האחים וכוכבי הריצה הנורווגים יקוב, הנריק ופיליפ אינגבריגטסן הם גיבורי תרבות בנורווגיה. יקוב הוא זוכה הזהב האולימפי ב־1,500 מטר ופעמיים אלוף העולם ב־5,000. יש להם מיליוני עוקבים ברשתות החברתיות, וסדרת ריאליטי בכיכובם ששודרה במשך חמש שנים הפכה אותם למשפחה המפורסמת ביותר בנורווגיה, אחרי משפחת המלוכה.
כעת נחשף הצד האפל יותר של ההצלחה והתהילה הספורטיבית: תלונות של שלושת האחים על התעללות נפשית ופיזית ושימוש באלימות מצד אביהם גיירט שהיה גם המאמן שלהם. השלושה שטחו את טענותיהם כלפי אביהם במאמר בעיתון נורווגי, שנה לאחר שניתקו עימו את הקשרים המשפחתיים והמקצועיים. במאמר הם תיארו את ילדותם כמציאות של חיים תחת איום, פחד, ושליטה מוחלטת של אב אגרסיבי. המשטרה אימתה את הגרסה של האחים, והחליטה לאחר חקירה להגיש את ממצאיה לתביעה בנורווגיה עם המלצה לכתב אישום.
4 צפייה בגלריה
תלונות על התעללות נפשית ופיזית ושימוש באלימות מצד אביהם. האחים אינגבריגטסן
(צילום: Matthias Hangst / gettyimages)
"המשכנו להרגיש פחד וחוסר נוחות כשהיינו בסביבתו גם לאחר שהתבגרנו", הם כתבו במאמר, והחלטנו לשים לזה סוף". האב כופר בכל ההאשמות נגדו של התעמרות בבן משפחה קרוב. "הייתי רחוק מכדי להיות אבא או בעל מושלם", מסר בשמו עורך דינו לאחר החלטת המשטרה, "אבל מעולם לא הייתי אלים". הוועד האולימפי הנורווגי כבר הודיע כי האב בן ה־58 לא יקבל הזמנה לאולימפיאדת פריז.
יש הורים שעושים את המפגש בין הילדים שלהם לספורט ברמה הכי טהורה שיש. חלק מהילדות, ההתבגרות, אורח חיים בריא, שימוש בספורט כדי ללמד את הילד שלהם על ערכים כמו מנהיגות, אחריות, משמעת. אבל יש הורים שלוקחים את זה צעד או מאה צעדים קדימה, שרוצים לחיות את החלום שלהם דרך הילד, שרוצים שהילד יחלץ אותם ממעמדם החברתי־כלכלי בעזרת הצלחה ספורטיבית, והם מוכנים לעשות כמעט הכל עבור הדרייב הזה.
לפעמים זה ברור. באוקטובר שנה שעברה שאקיל לאטימור, מאמן פוטבול לגילי 10־9 בסנט־לואיס, נורה ארבע פעמים על ידי הורה שלא היה מרוצה מדקות המשחק שהעניק לבנו. לאטימור שרד. זה היה מקרה קיצוני אמנם, אבל מקרים של אלימות פיזית ומילולית כלפי מאמנים, מנהלים ובעיקר שופטים הם לא דבר נדיר. מה שפחות נראה לעין הוא מערכת היחסים בין הורים לילדים שאותם הם רוצים להפוך לכוכבי ספורט. אלימות, איומים, חסך של אהבה ויחס הורי, ניתוק חברתי וגזל של חוויית הילדות כדי לממש את חלומו של ההורה.
לא נכתוב פה על הורים שהתערבו בחייהם המקצועיים הבוגרים של ילדיהם, או כאלו שניצלו את התהילה ואת הכסף שהרוויחו הילדים, כדי לקדם את טובתם האישית. כאלו יש באלפים. נכתוב רק על מי שבגד בתפקיד ההורות כלפי ילדים שהיו תלויים בהם לחלוטין כדי לממש דרכם את החלום שלהם.
איומים, כסף והתעללות נפשית
אנדרה אגאסי הודה בביוגרפיה שלו כי היו רגעים לא מעטים שהוא שנא את אהבת חייו, הטניס, בגלל אביו מייק. האב, מתאגרף אולימפי מאיראן שערק לארה"ב, הכריח את בנו לחבוט 5,000 פעם ביום על מגרש חימר מול מכונת כדורים שירקה אותם לעברו בשיא המהירות האפשרית. אגאסי היה אז בן שש. לאחר שזכה בטורניר ווימבלדון ב־1992, הוא חיבק את אביו שלחש באוזנו "לא היית צריך להפסיד את המערכה הרביעית". איכשהו, אגאסי הצליח להתחתן עם טניסאית (שטפי גראף) שאביה היה אפילו יותר אובססיבי ושתלטן מאביו.
4 צפייה בגלריה
גללה בבית המשפט מסכת של התעללויות גופניות ונפשיות. מוצ'יאנו
(צילום: Mike Powell /Allsport)
בגיל 17, פסק בית משפט ביוסטון שדומיניק מוצ'יאנו יכולה לקבל עצמאות מהוריה, חודשים ספורים לאחר שעזבה את הבית. מוצ'יאנו גללה בבית המשפט מסכת של התעללויות גופניות ונפשיות שעברה על ידי הוריה, בעיקר אביה דומיטרו, מאז שהייתה בת ארבע. לאחר שזכתה בגיל 14 במדליית זהב קבוצתית בהתעמלות באולימפיאדת אטלנטה, השתלטו הוריה על הכספים שהרוויחה, והשתמשו ב־4 מיליון דולר לבניית בית ספר להתעמלות, שנסגר שנתיים לאחר פתיחתו.
קארל ובוני לינדרוס הרסו את קריירת ההוקי המבטיחה של הבן שלהם, אריק, בגלל אובססיה. הם הטילו וטו על קבוצות שבחרו בו, ומאז שהיה נער היו עוקבים ורושמים במחברות את מספר הפעמים שהוא קיבל מסירה מחבר לקבוצה, ולפי זה מחליטים עם מי הוא אמור להתרועע. כשעבר לקבוצה המקצוענית הראשונה שלו בפילדלפיה (לאחר שההורים הטילו וטו על בחירה של קוויבק), האם קיבלה על עצמה לסנן את העיתונאים שביקשו לראיין את בנה. "אני מבינה כל כך טוב בהוקי", היא אמרה להם, "שבכל פעם שאני מדברת עם גבר עיתונאי על הוקי, הוא צריך לאחר השיחה להסתכל בין הרגליים שלו".
בטניס הנשים מוכרים הסיפורים על סטפנו קפריאטי שדחף את בתו ג'ניפר לסבב המקצועי בגיל 14 כדי למקסם רווחים ("הוא התייחס אליה כמו כספומט עם קוקו", נכתב עליו בזמנו), ועל דאמיר דוקיץ', אביה של ילנה דוקיץ', שאיים על שגריר אוסטרליה בבלגרד ברימון יד. ג'ים פירס, אביה של מארי, היה יוצא דופן. הוא היה צורח עליה במהלך משחקים (היא ירדה מהמשטח באולימפיאדת ברצלונה עם דמעות בעיניים) ומכה אותה אחרי הפסדים. פעם אחת איים לרצוח אותה. "היססתי רבות לפני שחתכתי ממנו כי לא ידעתי מה הוא מסוגל לעשות בתגובה", אמרה הטניסאית הצרפתייה בזמנו. ב־1993 איגוד הטניס לנשים אסר על כניסת האב למשחקים, תמונתו ניתנה לאנשי האבטחה ולפירס הוצמד שומר ראש. היא זכתה בשני גראנד סלאמים והגיעה לעוד ארבעה גמרים.
האינסטינקט: להיות הורה
מרב מרינוביץ' היה אולי הדוגמה הקיצונית ביותר לאובססיה הורית כלפי קריירת הפוטבול של ילדו. מרב היה המאמן, המנהל, הארכיטקט, התזונאי, הרופא ומה לא לבנו טוד. מרינוביץ' סניור זכה באליפות עם אוניברסיטת דרום קליפורניה ב־1962, ועכשיו הוא היה נעול על החלום שלו: להפיק מהג'וניור את הקוורטרבק המושלם.
לילד טוד אסור היה לאכול מתוקים, או לצאת מאוחר בלילה עם החברים. הוא עבר משטר אימונים קשוח של בוגרים, ויכול היה לעשות שכיבות סמיכה עוד לפני שלמד ללכת. היה לו מאמן סיבולת, גמישות ופסיכולוג עוד לפני שסיים חטיבת ביניים. הציבור האמריקאי היה מזועזע כשהסיפור התפרסם. אלו דברים שהוא שמע עליהם רק מברית המועצות הנוראה.
ב"30 על 30" של ESPN מתוארת מערכת היחסים בין האב לבן. טוד חווה קריירה ספורטיבית קצרה וחוויית התמכרות לסמים ארוכה. הוא מצא מזור רק בציור. הסרט עליהם מסתיים כששניהם עומדים מול יצירה שציירו יחדיו. מרב מרינוביץ' נראה שם שליו, אוהב, משלים, מקבל, מחבק. מצליח להיות את מה שהורים רבים שכחו להיות בגלל חלום הקריירה הספורטיבית של ילדיהם. את האינסטינקט המיידי: פשוט להיות הורה.
כל הכיבושים של פדה ואלוורדה בלה ליגה
(ONE)
פורסם לראשונה: 01:30, 01.05.24
