כשהיה בן 10 בלבד, ג'מאל עבדל מג'יד עסק בצחצוח נעליים ברחובות חרטום, בירת סודן. "זה היה בשביל לעזור למשפחה שהייתה במצוקה", הוא מסביר, "אבל גם כדי לנסות להשיג כסף למטרות אחרות לעתיד". בגיל 15 הוא עשה את הצעד: ג'מאל זייף את תאריך לידתו בשלוש שנים והשתמש בסכום שחסך בעמל רב כדי לעלות למטוס לקהיר ולהתחיל את חייו החדשים, החופשיים. זו הסיבה שבדרכונו של ג'מאל בן ה־30 מופיע גיל צעיר יותר.
הקיץ, ג'מאל יתחרה בפעם השנייה ברציפות במשחקים האולימפיים. לא כנציג סודן, גם לא מצרים, ואפילו לא ישראל – ביתו בשנים האחרונות. זה שוב יקרה במדים של נבחרת הפליטים, ולמרות שמדובר בציון דרך מדהים בקריירה של הרץ למרחקים ארוכים, מדובר בעוד עדות למעמדו המעורער. הוא ייצא לתחרויות עם פליט נוסף החי ומתאמן בישראל, תחלוויני מלקה האריתריאי מהפועל עמק חפר, שהתחרה גם הוא באולימפיאדת טוקיו, שם הגיע למקום ה־16 המפתיע במרתון.
שנייה וחצי מהגמר
"מלחמת האזרחים בסודן נמשכת מאז ילדותי ועד היום", משחזר ג'מאל. "עוד לפני הטיסה הגעתי יום אחד הביתה וראיתי את כולם בוכים. הם סיפרו לי שאבי נרצח, אחד מאלפים שחיסלו השלטונות. היו בבית הרבה ימים של בכי על מה שקרה ומה שעתיד לקרות. היה ברור שעדיף להסתלק מסודן.
"כך הגעתי לקהיר, ראיתי את ההפגנות בכיכר תחריר נגד הנשיא מובארק והבנתי שצריך להמשיך במהירות, אחרת לא אשרוד. חציתי ברכב וברגל את המדבר, כשאנשים מבוגרים רבים איתי במסע. בדרך גם שמו אותנו במעצר בבית סוהר בסיני. בסופו של דבר הצלחתי להגיע לתחנה המרכזית בת"א".
"לכל אדם יש גזירת גורל. לקחתי קשה את המצב שלי, ואחר כך שיניתי את נקודת המבט. לכמה אנשים יש את הכבוד להשתתף באירוע הספורט גדול בעולם? אם אני משתתף, סימן שכמעט לכל אדם יש תקווה"
המשפחה הגאה שנותרה מאחור עדיין אינה בטוחה, כפי שהוא מספר: "לפני חודשיים אלמוני ירה באחי בכתף ושלח אותו לבית חולים. אנחנו אפילו לא יודעים מי ולמה חיפשו לפגוע בו. תבין באיזה מקום נמצאת המשפחה שאני כל כך דואג לה".
ג'מאל, שקיבל אשרת שהייה בישראל מסיבות הומניטריות אחרי שנשלח למעצר גם כאן, התאקלם בארץ, ואז לגמרי במקרה התגלה כאתלט מבטיח בזמן ששיחק כדורגל עם חברים. הוא קיבל המלצה לפנות למועדון דרום הסמטה ת"א, והחל להתאמן אצל המאמן יובל כרמי שזיהה אצלו כישרון טבעי. זה קרה לפני עשר שנים. מאז, האיש שעבד בניקיון באחד מחופי הרצליה הפך לספורטאי מבטיח. שמו הגיע לידי הוועד האולימפי הבינלאומי, שהחל בעשור שעבר לטפל בספורטאים נטולי מעמד ברחבי העולם ולקבץ אותם תחת נבחרת פליטים אחת.
החריצות יוצאת הדופן של ג'מאל סידרה לו אופק שלא דמיין. הוא התחרה באליפות העולם ב־2019, ונבחר לרוץ 5,000 מטרים בטוקיו בקיץ 2021. הוא לא הגיע לאולימפיאדה כקוריוז, דורג 23 עם שיא אישי של 13:42.88 דקות, והחמיץ את ריצת הגמר היוקרתית רק בשנייה וחצי, תוך שהוא משאיר מאחוריו יריבים מעוטרים, כולל מנצחי ליגת היהלום. בפריז הוא מסמן את הגמר, למרות שסבל מפציעה באליפות אירופה במרוצי שדה באוקטובר, שם סיים במקום התשיעי. הוא יצא מקצב ההכנות ואיבד שלושה חודשים, אבל בוועד האולימפי, כאמור, שוב כללו אותו בנבחרת, ומאמנו יובל כרמי (היום במועדון הפועל ת"א שהחליף את הסמטה) מאמין כי גם הפעם ג'מאל יהיה חזק בתמונת העלייה.
קשה להשיג אותו אחרי השעה תשע בערב. זה הזמן שלו ללכת לישון כדי להגיע טרי לאימון הבוקר בהדר־יוסף, הראשון מבין שניים במהלך היום. עד לאחרונה עבד כאב בית בבניין ברחוב הירקון בת"א, אבל פוטר בשבוע שעבר וכעת מקדיש את כולו לספורט: "השכנים טענו שאני נמצא הרבה במחנות אימונים בחו"ל ולא בבניין. מה יהיה? נסתדר. כרגע אני עסוק באולימפיאדה. יעזרו לי למצוא משהו אחר". בינתיים הוא נעזר במלגה מהוועד הבינלאומי כדי לסייע כלכלית למשפחתו שנותרה מאחור, ומשתדל לא לדאוג יותר מדי לפרנסה – הוא כבר רגיל לכך שחייו אינם מסע תענוגות.
בין טרופר לשקד
למרות התמיכה הנרחבת לה הם זוכים מבחוץ, בסופו של דבר ג'מאל ותחלוויני מתבססים על מה שהם מקבלים בישראל, שהיא מעשית הבית שלהם. הם מקבלים את המעטפת הרפואית כמו כל חברי נבחרת ישראל, עברו קורס אנגלית שסידר להם הוועד האולימפי וג'מאל אפילו למד את מקצוע העיסוי בהדרכת מתאגרף העבר, ד"ר אהרון יעקבי, בהתנדבות ("אני עושה את זה יותר בשביל הכיף", מודה האתלט). באתר הוועד הישראלי לא מותירים מקום לספק – אולי השניים מתחרים במסגרת נבחרת הפליטים, אבל הידיעה על בחירתם בפעם השנייה למשחקים האולימפיים נפתחה בשתי מילים שאומרות הכל: "הם משלנו!".
אבל בכל הנוגע לאזרוח וייצוג ישראל, הדברים אינם זזים. זו בעיה שאיתה מתמודדים ספורטאים פליטים בכל העולם. לדוגמה, אחד מחבריו הקרובים של ג'מאל הוא דומיניק לובאלו, שנמלט מסודן לשווייץ. השניים מתאמנים יחד בחו"ל, ולובאלו אף הזמין אותו להתגורר איתו בסנט־מוריץ. אך גם לובאלו אינו מוכר כאזרח במדינתו, ומנהל כבר חודשים רבים מאבק מתוקשר להסדרת מעמדו, שזוכה לתגובות חיוביות. "אני מרגיש שאני מייצג את ישראל", אומר עבדל מג'יד. "למרות ההשתייכות שלי לנבחרת הפליטים, בתחרויות הרגשתי חלק מנבחרת ישראל. היחס של הנבחרת כלפיי הוא נהדר. לא הרגשנו שום דיסטנס".
הוועד האולימפי הישראלי הכריז עוד לפני אולימפיאדת טוקיו שג'מאל ותחלוויני ראויים לאזרחות. חילי טרופר, בתקופתו כשר התרבות והספורט, המליץ על כך, אך שרת הפנים בזמנו, איילת שקד, לא אישרה את הבקשה. כיום מתנהל ניסיון נוסף להשלים את המהלך דרך שר התרבות והספורט הנוכחי מיקי זוהר, והאתלטים ממתינים להתפתחויות בנושא.
פראח כמודל לחיקוי
לג'מאל יש יתרון גדול נוסף שעוזר לו להתקדם: הוא בן טיפוחיו של רותם גנוסר, מנהל הפועל ת"א ואחד מראשי מחלקת הפליטים של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, שישמש בתפקיד גם בפריז. "ברור שאהיה קרוב מאוד לג'מאל באימוניו", אומר רותם, שכבר ניהל את נבחרת הפליטים בשלוש אליפויות עולם.
שלוש השנים האחרונות ביגרו את ג'מאל כאתלט. בטוקיו, אף אחד לא ייחס לו חשיבות, עכשיו הוא כבר רץ אולימפי לגיטימי. "כשראיתי מולי על אותו המסלול את שיאן העולם ג'ושוע צ'פטגיי, אותו הכרתי רק מהטלוויזיה, ממש רעדתי. פחדתי, זו הייתה התרגשות שלא ניתן לתאר. אבל לא איבדתי את העשתונות. לא רק שירדתי בריצה ההיא מ־14 דקות בפעם הראשונה, אלא שחתכתי 20 שניות משיאי. הייתי הרץ בעל תוצאת הכניסה החלשה במוקדמות. אני, משכונה בת"א, מתמודד עם גדולי הריצה בעולם".
הצגת מדי המשלחת הישראלית לפריז
(צילום שמוליק דודפור)
ומה צפוי בפריז? המאמן כרמי: "ג'מאל התקדם מאוד מאז טוקיו. מה שעשה באליפות אירופה במרוצי שדה זה ההישג של חייו, גדול יותר אפילו בהשוואה לאולימפיאדה. אין ספק שתנאי החום הכבד בטוקיו שיחקו לטובתו, ומזג האוויר ישפיע גם בפריז. בעיקרון, היום הוא בשל הרבה יותר מאשר לפני שלוש שנים". עבדל מג'יד מוסיף: "המטרה שלי היא להגיע לגמר. אני מאמין בעצמי למרות שלרוב המשתתפים יש שיאים טובים משלי (חברי נבחרת הפליטים לא צריכים לעמוד בקריטריון). לא שוכח שיחד עם נבחרת הפליטים, אני מייצג גם את ישראל. זה החלום שלי. מגיע לגורמי הספורט בארץ, בזכות היחס החם שלהם שנייצג אותם, גם אם בעקיפין".
"לכל אדם יש גזירת גורל", הוא ממשיך. "לקחתי קשה את המצב שלי, ואחר כך שיניתי את נקודת המבט והסתכלתי עליו בצורה חיובית. לכמה אנשים יש בכלל את הכבוד להשתתף באירוע הספורט הכי גדול בעולם? אם אני משתתף, סימן שכמעט לכל אדם יש תקווה".
ג'מאל לוקח איתו למסלול את המודלים שלו לחיקוי, אותם רצים אפריקאים נפלאים שהתחילו מהנקודה הנמוכה ביותר כפליטים, והפכו לאגדות במדינותיהם החדשות, בראשם מו פראח שנמלט מסומליה לבריטניה. גם אם לא יגיע לאותם גבהים, הוא כבר נמצא בנקודה שאותו ילד שציחצח נעליים אפילו לא ידע שקיימת.
פורסם לראשונה: 01:30, 21.05.24
