אוהדי א.א.ק יורים חזיזים על היציע הירושלמי
(צילום: באדיבות הפועל ירושלים)
הבעיה עם אלימות, כמו כל חומר ממכר, היא שבסופו של דבר סף הגירוי שלך ממנה, הסף שבו היא גורמת לך לפעור עיניים בבעתה מולה, תמיד עולה. ראית אוהדים שמרביצים לאוהדי היריב עם לומים מברזל? אז מה זה בשבילך להיתקל באנשים מפוצצים האחד לשני את הראש עם הידיים. אנחנו חיים בתרבות של יותר, לא פחות.
זה הרושם שקיבלתי משיחות השבוע עם מנכ"ל אא"ק אתונה ועיתונאים המכסים את הקבוצה לאחר החוויה האלימה שעברו אוהדי הפועל ירושלים בביקור בבירה היוונית. בעוד שהנהלת ירושלים יצאה מזועזעת, אנשי אא"ק משכו כתף. כן, הייתה קצת אלימות, הם אמרו, אבל למה לא להתרכז במחצית השנייה שבה לא קרה כלום?
לטענת היוונים, התגובה הירושלמית נראתה להם מוגזמת. "נגד רג'ו אמיליה בדצמבר", אומר קריסטוס צאלטאס, עיתונאי שמלווה את המועדון מאז 2016, "הייתה באמת אלימות. מרביצים אחד לשני בידיים, פרצוף לפרצוף. זה היה מפחיד". אחרי המשחק הזה אא"ק חטפה עונש של שלושה משחקים ללא קהל ועשרת אלפים יורו קנס.
עניין שבשגרה
האלימות הזו היא מוטיב חוזר בכדורסל היווני ובאא"ק בפרט. ארגון האולטראס שלה, "אוריגינל 21", הציג את מרכולתו האיומה במשחק ליגת האלופות בכדורגל ב־2018. זה התחיל עם בקבוקי תבערה ונגמר עם אוהדי איאקס מכוסים בדם. משם הם המשיכו לכדורסל. "חוליגנים", מכנה אותם עיתונאית המסקרת את הקבוצה וביקשה לא להזדהות מטעמי ביטחון.
"חבורה של 600־700 איש, מתוכה כמה עשרות שאחראים לביצוע. רומנטיקנים שחושבים על עצמם כאנרכיסטים מהפכנים המייצגים כביכול את ערכי המועדון, בעיקר למען המהגרים ביוון, אבל מגיעים למגרשים כדי לפרוק שנאות, לשחרר אלימות". את כל זה הרגישו היטב אנשי ירושלים ביום רביעי, ורק בנס זה נגמר בלי נפגעים קשה.
"כמו מבצע צבאי"
"כשנחתנו בישראל", מתאר מנכ"ל ירושלים יובל לויסמן, "הרגשתי כאילו שאני חוזר עם ארון מתים. ידענו מראש שאנחנו נוסעים למשחק עם קהל עוין. הכנו את זה כמו למבצע צבאי. לקחנו איש אבטחה והגענו כמה ימים מראש. הודענו לכל האוהדים שעליהם להגיע לאולם רק באוטובוסים ששכרנו שם וביקשנו לא להסתובב עם חולצות של המועדון. ממש אזהרת מסע. את מקום המפגש באחת הכיכרות המרכזיות קבענו בקבוצות ווטסאפ רק ביום שלישי בערב, שלא ידלוף. היה מצב רוח נהדר. משפחות, ילדים, שרים בטברנה. הגענו בשיירה על נתיב משלנו, שלוש ניידות מלוות אותנו מכל צד. נכנסנו סטרילית".
לויסמן ממשיך ומשחזר: "הובלנו בהתחלה, ואז התחילו לזרוק נפצים וזיקוקים לכיוון שלנו. בגלל האקוסטיקה זה נשמע כאילו שאתה חשוף לפיגוע התאבדות. הייתי ביציע של האוהדים, שם ישבו גם אשתי ושלושת ילדיי, והיינו עסוקים רק בלהרגיע אנשים. ואז מתברר שהם נכנסו עם קונגו לאולם והרסו לגמרי את השירותים, לקחו את האבנים, התקרבו אלינו רעולי פנים והתחילו לזרוק עלינו. הם כל הזמן שיפרו עמדות, חדרו ליציע מתחתינו והתחילו במטר אבנים בגודל 10 סנטימטר. ואתה מבין שאתה במצב של סכנת חיים. כי אבן כזו פוגעת בך ואתה מת. למזלנו הם זרקו את האבנים למעלה ולא למטה, איפה שהיו 40 אוהדים שלנו ב־VIP".
עשרות אנשים נתקפו חרדה. אחרים נכנסו לשירותים וסירבו לצאת. ילדים נאחזו באמהותיהם, מבוגרים לא הצליחו לברוח. "אני מכיר את זה, ואני מזהה שיש פה אנשים בהלם קרב", ממשיך מנכ"ל ירושלים. "במחצית השנייה לא עשיתי כלום חוץ מלקנות מים ולהרגיע את האוהדים. בהפסקה הייתה הערכת מצב והבנו שכל ברירה חוץ מלהמשיך במשחק תביא לטבח או לפוגרום. ראינו את האוהדים מתעמתים עם השוטרים בחוץ, מלחמת עולם, מרססים עליהם גז מדמיע, והשוטרים נאבקו כדי שהם לא ייכנסו לשער שלנו. זה היה אירוע טרור".
האוהדים השיגו את שלהם. כולם פחדו. אא"ק התאוששה וניצחה. במחצית השנייה כבר נגמר להם האמל"ח, וחוץ מזה היה משחק של קבוצת הכדורגל בחלק השני של העיר. "מזל שלא שמעו לבקשה שלנו לעצור את המשחק", אומר לויסמן, "זה היה נגמר עם מתים". המנכ"ל מספר שבזמן האירוע ועד לטיסה הוא היה חייב לתפקד. עכשיו הוא מקבל עשרות הודעות מאוהדים שמספרים לו על פלאשבקים והתקפי חרדה.
גרסת אא"ק
גיורג הינאס, מנכ"ל אא"ק, חווה את האירועים בצורה קצת אחרת. "הבעיה התחילה עם זה שירושלים הגיעה לאולם מאוחר ממה שנקבע", הוא טוען. "ואז היינו צריכים לזרז את הכניסה של האוהדים כדי שלא יהיה מצב שישראלים ויוונים ישהו יחד בחוץ, מה שעלול היה להביא לאלימות.
"הבעיה היא שאף אחד לא רוצה להשתלט עליהם. זה קורה המון בספורט היווני, ובכל פעם הממשלה ונשיאי הקבוצות נותנים הצהרות וכלום לא קורה. בפברואר בשנה שעברה אוהד אריס צעיר בשם אלקיס קאמפאנוס הסתובב בסלוניקי. חבורה של אנשים שאלו אותו את מי הוא אוהד, הוא ענה, והם רצחו אותו"
"בגלל האיחור לא יכולנו לבדוק בכניסות כמו שצריך. חייבים גם לציין שבסופו של דבר לא הייתה אלימות פיזית בין האוהדים. נציג המשטרה הבהיר במחצית כי כל אלו שהיו אחראים לבלגן הוצאו מהאולם ולכן אין מניעה להמשיך במשחק. ובאמת שום דבר לא קרה והמשחק התנהל בצורה נורמלית. מדובר בקבוצה קטנה של אוהדים שאין לה שום קשר לבייס של הקהל שלנו.
"הם אנרכיסטים שבאים לעשות בלגן ולשרוף את הדגל הישראלי. אחרי שעשו מה שעשו, הם הלכו. אין להם שום קשר למועדון שלנו, והאוהדים שלנו התנערו מהם. גם הוצאנו הודעה שביקשה סליחה מהאוהדים הישראלים וכי אין למועדון שום כוונות אנטישמיות או אנטי־ישראליות. אסור לשים תווית כזו בגלל כמה עשרות. אנחנו מועדון עם יותר ממיליון אוהדים בכל העולם. יש לעמים שלנו היסטוריה משותפת ושנינו סבלנו מרצח עם".
גם אותה עיתונאית מקומית מסכימה שלא מדובר באלימות על רקע אנטישמי או לאומי. "עובדה שזה קרה גם נגד האיטלקים", היא אומרת. "הבעיה היא שיש בכל אצטדיון חוליגנים בני 18־25 שנכנסים בחינם, והם מופעלים על ידי האולטראס. החוליגנים טיפשים מספיק כדי להוציא לפועל מה שאומרים להם. הבעיה היא שאף אחד לא רוצה להשתלט עליהם. זה קורה המון בספורט היווני, ובכל פעם הממשלה ונשיאי הקבוצות נותנים הצהרות וכלום לא קורה. בפברואר בשנה שעברה אוהד אריס צעיר בשם אלקיס קאמפאנוס הסתובב בסלוניקי. חבורה של אנשים שאלו אותו את מי הוא אוהד, הוא ענה, והם רצחו אותו".
