לא פעם נאמר שבשם החלום אנשים מוכנים לעשות הכל, אפילו להתחיל מחדש לגמרי לבדם במדינה זרה. רק לנגוע בו, לדעת שהחלום הזה אפשרי להגשמה, בטח אחרי שטיפסו בהצלחה על לא מעט שלבים בסולם עד שנעצרו. זה סיפור החיים של איליה ליובימוב, שסוגר בימים אלה שלוש שנים מאז עלה לישראל מרוסיה.
המתעמל בן ה-23 מספר בעברית כמעט שוטפת על ההתחלה במולדתו, שם הגיע לענף בגיל חמש בעקבות אביו שהיה מתעמל בעברו. אמו הייתה שחקנית כדורעף, כך שהבן היחיד של הוריו לא יכול היה להתחמק מהספורט. הוא ניסה גם לשחק כדורגל, אבל בהתעמלות הראה יכולות גבוהות, מוביל תמיד על הילדים האחרים, מה ששלח אותו לנבחרת הנוער של רוסיה. בגיל 18 הוא סבל מפציעות בברכיים, שהפריעו לו מאוד, ובהמשך הצטרפה פציעה בגב. "לא קיבלתי שם תמיכה רפואית", הוא מספר, "וחשבתי אם להמשיך את הקריירה בכלל. רק הספורטאים שנמצאים בנבחרת הבוגרת מקבלים טיפול. אם אתה לא שם, אתה צריך לשלם מכיסך לרופאים. יש הרבה ספורטאים שרוצים להיות בנבחרת, ואם אתה לא שם - מותר לך להתחרות רק פעמיים בשנה. אתה מתאמן כל כך הרבה, ואם באליפות רוסיה אתה לא טוב - אתה מחכה עוד שנה".
ליובימוב נשאר בקשר עם המתעמל אלכס מיאקינין, שעלה לארץ והמליץ לו לעשות אותו דבר. כיוון שהוא מגיע ממשפחה יהודית, ליובימוב היה יכול לעלות לישראל מכוח חוק השבות והתחיל לברר מה עושים. כשבנבחרת ההתעמלות, בראשות המאמן סרגיי וייסבורג, שמעו על זה, הם אמרו לו שתי מילים: "מחכים לך". אגודת מכבי ת"א קלטה את ליובימוב ברגע שנחת כאן. הוא הגיע מלווה בהוריו, שבאו לבדוק שהכל בסדר ושהקליטה של הבן הולכת כמו שצריך. שבועיים אחר כך הם חזרו לרוסיה, והבן מקבל מאז סל קליטה ותמיכה מאיגוד ההתעמלות והוועד האולימפי. היום הוא גר בדירה שכורה בנתניה עם מתעמל נוסף, ובחודש שעבר התגייס לצה"ל.
העתיד כנראה במחשבים
איך אתה מסתדר עם העברית?
"באולם ההתעמלות כמעט כולם מדברים רוסית. עברית למדתי עם מורה, ועכשיו כשאני משרת בצבא, אני מקבל יותר ניסיון עם הדיבור. בדיוק סיימתי טירונות, ודיברתי שם הרבה בעברית. הייתי אמור להתגייס עם העלייה שלי, אבל הגיוס נדחה בגלל אליפויות עולם ואירופה. תמיד התעניינתי בצבא, רציתי לדעת איך זה, להשתלב. אני יודע שזה חשוב פה".
איך היו הימים הראשונים שלך בישראל?
"בהתחלה גרתי בחיפה. חבר של אבא שלי אמר שהארץ קטנה והכל קרוב, אבל זה לא היה ככה ולקח לי שעה שלמה להגיע לווינגייט. בהמשך עברתי לנתניה ואחרי שקיבלתי דרכון טסתי עם הנבחרת לפינלנד, אבל הייתה קורונה ולא עשיתי את כמות החיסונים שהיה צריך - אז לא העבירו אותי בגבול. חזרתי ארצה והתאמנתי חודש בהדר יוסף עם אלירן יוסקוביץ' (מתעמל אחר באגודה). היינו שנינו לבד, הוא לקח אותי לטיול בירושלים וממש עזר לי בהתחלה".
מה אתה אוהב בישראל?
"את האנשים. מאוד. הם אדיבים אליי. עכשיו, כשהמצב קשה בגלל המלחמה, אני מרגיש שאנחנו באמת ביחד, שכולם עוזרים, כולם מדברים ולא שוכחים. כשהיינו באליפות העולם ב-7 באוקטובר, היינו כקבוצה אחרי הקרב-רב. התעוררנו מהטלפונים, זה היה נורא. לא רצינו שזה שיפריע לארטיום דולגופיאט בגמר הקרקע, והרחקנו ממנו את הניידים. כשהוא זכה במדליית הזהב התרגשתי".
מאתגר לחיות לבד?
"בלי ההורים? כן, אבל ידעתי לעשות כביסה, לבשל. זה ניסיון. הגיע הזמן שלי לחיות לבד. ההורים שלי שמחו בשבילי וסמכו עליי בכל מה שקשור לעלייה, לעשות קריירה. מלחמה? ברוסיה המצב לא יותר טוב".
לא היה לך אפילו קרוב משפחה אחד כאן?
"לא, לגמרי לבד. סרגיי בשבילי הוא כמו אבא שני. חגים אני עושה אצל מתעמלים אחרים".
אם היית נשאר ברוסיה, היית צריך להתגייס לצבא?
"כן. גם לא הייתי יכול להתחרות (בגלל הסנקציות המופעלות על רוסיה ובלארוס). גרתי בקאזאן, ומישהו מהמועדון שלי הגיע לנבחרת - אבל לא יכול היה להתחרות. הוא שמח בשבילי שאני כן. מקווה שנוכל להיפגש מתישהו".
יצא לך לטוס לשם מאז?
"הייתי בקיץ, נסעתי לבקר את ההורים. גם הם באים לפה פעם בחצי שנה. אבא שלי מהנדס בנייה, והחברים שלי ברוסיה עובדים ב-IT, במחשבים. גם אני מתעניין בזה, אולי מתישהו אעבוד בזה גם, לא יודע איך ומה יהיה מחר. זה מעניין אותי".
חבר של דולגופיאט
עד שהלפיד יודלק בלוס אנג'לס ב-2028, ליובימוב ישקיע כל יום בהכנות לקראת מה שהיה קרוב אליו לפני מספר חודשים - השתתפות במשחקים אולימפיים. אחרי שעלה ארצה, הוא הצטרף לנבחרת הכישרונית, שהייתה רחוקה מקום אחד בלבד מהעפלה היסטורית כקבוצה לאירוע השיא. הנבחרת הישראלית סיימה את התחרות הקובעת במקום ה-16 עם 245.029 נקודות, כאשר הנבחרת שסיימה במקום ה-15 וכן עלתה, אוקראינה, סיימה עם 245.461 נקודות.
הנבחרת אולי עוד תצליח לעשות זאת בעיר המלאכים, עם ניצנים של התחלה בדמות מקום שישי באליפות אירופה שנערכה באפריל. "הרגשתי שאנחנו קבוצה, וזה גם חלום שלי להיות בקבוצתי בתחרויות הגדולות. זה חשוב לי. גילינו שאנחנו יכולים להתחרות כקבוצה ולא רק כספורטאים בודדים", אומר המתעמל, שמתמחה בשלושה מכשירים: סוס הסמוכות, מקבילים ומתח - וזכה בחודש יולי האחרון באליפות ישראל בקרב-רב.
הוא עצמו כן קבע את הקריטריון בקרב-רב לפריז, אבל החוקה השתנתה לרעתו והתירה משתתף אחד בלבד מכל מדינה, בשונה מטוקיו אז נכנסו דולגופיאט ואלכס שטילוב. דולגופיאט, שסיים מעליו, היה זה שנכנס לקרב-רב אבל ויתר עליו בסופו של דבר. ליובימוב מרגיש פספוס: "ארטיום נסע גם ככה כי הוא זכה במדליה בתרגיל הקרקע. אם הייתי מסיים לפניו בקרב-רב, היינו שנינו בפריז".
הוא ודולגופיאט שותפים לחדר בכל תחרות. "הוא עזר לי הרבה, אני מאוד אוהב אותו", אומר ליובימוב. "הוא חבר טוב ובן אדם טוב. כשהוא זכה במדליה בפריז, היינו כל הנבחרת עם אשתו ואמא שלו באולם, צפינו בו. הוא עובד קשה, תמיד רציני. לפני תחרויות אנחנו מתכוננים ביחד, והוא עוזר לכולם להיכנס לאווירה, אומר משהו טוב אם אתה לא מצליח, נותן מוטיבציה".
סיימת בשנה שעברה במקום השמיני באליפות אירופה, מה התוכניות לשנה הזו?
"קודם כל אני צריך לבנות תרגילים חדשים. החוקה משתנה בכל מחזור אולימפי. החוקה טובה בשבילי הפעם, אולי רק לא בטבעות, יש לי קצת פציעות בכתפיים שמקשות עליי במכשיר הזה. יש עוד הרבה זמן, צריך להתכונן דרך גביעי עולם ואז יש באביב את אליפות אירופה בלייפציג".
תעלה דרגות קושי?
"אני לומד אלמנטים חדשים ומחבר אותם עם הישנים, אלה שאני כבר יודע לעשות, כדי שהתרגילים שלי יהיו חזקים בכל המכשירים. אני עדיין מכוון לקרב-רב, בשביל הקבוצה אני מעדיף להתמקד בזה. נהיה בלוס-אנג'לס כקבוצה, בעזרת השם".
פורסם לראשונה: 01:30, 31.12.24
