החאפרים
פרי ואוואט מקשקשים ומתבזים
חובבנות וזחיחות, פרובינציאליות ופלצנות, בורות וברברנות השתלבו מאז ומתמיד בערוץ הקיבוץ של ליגת האלופות. כולן היו כמובן בחסות... שדרים מביכים ופרשנים מגוחכים. אבל מה שקרה במחזור פתיחת העונה בשבוע שעבר, היה שילוב נדיר של כל התחלואים באותו חזיון תעתועים.
איתות מהמשחק בין ברצלונה לוויקטוריה פלזן הצ'כית, החופרים באולפן עוברים לקאמפ נואו. בפינת המסך למעלה מופיע השעון - דקה 24, ולמטה כיתוב: "בדיקת פנדל ב-VAR". השופט מחזיק בידו כרטיס אדום ברחבה של בארסה. למרגלותיו הבלם שלה, אנדראס כריסטנסן, שאוחז בפניו ולצידו שוכב חלוץ היריבה ג'ון מוסקרה. הצוות באולפן: המגיש טל פרידמן, אשת הקשר שרון פרי, המרדים דודו אוואט, ואנשי העולם הגדול אבי מלר ואסף אקרמן. הניחושים מתחילים.
פרי: "במי מטפלים שם?"
פרידמן: "אמור להיות פה פנדל".
פרי (אחרי הילוך חוזר): "לא, אין פנדל בחיים, אין פה פנדל!"
מלר: "יש הורדת זקיף".
אוואט: "פאול, הוא מקבל את המרפק לפנים".
מישהו: "יש שם כרטיס אדום".
פרי: "אדום? כרטיס אדום ביד, זה נראה מוזר".
מלר: "צ'אבי כבר יודע שהוא נשאר בעשרה שחקנים, הוא רואה את האדום ביד של השופט".
השופט מסמן תנועה של VAR ורץ למוניטור. כולם ביחד: "אין פנדל!"
פרי מסתלבטת: "העיקר הוא כבר היה עם הכרטיס ביד".
אקרמן: "הוא שרק לפנדל, בשביל זה גם האדום היה ביד".
אוואט: "יכול להיות האדום למוסקרה".
השופט שב מהמוניטור ומסמן שאין פנדל, אין אדום, יש צהוב למוסקרה.
כולם: "אין פנדל"... "אין פנדל"... "אין פנדל".
עוברים למגרשים אחרים, הדיון המלומד מאחורינו... בעצם לא ממש. כעבור דקתיים חוזרים לברצלונה, ואיזה צירוף מקרים נדיר: שוב מהומה ברחבה שלה, שוב כריסטנסן שוכב באותה נקודה בדיוק ואוחז בפניו, שוב אחרי שספג מרפק לפנים ממוסקרה, שגם הפעם שרוע לצידו. אבל טראסט המוחות באולפן בטוח שמדובר באירוע חדש.
פרי: "זה פנדל! בטח! ללא ספק".
אוואט: "אני חושב שהוא נתן לו עוד פעם מרפק לפנים. תסתכל. אני אומר לך שהוא קיבל מרפק לפנים עוד פעם".
פרי: "אז שוב הכרטיס האדום ביד? מה קורה?"
הפעם, בשיא הדרמה, הדיון נקטע בגלל שעוברים למגרש אחר. אקרמן, היחיד בחללית שמחובר כנראה למרכז הבקרה, מעדכן: "זה מה שראינו מקודם, חבר'ה, זה היה ריפליי"...
"לי זה היה נראה אותו דבר", מעיד אוואט.
"איזה דיליי", מסכמת פרי, וכיאה לאירוע מתגלגל - מתגלגלת מצחוק. שום התנצלות על מפגן האיוולת שבו ניתחה מועצת החכמים אותו אירוע פעמיים - למרות שעל המסך הופיעה אותה הדקה בדיוק (24), עם אותן דמויות באותן תנוחות - רק בגלל שהוא שודר שוב מזווית הפוכה. מי זוכר איך ה"אין פנדל בחיים" בפעם הראשונה, הפך ל"זה פנדל, ללא ספק" בפעם השנייה. ביזיון כפול ומכופל, איך שלא תהפכו את זה ומאיזו זווית שלא תסתכלו על זה. ואחר כך עוד יש להם חוצפה לשאול את הצופים: מי אכל אותה השבוע?
האחוקים
דגו מפרשן את דגו
גם קבוצת הנוער של מכבי חיפה אירחה אתמול את הנוער של פריז סן-ז'רמן, זה נגמר בתבוסה 5:0, אבל ההבדל המשמעותי בין שתי מעצמות הכדורגל התבטא לא רק במגרש. בעוד שבקבוצה הצרפתית נכנס כמחליף איתן אמבאפה בן ה-15, אחיו של קיליאן, אצלנו שימש כפרשן ברוך דגו, אחיו של מסאי שמאמן את הנוער הירוק. יותר אובייקטיבי מזה?
"כל מאמן עושה את ההתאמות שלו", סיכם אח שלו את התבוסה. "פה זה ליגת אלופות, שחקנים עשר רמות אולי מרמת הליגה. הוא נענש בדקות הראשונות, עשה את ההתאמות, שינה, ראינו באמת דקות ארוכות טובות של מכבי חיפה, אבל זה לא הספיק לאיכות, לפיזיות, למהירות של פריז סן-ז'רמן". אז מה? והם בחיים לא יתקרבו אלינו בחובבנות, בשכונתיות ובפרובינציאליות, שאין להן אח ורע בעולם.
הנשכחים
סוקולסקי בחוץ, אייל בפנים
ב-5 בספטמבר 1972 לפנות בוקר שמע מאמן המשקולות טוביה סוקולסקי צעקות של חברו למשלחת, שופט ההיאבקות יוסף גוטפרוינד ז"ל: "מחבלים, תברחו". כשקם ממיטתו ראה מולו טרוריסט עם קלצ'ניקוב, והצליח להימלט לאחר ששבר את ציר הדלת. מאז הוא נאלץ להתמודד לא רק עם התחושה הקשה ש-11 מחבריו נרצחו והוא נותר בחיים, אלא גם עם טענות שלפיהן התחבא ולא דיווח על האירוע, למרות שלאיש לא הייתה הוכחה לכך.
סוקולסקי, שהתייסר כל חייו ופעל להנצחת החללים, נפטר לפני חמש שנים. כמו יתר הניצולים, מהוועד האולימפי הוא לא קיבל סיוע נפשי מעולם. הטבח במינכן טילטל גם את חיי האלמנה הצעירה ושלושת היתומים. לטקסי הזיכרון בשבוע שעבר במינכן, הם לא הוזמנו.
"מאוד מצער לא להיות לצד המשפחות באירוע כל-כך חשוב ומכונן", כתבה השבוע אורלי סוקולסקי-לוריא למנכ"ל הוועד גילי לוסטיג. "מה שחווה במשך כל חייו לאחר האסון אבי טוביה ז"ל - ניצול שואה שבמו ידיו הקים נבחרת לתפארת ועבר חיים רדופי טראומות - היכה בפנינו בצורה חזקה ביותר". על כך השיב לה לוסטיג: "לטקס הוזמנו משפחות החללים – אלמנות, ילדים, נכדים, אחים ואחיות. לאור חשיבות האירוע וייחודו הוחלט להזמין את הניצולים מהתקפת המחבלים לפני 50 שנה. הוזמנו הניצולים מהדרגה הראשונה, ולא הוזמנו בני משפחות הניצולים".
7 צפייה בגלריה
"מצער לא להיות לצד המשפחות", כתבה בתו של ניצול הטבח, שלא הוזמנה. הטקס במינכן לזכר י"א חללי מינכן 1972
(צילום: EPA)
על רשימת המשתתפים באירועים בגרמניה, שאורגנו בשיתוף הוועד האולימפי בישראל, נכתב כאן בשבוע שעבר - וכיאה להרכבה היא ראויה להרחבה. לצד מזכירת הוועד, החשב, אנשי יח"צ ומנכ"ל לשעבר, נכחו בטקס נציגי מרכזי הספורט, שתועדו כמובן בצילומים למזכרת. כמו למשל מנכ"ל הפועל ו"מזכיר הכבוד" של הוועד יורם ארנשטיין, שבזמן הטבח היה כדורגלן בהפועל מרמורק.
אבל את הנוכחות הבולטת ביותר בטקסים סיפקו אנשי מכבי ישראל, שגם חתמו במינכן על הסכם שיתוף פעולה עם עמיתיהם הגרמנים. באחד הצילומים נראים בדרכם לטקס היו"ר יורם אייל, המנכ"ל נאור גלילי, חבר ההנהלה דורון שיטרוק, יו"ר האגף המקצועי נאור ברכל, חברי הנהלת מכבי ישראל והוועד האולימפי סיגל אולפינר ומשה גולדשטיין, ויו"ר ועדת קשרי חוץ במרכז ישראל פרץ. מה הפלא שהמקום צר היה מלהכיל גם את האלמנה והיתומים של טוביה סוקולסקי ז"ל?
ואם השם יורם אייל נשמע לכם מוכר, זה כנראה בגלל אסון אחר: קריסת גשר המכביה לפני חצי יובל, שבגינו הורשע בגרימת מוות ובגרימת חבלה ברשלנות. כלומר לא רק ניצולים מדרגה ראשונה היו שם, כשהגרמנים לקחו סוף-סוף אחריות על רשלנותם הפושעת, אלא גם חוצפנים מאותה דרגה בדיוק.
אצלנו, הרשלן המורשע טיפס בסולם העסקנות, נבחר ליו"ר מכבי ישראל, הפך לנציג התנועה בוועד האולימפי, ולאחרונה אף התמנה ל... חבר בוועדת הביקורת של הוועד. אההה, כנראה בשביל זה הוא טס למינכן. לבקר.
הלוויינים
הלוי, בן-שושן והמצטלם מפראג
את הצלחת נבחרת הכדורסל לעוף במוקדמות גביע העולם ולהתברג במקומות 17-20 באירופה - למרות ההגרלות הנוחות - ביכו כבר כל מומחי וחנפני הענף. גם את היחסים המעורערים בין המאמן הנפוח לשחקניו שנופחו, בדרך למפח הנפש. אלא שבטורניר בפראג הייתה לנו עוד נבחרת, של אנשי האיגוד, שחגגו כנראה את הניצחונות האסטרונומיים על נבחרת רומניה במשחקי ההכנה.
בין המלווים שעטפו את השחקנים בחום היו יו"ר האיגוד עמירם הלוי, המנכ"ל יעקב בן-שושן, רכז הליגות נפתלי גושן, יו"ר הוועדה המקצועית עמוס פרישמן, ואפילו אחת מעובדות האיגוד ובעלה. על הספסל, לצד שני עוזריו של גודס, דרור כהן ונדב זילברשטיין, ומנהל הנבחרת מוטי דניאל, ישב המנהל המקצועי והגורו פיני גרשון. זה שיוצא במחולות בהצלחות, ונחבא אל הכלים במחדלים.
והיה גם אחד שדווקא נהנה שם לאללה - דובר האיגוד. באחד הצילומים שהעלה לפייסבוק הוא אפילו יושב בחדר ההלבשה, בין דני אבדיה לים מדר ונראה זורח מאושר, ובתמונות אחרות מבלה בחיק זוגתו ושלושה צאצאים על רקע נופיה הקסומים של הבירה הצ'כית, כולל יומן מסע: "היה כיף יחד". האם האיחוד המשפחתי במהלך אליפות אירופה ראוי? תגובה לא הגיעה, אבל על רקע הסיפור הקפקאי של הנבחרת, לפחות חמישייה ישראלית אחת השיגה שם את כל מטרותיה.
מילה זו מילה
"אם לא נעשה משהו שונה ב-180 אחוזים ממה שעשינו בהגנה במחצית הראשונה, אנחנו מחר ניסע הביתה"
הפרשן גור שלף מאוכזב מהמעלות של נבחרת הכדורסל בפראג
