מסיבת עיתונאים מכבי חיפה אחרי פריז סן ז'רמן
(צילום: עוז מועלם)
זה היה מקרה קלאסי של קלישאת התוצאה משקרת. זה לא היה משחק של 1:3 שבו קבוצה אחת שלטה לחלוטין, אלא משחק שבו דווקא המפסידה הייתה אמיצה יותר ושיחקה בצורה נכונה יותר. למרות ההפסד, למכבי חיפה מגיע הרבה כבוד על מה שעשתה מול סוללת הכוכבים הנוצצת של פריז סן-ז'רמן.
חגיגת כדורגל בסמי עופר - כל הכתבות
המחצית הראשונה של הירוקים הייתה מדהימה, אולי המחצית הטובה ביותר של קבוצה ישראלית באירופה. השחקנים של ברק בכר שיחקו את המשחק הרגיל שלהם, כאילו הם לא פוגשים את השחקנים הטובים בעולם. למרות ההתרגשות באוויר, מסי וניימאר פשוט לא עניינו אותם. למשך 45 דקות הם היו בעלי הבית בסמי עופר - וזה היה מדהים ומרגש לראות את התעוזה הזאת. אומץ בלתי נתפס כמעט. אבל אז נזכרים מי המאמן של מכבי חיפה, ומבינים.
3 צפייה בגלריה
המחצית הראשונה של מכבי חיפה הייתה אולי הטובה ביותר של קבוצה ישראלית באירופה
(צילום: גיל נחושתן)
ברק בכר לא מפחד מאף אחד, הוא לא פחד מאינטר בליגה האירופית ולא פחד מהכוכב האדום ואמולימפיאקוס. הוא לא פחד גם מפריז סן-ז'רמן הנוצצת והעשירה. הוא כנראה המאמן הישראלי הכי טוב אי פעם, ובוודאי המאמן הכי אמיץ אי פעם. אנטיתזה מושלמת למאמן הישראלי הממוצע, שחושב קודם כל על הגנה ועל איך לא לספוג.
אם מאמן ישראלי אחר היה עולה לשחק מול האימפריה מפריז, הוא היה מנסה לדחוף כמה שיותר בלמים וקשרים אחוריים להרכב והיה בודק אפשרות לעלות עם שני שוערים. בעצם, גם מאמן זר היה עושה את זה. מספיק להיזכר במערכים הסופר הגנתיים והפחדניים של סלבישה יוקאנוביץ' בקמפיין של מכבי ת"א בליגת האלופות ב-2015.
אבל לא בכר: הוא עלה במערך ששחקניו מכירים, ושיחק כמו שהם אוהבים לשחק בבית. בכר הוא אחד המאמנים הכי אמיצים באירופה.
בכר אמר לפני המשחק שאפשר לצמצם את הפערים, והוא אכן צימצם אותם באופן המקסימלי שאפשר היה לדמיין. הוא הוציא מההרכב שלו את המקסימום, סחט מכל שחקן את כל האנרגיה, ואני בטוח שמאמנים אחרים יצפו במשחק וילמדו ממנו איך לסגור את פ.ס.ז' מבחינה טקטית. הדבר היחיד שעשה את ההבדל במשחק הוא איכות השחקנים והפעולות האישיות. שום דבר קבוצתי. הקבוצה היותר שלמה ומאומנת על הדשא בסמי עופר הייתה האלופה הישראלית.
מכבי חיפה הנוכחית יכולה להיות קבוצה היסטורית. כבר יש לה מאמן היסטורי על הקווים. אם בכר יכול להוציא דברים כאלה מקבוצה ישראלית, מול מסי ואמבאפה, תארו לעצמכם מה הוא יכול לעשות עם קבוצות מדרג בכיר יותר באירופה. הוא עוד יגיע לפסגות שאף מאמן ישראלי לא היה בהן לפניו.
