מכבי חיפה מודל 2023 מורכבת מחטאים רבים, כולה כתב אישום אחד גדול נגד אלוהים. כל אחד מהם בנפרד יכול למוטט קבוצה, ואילו היא התעקשה לדחוס שלושה מהם לתוך קיץ אחד.
אפשר להתחיל במינויו של מסאי דגו למחליפו של ברק בכר, ניסיון מתחכם להמציא את הגלגל מחדש בתור מרובע. הבעיה עם המצאות של גלגל היא שהצליחו להמציא אותו רק פעם אחת. בשם הסיכוי הקלוש להברקה, לגילויו של מאמן נוער כתואם אחד שזכה בשש אליפויות, חיפה חיבקה כישלון בסבירות גבוהה בהרבה.
אפשר להמשיך ברעיון להחליף את ג'וש כהן באיתמר ניצן, כאילו הכפפות עושות את האדם ולא האדם עושה את הכפפות. לכך אפשר להוסיף את החלפתו של עומר אצילי, על מעורבותו ב־35 שערים ליגה ב... ובכן, אף אחד.
אלו לא כישלונות שיכולים לקרות תמיד כשפועלים בתוך החוכמה המקובלת: נאמר, מחליפים מאמן מצליח באחד שהצליח במקום אחר, מצרפים שוער מבטיח במקום אחד שכבר קיים, מביאים גולר שכבש במקומות רחוקים במקום אחד שעשה את זה בישראל.
מכבי חיפה לא נכשלה. בשביל להיכשל צריך לנסות בתוך הגבולות המקובלים של ההיגיון, ואילו היא התעקשה לפרוץ אותם לגמרי, להגדירם מחדש ממש. האופן שבו ניגשה לעונה השאיר שתי אפשרויות: או שהיא יודעת הכל, או שהיא לא יודעת כלום. אין באמצע. בינתיים, זה לא נראה מי יודע מה.
5 צפייה בגלריה
מכל הדברים המוזרים שחיפה עשתה, המוזר ביותר מתרחש שם למעלה, בהתקפה. המנהל המקצועי גל אלברמן
(צילום: עוז מועלם)
מכל הדברים המוזרים שחיפה עשתה, המוזר ביותר מתרחש שם למעלה, בהתקפה. מול בית"ר ירושלים פתחו בהרכב ענאן חלאילי, עילאי חג'ג', צ'ארון שרי ופרנצדי פיירו. לחלקם מעלות רבות, לחלקם מעלות מעטות, אבל אף אחד מהם לא יצרן אמין של שערים, אחד שאפשר כבר להתחיל להתחבק כשהכדור נופל לו ליד הרגל בתוך הרחבה.
המשחק המצוין של חלאילי הציג את מעלותיו הרבות - תכונות פיזיות נדירות במחוזותינו, יכולת לקחת כל מגן לטיול – אבל לא השכיח את חסרונותיו. הוא בוסר בנעלי פקקים, בננה ירוקה. השחקן המסוכן ביותר בהתקפה של האלופה הוא אחד שאיים על השער כבר 18 פעמים העונה, אבל עדיין לא הבקיע. אם במשחק כדורגל היה צריך רק לרוץ הוא היה הטוב בעולם.
למכבי ת"א יש את ערן זהבי, שגם בזקנתו הוא מתעטש ומבקיע צמד. לחיפה יש סדרת החמצות אנושית שעבורה אף החטאה היא לא מתחת לכבודה. 11 האיומים למסגרת מול בית"ר הניבו שער אחד בלבד, אחוז ניצול מצבים מחפיר שבאופן מעוות המוזרות שלו היא גם כתב ההגנה שלו. הרי איך מסבירים שער אחד מ־11 איומים למסגרת? כמובן, בפרשנות מקלה, מסירת אחריות, של "בפעם הבאה זה ייכנס". הבעיה עם הלך הרוח הזה, שהוא מביא בחשבון שההבדל בין שער להחמצה הוא מקריות מופלאה, ולא, נאמר, יכולת אינהרנטית. אבל לכדור שיוצא מהרגל של פיירו יש סיכוי לא מי יודע מה להסתיים ברשת בקשר ישיר לפיירו עצמו.
כיבוש שערים הוא מקצוע, לא חסד של הגורל, ולמכבי חיפה יש מעט מדי בעלי מקצוע. 12 שערים כבשה העונה, ולמענם נדרשה ל־124 איומים לשער – במילים אחרות, גול לכל 10.3 ניסיונות. מכבי ת"א כבשה 20 מ־132 איומים – אחד לכל 6.6. הפועל חיפה – 12 מ־95, אחד לכל 7.9. נו, טוב, יש להם מזל.
אחת הרעות, באר-שבע
היוזמה לאפשר כניסה של עד 1,000 אוהדים למשחקי ליגת העל נתקלה בהתנגדות של חלק מהקבוצות, בעיקר מסיבות כלכליות שקשורות להפרשים הצפויים בין עלויות האבטחה להכנסות מכרטיסים. בבחירה בין להפסיד יותר כסף עם קהל לפחות כסף בלי קהל, הן מעדיפות את השנייה. אין אוהד נאמן כמו כסף מזומן.
אם לחלקן יש שכל, הן יחשבו גם על סיבות נוספות לשמור על דלתיים סגורות. אמש נפגשו בנתניה שתי קבוצות שיש להן אינטרס ישיר להמשיך ולשחק באקווריום, רק הן ודממת כיסאות הפלסטיק המיותמים – מכבי נתניה והפועל באר־שבע.
5 צפייה בגלריה
תהליכי התפוררות שייתכן והיו מתרחשים בבאר שבע גם במציאות "נורמטיבית", מתרחשים בקצב מואץ בתנאים הנוכחיים
(צילום: עוז מועלם)
אוהדים הם אולי הסיבה לשחק את המשחק, אבל לצד חיות ותחושת משמעות, אוהדים מביאים עמם גם דרישות וכתוצאה מכך, לא עלינו, גם ביקורת. האוהד הראשון שיפגוש אחת מהן לא ידע מאיפה להתחיל את הטענות שלו. עוד לפני שהוא יגיד "שלום", הוא יאמר "תתפטר". השקט הוא החבר הטוב ביותר של נתניה ובאר־שבע, שתיים מהקבוצות שחזרו הכי גרוע מהפגרה הארוכה. לפני שהן ירשו לעצמן להיחשף ברבים, הן מבקשות קצת זמן להתארגן, להתאפר, להסתדר, לנצח איזה משחק. הן רק קמו, עוד לא שתו קפה, תנו להן רגע לבד.
הכדורגל בגרסתו החדשה כביכול עושה חסד עם נתניה ובאר־שבע המאכזבות, אבל לא באמת. הגרסה נטולת האוהדים של המשחק רעה במיוחד לקבוצות רעות, משום שהיא משרה אווירה של היעדר משמעות שמקשה לייצר שינוי. יש פחות במה להיאחז כדי לעצור את השקיעה. תהליכי התפוררות שייתכן והיו מתרחשים בבאר־שבע גם במציאות "נורמטיבית", מתרחשים בקצב מואץ בתנאים הנוכחיים. קבוצות טובות לא זקוקות לקהל – יש להן את עצמן. קבוצות רעות – ובאר־שבע בשלב הזה, עם אפס איומים על השער של נתניה במחצית הראשונה, היא מהקבוצות הרעות בליגת העל – זקוקות לכל עזרה מבחוץ שביכולתן לקבל.
רק למישהו אחד המצב הנוכחי עושה טוב – ניב אליאסי, שהחולשה הכללית מבטיחה לו תעסוקה שוטפת. המוות אינו מחוסר עבודה, וכך גם שוערים של קבוצות חלשות. אתמול הוא עצר פנדל והוסיף הצלה מרהיבה נוספת עד שנכנע בדקה ה־97, כי לכל תעלול יש גבול. העונה הזאת היא האודישן המושלם עבורו. אם המצב הזה יימשך רק עוד קצת, באר־שבע אולי תלך לאיבוד, אבל הוא יימצא.
