיר שהמשחק פינה את מקומו למשהו הרבה יותר גדול ממנו.
