הגול האחרון שהובקע בליגה האוקראינית היה ב-12 בדצמבר 2021. אחריו יצאה הליגה לפגרת החורף, כששחטאר דונייצק בראשות הטבלה, והייתה אמורה לחזור ב-25 בפברואר, אבל יום לפני כן החלה הפלישה הרוסית הברברית למדינה והעונה התבטלה בלי הכרזה על אלופה. בחודשים האחרונים חזרו הקבוצות האוקראיניות לשחק באירופה, אבל אירחו את משחקיהן מחוץ לאוקראינה. גם בדיונים על החזרה למשחקי הליגה עלתה האפשרות שהמשחקים ייערכו בשבדיה או פולין או טורקיה. אבל זו הייתה אפשרות שירדה מעל הפרק כמעט ברגע שהועלתה. "איך נוכל להסתכל לחיילים ולמתנדבים שלנו בעיניים", הודיעה הקבוצה מקריבי ריה, המתנגדת החריפה ביותר להצעה ועיר הולדתו הפטריוטית של הנשיא וולדימיר זלנסקי, "אם ניסע להתחרות מחוץ למדינה".
"זאב בודד" - המדור של זאב אברהמי
הבחירה בתאריך למשחק הפתיחה בליגה האוקראינית לא היה מקרי: 23 באוגוסט הוא יום הדגל הלאומי, וגם יום לפני יום העצמאות ה-31 של המדינה והתאריך שבו מלאה חצי שנה לפלישה הרוסית. יום מועד להפגזות (ואכן במהלך הפגזה רוסית על תחנת רכבת נרצחו 25 אזרחים אוקראינים). גם הבחירה של שתי הקבוצות: שחטאר דונייצק ומטאליסט 1925 חרקיב, שתי קבוצות מאיזור המלחמה במזרח שמייצגות אזרחים שנלחמים על חייהם.
האצטדיון: האצטדיון הלאומי בקייב (כל משחקי הליגה ייערכו בקייב או במערב המדינה). לאצטדיון יש תכולה של 70 אלף צופים, אבל חוץ מכמה כוחות צבא, אסורה הכניסה לאיש. הכל נראה כמעט נורמלי: דשא, שערים, סימונים, דגלי קרן, צוותים מקצועיים, ספסלים, שריקת פתיחה, תלבושות (דונייצק, שלא שיחקה משחק בית כבר שמונה שנים, עלתה בתלבושות כתומות עם פסים שחורים ועם דגל אוקראינה קטן שעליו היה כתוב "עצרו את המלחמה").
ורק דבר אחד הבדיל בין משחק כזה למשחק רדיוס ללא קהל: כדי לקיים אותו, רשויות הביטחון וההצלה דרשו מקלטים נגד פצצות אוויר במרחק של לא יותר מחמש מאות מטר מהאצטדיון, במקרה שתושמע סירנה. על מערכות הכריזה הוקלטה הודעה אחת: "זהירות, הפצצות אוויר, נא עקבו אחרינו למקלטים". אם הסירנה תימשך יותר משעה, המשחק יופסק ויחודש בימים שלאחר מכן מהמקום שבו הופסק. "אני מקווה שישימו אופני כושר במקלטים הללו", אמר טאראס סטפננקו הקשר בן ה-33 של שחטאר, "אחרת לכולנו יהיו התכווצויות שרירים". סטפננקו גם אמר בראיון לסי.אן.אן כי מלבד אימוני כושר וטקטיקה, הקבוצה תרגלה גם תרגולי סירנות וירידה מתואמת למקלטים.
המשחק אותו משחק, הפרספקטיבה קצת השתנתה
16 קבוצות חוזרות לשחק בליגה האוקראינית הראשונה. שתי קבוצות ייעדרו: דסנה חרניהיב, שהאצטדיון הביתי שלה נחרב בהפגזות הרוסיות הכבדות על העיר, ופ.צ. מריופול, אחת הקורבנות הגדולות של הפלישה, עיר שספגה עשרות אלפי קורבנות ונכבשה על-ידי הרוסים. הספורטאים האוקראינים אמנם המשיכו לייצג את ארצם בכבוד ברחבי העולם, אבל חזרה של ליגת הכדורגל לאוקראינה עצמה היא שלב חדש במדד התקווה.
"אין מסיבות, אין סרטים חדשים, אסור להישאר עד מאוחר בגלל העוצר הלילי, ויש פה כמה אזעקות ביום, לפעמים כמה דקות ולפעמים במשך כמה שעות, ואנחנו עוד עיר נורמלית", אמר לי אנדריי פירובנקו, מתכנת מחשבים ואוהד שחטאר שעבר לגור בקייב, "כדורגל הוא גם רוטינה שמחזירה אותנו לנורמליות וגם הבעת ההתנגדות שלנו. תפציצו אותנו כמה שאתם רוצים ואנחנו נמשיך לשחק ולצפות. רק הפרספקטיבה קצת השתנתה. פעם ניצחון היה אושר והפסד היה עינוי, ועכשיו חושבים רק ניצחון לאוקראינה ושלום במדינה".
לחזרה של הכדורגל לאוקראינה יש כמובן נופך מקצועי חשוב. "אם לא הייתה המשכיות הכדורגל האוקראיני היה נהרס", כתב אנדרו טודוס בבלוג הכדורגל שלו, "כבר עכשיו אפשר לראות איך הרבה כישרונות צעירים הולכים לאקדמיות אחרות".
שחקנים רבים עברו לקייב והמערב מיד בתחילת המלחמה. חלקם ישנו בבונקרים, חלקו באצטדיונים, רבים מהם שלחו את בני משפחתם מערבה. "זה יותר מפחיד כשמסתכלים על זה מבחוץ. כשאתה רואה פצצות מול העיניים זה נהיה פחות מפחיד. או שפשוט אתה מתרגל לפחד", אמר שחקן בעילום שם ל"גרדיאן", "זה הכל עניין של איזון בין מוח לאמוציות. מבחינת אמוציות כולנו רוצים לחזור ולהתחרות ולתת אסקפיזם לאוהדים ולאזרחים, אבל כשהמוח עובד אתה מבין איזה סיכון אתה לוקח, ואף אחד לא מבטיח לך כלום. מצד שני הייתי בפעילות לקראת פתיחת הליגה. חשבנו שיבואו 300 אוהדים ובאו 3,500, אז אתה מבין את האפקט ואת התפקיד שלך במלחמה".
שום דבר לא ממש מתוכנן. אף אחד לא יודע מתי יהיו המשחקים ובאיזו שעה, והכל יהיה כפוף להחלטות ואישור של גופי הבטחון וההצלה, אבל כל מי שמעורב בחידוש המשחקים, ומדובר גם בנשיא זלנסקי בכבודו ובעצמו, מבין מה החשיבות האמיתית שלהם. מדובר במסר לאזרחים האוקראינים, למנהיגי העולם ובעיקר למחרחרי המלחמה בקרמלין.
ואדים גוטצייט, שר הספורט האוקראיני, כתב בפייסבוק: "אף אחד לא יכול לעצור את הספורט האוקראיני ואת הרצון לנצח בכל החזיתות. כדורגל יכול גם לעזור במחשבות על העתיד". ואילו אנדריי פאבלקו, נשיא התאחדות הכדורגל האוקראינית, התבטא כי "לשחק כדורגל תחרותי בעיתות מלחמה, הוא לא רק עניין של ספורט, אלא להראות את אי הפחד של אזרחינו, את התשוקה לניצחון שהוא התוצאה היחידה. אנחנו משחקים כדורגל נגד המלחמה, כדורגל כדי להביא שלום. מדובר בסוג של התנגדות, של עמידה בקושי. התוצאה היא הדבר הכי פחות חשוב".
המכה הנוספת בחסות פיפ"א
אם הרוסים לא הצליחו לשבור את הרוח האוקראינית ואת התשוקה שלהם לכדורגל, הרי שבאה פיפ"א והצליחה להוציא את ה-0.1 רוח שנשבה במפרשי הליגה. במרץ החליטה פיפ"א כי שחקנים זרים יוכלו להשתחרר מהחוזים שלהם ללא קנס או תמורה. לאור הפלישה, ההחלטה הזו התקבלה בהבנה יחסית, אבל ביוני החליטה התאחדות הכדורגל הבינלאומית להאריך את התקנה בשנה, עובדה שהייתה כמעט מכת מוות לקבוצות האוקראיניות ששחקן זר אחר שחקן זר החלו לעזוב אותן. אף קבוצה לא נפגעה מכך יותר משחטאר, שמגיעה כזכור מאזור מוכה מלחמה.
שחטאר היא מודל ספורטיבי-כלכלי שמזכיר קצת את בורוסיה דורטמונד. גם נאבקת בצמרת הליגה, אבל בעיקר היא חוות השבחה לשחקנים, בעיקר ברזילאים, שעוברים דרכה בדרך לקבוצות כדורגל גדולות. היא טיפחה, בין היתר, את פרד, פרננדיניו ודאגלס קוסטה וקיבלה עבורם מיליונים.
האפקט של התקנה היה הרסני. שחטאר הייתה אמורה לקבל 7.5 מיליון אירו על מנור סולומון מפולהאם וסכום כפול מאולימפיק ליון על טטה הברזילאי. אבל שחטאר לא יכלה להכריח את השחקנים להישאר, והקבוצות מהמערב הבינו שהן יכולות לקבל את השחקנים במחיר מופחת או בחינם. שחטאר לא קיבלה עליהם ועל עוד שלושה שחקנים ברזילאים אחרים הצעה הגונה. ליון ניצלה את ההחלטה של פיפ"א והביאה בהשאלה את טטה עד סוף העונה ללא תשלום, וכך גם פולהאם עם סלומון. שחטאר כעת תובעת פיצויים מפיפ"א בטענה שהחוק שלה גרם לה להפסיד 50 מיליון אירו על ארבעה שחקנים שהיו מועמדים להעברה למערב.
זו מכה לאיכות ולמצב הכלכלי של הליגה. יותר ממחצית השחקנים עזבו ללא פיצוי. גם הכנסות הטלוויזיה צנחו. עבור משחקי הרוחות במדינת המלחמה, סטנטה, ערוץ אירי לצפייה בתשלום הוציא 16 מיליון דולר לשלוש שנים. בוטנים במונחים כלכליים של העולם האמיתי של חוזה טלוויזיה וכדורגל (שכר של כמה שחקנים בפרמייר ליגה לשנה), אבל הון עתק עבור הקבוצות בעת מלחמה. ועדיין, האמפטיה של המערב למלחמה ולסבל האוקראיני התחלפו במהירות בחמדנות, בהון מהמלחמה.
נשיא שחטאר סרגיי פאלקין כתב שהוא דורש פיצוי על סך 50 מיליון אירו, וטען שאין לו שום דרך להתקשר עם פיפ"א שמתעלמת ממנו לחלוטין. "אנחנו כבר לא משפחת כדורגל אחת גדולה. פיפ"א הצליחה למחוק את הסלוגן הזה בגלל שהקבוצות באוקראינה לא מעניינות אותה", אמר פאלקין, שטען כי פיפ"א מתעלמת מהניסיונות שלו להתקשר איתה, "אני מבין את הזרים. אני לא יכול להבטיח שלהם שהם יהיו בריאים או חיים. אבל פיפ"א, אפילו יותר מהעולם כולו, שכחו מאיתנו ומהמצב והסבל שלנו מאוד מהר והמשיכו הלאה. הפכנו לשגרה, והשגרה היא שאם אתה לא חייב לשלם אז אתה תיקח מהמסכנים שחקן בלי לשלם. ליון הציעה על טטה שלושה מיליון אירו, חמישית מהערך שלו בשוק, ובסוף לקחה אותו בחינם. אין מילים לתאר את זה".
"יש בזה גם משהו טוב", אמר פירובנקו מתכנת המחשבים שעזר בימים שלפני המשחק לסלק רסיסים ואבנים הרוסות מהאצטדיון, "גם יהיה יותר מקום לשחקנים אוקראינים וגם הליגה תהיה יותר תחרותית מאשר דינמו קייב נגד שחטאר".
המשחק הראשון היה משחק כמעט סוריאליסטי, יותר שקט ממשחקי הקורונה הדוממים. הוא הסתיים בתוצאה המטאפורית 0:0, גם על המגרש, וגם בין הסירנות לריצה למקלטים.
פורסם לראשונה: 09:47, 26.08.22
