"כשמדברים על בעלי קבוצות כדורגל, אז מדברים על יענקל'ה שחר, האיש הכי טוב בליגה שלנו. מדברים על אלונה ומשפחת ברקת המכובדת שתורמת רבות, מיץ' גולדהאר ויואב כץ. אבל ברק אברמוב לא נתפס טוב, כי הוא שחור. שחור והבעלים של בית"ר ירושלים, שזה בכלל אסון. אתה מבין, להיות בעלים של אחד המועדונים הגדולים זה ממש מוקצה. אני לא צריך להתנצל בגלל שעור הפנים שלי לא בהיר ושם המשפחה שלי אברמוב ולא אברמוביץ'. אני גם לא מנסה להוכיח את עצמי, הכי חשוב שאני חי עם עצמי בשלום".
קבלו את ברק אברמוב בלי פילטרים, חשוף לגמרי – וכועס. מאוד. איש העסקים והמסעדן המצליח ובעלי בית"ר ירושלים, מחזיקת גביע המדינה הטרייה, עבר עונה מטלטלת – מקצועית ואישית. מהשיקום של המועדון, דרך השוד האלים ועד לרגע המאושר.
עכשיו, אחרי שקיבל לידיו את הפרס הגדול (וסתם לא מעט פיות) למרות ביזיון גדול בגמר, אברמוב בן ה־43 מרשה לעצמו לפתוח הכל בראיון מיוחד ל"ידיעות אחרונות". והוא עוד איך פותח, על 200 קמ"ש. ככה לא שמעתם אותו.
"גם התקשורת לא יודעת איך לאכול אותי ולא מחבקת אותי, כי אני לא מתחנף ולא משתף פעולה רוב הזמן, מסרב לראיונות. את אברמוב מחפשים על הדבר הכי קטן, רק כדי להצית מדורה, התפקיד שלי הוא שזה לא יקרה. אנשים שישבו איתי בפעם הראשונה לפגישות, ואני לא דיברתי יותר מדי, חשבו שאני הזוי, אבל אחרי שלמדו להכיר אותי, הבינו למה אני מצליח. הגעתי לאן שהגעתי בזכות עצמי. התחלתי לעבוד בגיל 14 מלא רצון לטרוף את העולם. הגעתי מלמטה, הייתי שליח פרחים, שטפתי כלים, אבל האמנתי בעצמי. רק שלא חשבתי שאגיע לעוצמות האלו".
"דדש, רק בלי המפיות"
נפגשנו עם אברמוב, אני והצלם יובל חן, בטרקלין היוקרתי בקומה ה־14 של מלון קרלטון בת"א. הוא הגיע במכנסי ברמודה וחולצה מכופתרת חצי פתוחה – הכל בלבן. כרגיל, דפק הופעה. גם למגרשים הוא מתייצב לבוש כמו חתן, תמיד מתוקתק. "אני אמנם מתלבש בצורה שונה, אבל מגניבה וצעירה. לא כולם יודעים לעכל את זה. ועוד בשנים האחרונות עידנתי את הלבוש", הוא מעדכן.
תגיד, אתה מתחרט?
"אם לא בית"ר, כבר לא הייתי בכדורגל. שתבין, כל מי שאוהב אותי התחנן שלא אכנס לשם, אבל בסוף הם היו איתי בגמר הגביע ושמחו בשמחתי. אם הייתי יועץ חיצוני, הייתי ממליץ למעוניינים כן להיכנס לכדורגל, אבל לא ללכת על בית"ר. אגב, עכשיו פתאום אנשים פונים אליי ומבקשים שאעשה להם הרצאות בנושא העצמה, אבל אני לא אוהב לדבר על עצמי, ביישן".
אתה ממליץ להיכנס לכדורגל הישראלי, למה?
"דרך הכדורגל מקבלים חוויות שנשארות איתך, גם אם הן פחות טובות. לא סתם אנשים נמצאים הרבה זמן בכדורגל, למרות שהם מפסידים כסף. קח את שחר, איש חכם וארבעים שנה בכדורגל, אלונה מעל לעשור, כץ ואחרים. הם יודעים למה הם שם, כל אחד מהסיבות שלו. כאוהד בית"ר לא אהבתי את התקופה של ארקדי גאידמק, הוא לא היה בית"רי. הסיבה שהקהל מתחבר אליי היום היא כי אנחנו לא אליטה, אנחנו עמך, וזה מה שמאחד אותנו בשיח. אני לא מתבייש להגיד שאני מאוד מזכיר את הניהול בתקופתו של משה דדש. כמובן שבלי המפיות, אנחנו הכי מסודרים היום, יש לנו את כפיר אדרי המצוין כמנכ"ל".
אז יש לך אהבה לבית"ר. אתה פה גם בגלל האהבה לחשיפה?
"אומרים שקונים קבוצת כדורגל בשביל הכרה ופרסום, אבל אותי הכירו גם לפני כן, נכון שלא בממדים של היום. אני לא חיפשתי הכרה דרך בית"ר, רק אהבה ופחד שתתפרק. הבנתי שזה או אני או כלום, לקחתי בעל כורחי את המועדון. אהיה פה כל עוד אוכל כלכלית ועד שיהיה מישהו ראוי ממני יותר. רק שבישראל אנשים לא יודעים לפרגן".
"זה היה סיוט, הם התעללו בי. סימנו אותי כמטרה, רצו את השעון שלי, שכבר מזמן מכרתי. עכשיו אני הולך עם שעון עדין יותר, אחרי שראיתי מה קורה במדינה עם מכת שדידת שעוני היוקרה"
תן דוגמה.
"אבי לוזון אמר שאני נטו מזל, ואני חושב שהוא לא יודע לפרגן. בישראל אין פרגון, שחר ואלונה היו הראשונים שהתקשרו לברך אותי אחרי הזכייה בגביע. אנשים אמרו לי שבמקרה של לוזון זו עין צרה, ואנחנו דווקא ביחסים טובים. הדחנו את מכבי ת"א בחצי הגמר, ואת הגביע לקחנו אחרי ניצחון על נתניה – קבוצות גדולות. פגשתי את לוזון ואמרתי לו שהוא לא יוצא מזה טוב. הבנאדם אוכל את הלב שבית"ר ואברמוב מצליחים. מי חשב ששוטף הכלים יהפוך לבעלי בית"ר ויביא איתה תואר, לא העזתי אפילו לחלום על זה".
"פועל מהבטן"
אם לאברמוב לא היו חסרות צרות באחריות הגדולה שלקח על כתפיו, הגיע אותו שוד אלים שעבר, הרגע הטראומתי בחייו. כזכור, בינואר האחרון ארבו לבעלי בית"ר שלושה שודדים רעולי פנים בחניון ביתו במגדלים המפוארים בת"א, ותחת איומי אקדח הכריחו אותו להכניסם לדירתו וניסו לשדוד אותו. הם סתמו את פיו בדבק, כפתו אותו, הכו אותו וניסו לגנוב את השעון היוקרתי בשווי מאות אלפי דולרים שענד ולתלוש באמצעות פלייר את עגיל היהלום מאוזנו. למקום הוזעקו שוטרים, ובמזל גדול אברמוב ניצל מפגיעה חמורה יותר.
"רק מי שחווה שוד – ואני לא מאחל לאף אחד – יכול להבין את הסיטואציה. קשה לי להסביר במילים", הוא משחזר את רגעי האימה. "חזרתי הביתה, אני בא להיכנס ואז קופצים עליי שלושה רעולי פנים, אני לא מבין מה הם רוצים ממני. אמרתי להם 'קחו את השעון, תעשו מה שאתם רוצים'. אתה בתוך סיטואציה שאין לך מושג איך תצא ממנה. עבר לי בראש שהחיים שלי נגמרים. זה היה סיוט, הם התעללו בי, הרביצו לי, תלשו לי בברוטאליות את העגיל מהאוזן. הם כנראה סימנו אותי כמטרה, רצו את השעון שלי, שכבר מזמן מכרתי. עכשיו אני הולך עם שעון עדין יותר, אחרי שראיתי מה קורה במדינה עם מכת שדידת שעוני יוקרה".
התאוששת?
"אני לא מתאושש עד היום. מתעורר בלילות ורואה אותם מול העיניים שלי. אבל לא שיניתי יותר מדי את אורח החיים שלי בעקבות השוד הזה".
בוא נחזור לדבר כדורגל. אתה אמנם אחד מבכירי המסעדנים בארץ, אבל התקציב שהצבת לא בדיוק מדגדג את אלו של הקבוצות הגדולות.
"השאיפה שלי בבית"ר היא ליצור שקט בסיטואציה הקיימת, לעשות טוב יותר מההון האישי שלי או דרך אנשים אחרים שיעזרו. עם על הכבוד למכבי חיפה, מכבי ת"א ובאר־שבע, אנחנו מועדון אחר, אהבה אחרת, יותר גדול מכולם. הדבר היחיד בעולם שמעניין את אוהדי בית"ר הוא הקבוצה – לפני האישה, הילדים או העבודה".
איך מסתדר לך להיות אוהד ובעלים?
"לא קל, אתה אימפולסיבי, פועל מהבטן. אני רב עם עצמי על זה. מצד שני, אם לא הייתי אוהד בית"ר, לא הייתי עושה את החיזוקים שעשיתי".
ועוד המאמן שבחרת הוא אחד מהחברים הקרובים שלך.
"אני ויוסי כבר מדברים רק דרך העיניים, יודעים מה כל אחד חושב. אנחנו יכולים לא להסכים, אבל יוסי הוא האוטוריטה, איש ישר, איש מקצוע טוב ועם השקט שלו הוא מביא הישגים. אני בעלים וצריך לתת ביקורת. היו משחקים שלא אהבתי את הדרך בהם, את ניהול המשחק והערתי לו. בהתחלה היה לחץ ויוסי רצה לנצח בכל מחיר, אבל בסדר, אני מבין אותו. הוא גם מבין את העוצמות של בית"ר, המציא את זה כשחקן וכסמל – יכול ללמד אותי ועוד 200 כמוני".
אבל אולי בגלל שאתה גם חבר שלו, העדפת לא לגנות את הפריצה השערורייתית שלו לדשא בגמר הגביע תוך כדי המשחק ולא להענישו. ככה נותנים דוגמה לאוהדים?
"שטויות, זו הייתה התפרצות טבעית של אמוציות, של שמחה, של התפרקות מכל העונה הקשה. תגיד, מוריניו, פפ או קלופ לא רצו כשזכו בתארים? ראיתי מה היה גם עם הקהלים של סיטי וסביליה. כדורגל זה אושר".
איך הרגשת באותו רגע מבזה, שחלק גדול מהאוהדים שלך הרסו לך את חגיגות ההנפה?
"הייתי בשוק. הייתי בהיי מטורף ואז חשכו עיניי. מהר מאוד הבנתי את הסיטואציה. נכנסתי לחדר ההלבשה והרגשתי שהפסדתי את הגביע, הרסו לי את השמחה. יש הרבה נשמות טובות בכדורגל שרוצים לפגוע בבית"ר. זה נכון שתקפתי את ההתאחדות, אבל היו"ר שינו זוארץ קיבל החלטה אמיצה וספורטיבית. היו עליו היו לחצים אדירים לקחת לנו את הגביע".
אתה מאשים את כל מי שמסביבך, אבל איפה האחריות שלך על התנהגות האוהדים?
"לא יאהבו לשמוע את מה שאגיד, אבל בתכלס מה אני יכול לעשות בסיטואציה הזו? מאחורי הקלעים אנחנו עושים דברים פרטניים. אני לא רוצה להאשים את כל הקהל של בית"ר, אך הנגע הזה הורס לנו את התדמית ואת הכדורגל בכלל".
"שועה הוא ילד מצוין, למרות הסטיגמה. לפעמים קצת קריזיונר על המגרש. אם אני בניון או חזן, הוא הראשון שאני לוקח. כנראה שלא רואים את שחקני בית"ר"
הורס? התדמית של המועדון לא מושלמת. אתה טוען שאתם מקופחים, אבל מה אתה עושה או תעשה נגד אותם מתפרעים?
"תאמין לי שאנחנו עושים הרבה מאחורי הקלעים. לחסום פריצה של אלפי אנשים אני לא יכול, אבל אנחנו פועלים שהנגע הקטן לא יהרוס לכולם. תראה, אני מעריך את מכבי חיפה, אבל הם הגיעו יותר מאיתנו לבית הדין על עבירות של אבוקות, רק שבית"ר נקנסה בהפחתת נקודות וקנסות של לפחות חצי מיליון שקל, בעוד הקנסות של חיפה עומדים על 230 אלף שקל בלבד, ועל עבירות קשות יותר. אני רוצה להאמין שהכל טהור, אבל יש עובדות שמראות אחרת. יש בכדורגל הישראלי דין אחד לבית"ר ודין אחר למכבי חיפה או למכבי ת"א. ברור שאני מרגיש מקופח, זה עצוב מאוד".
"אליפות זה לא ריאלי"
בוא נדבר על העונה הבאה. רוב הסגל שיצא למחנה האימונים בקיץ האחרון כבר לא חלק מבית"ר.
"זה חלק מהביקורת המקצועית שלי על אבוקסיס. אמרתי לו שאני לא מבין איך הוא הביא שחקנים כאלו. זה גם היה גדול עליהם, אז למה להביא אותם? לא היינו צריכים את הפארסה בהחלפת כמות כזאת של שחקנים, זה לא נראה טוב. אבוקסיס טעה פה. היה עדיף להעלות שחקנים מהנוער לאימונים. אבל אני מבין שהוא פעל מתוך לחץ, הוא לא היה רק מאמן אז, אלא גם ניהל את המועדון".
כשלקחת את בית"ר הצהרת על הצלת חיים ולא על איכות חיים.
"זה מוכיח שבכדורגל לא רק הכסף מנצח. היינו עם תקציב השחקנים השישי או השביעי בליגה, אחרי סכנין והפועל חיפה, אבל גם בבני־יהודה זכיתי בתארים בכסף לא גדול. אני נותן למערכת את השקט ואת האמונה".
5 צפייה בגלריה
"הייתי בשוק. הייתי בהיי מטורף ואז חשכו עיניי". אברמוב על פריצת אוהדי בית"ר לכר הדשא בסיום גמר הגביע
(צילום: עוז מועלם)
מצד שני לא עליתם לפלייאוף העליון. כישלון?
"כן, אבל עם כוכבית. אם היית אומר לי בתחילת העונה שנהיה בפלייאוף העליון, הייתי אומר שזה חלום שלא יקרה, אבל כבר היינו קרובים. נכשלנו במשימה הזו, אבל הזכייה בגביע מפצה".
עם האוכל בא התיאבון. אפשר לדבר על אליפות בשנים הקרובות?
"בכדורגל הכל יכול לקרות, אבל אסור להשלות את האוהדים, זה לא ריאלי. ברגע שהכסף הגדול יחזור עם השקעות של אנשים טובים, אפשר יהיה לדבר על אליפות. העונה היה לנו תקציב של 15 מיליון שקל, שהגדלתי משמונה. מאמין שבעונה הבאה הוא יגדל לאזור ה־20 מיליון. אני מתחיל לשמוע ששחקנים אצלנו רוצים שדרוג בחוזה בגלל העונה הטובה, אצלי זה לא עובד ככה. כששחקן לא טוב, אני לא מבקש ממנו לקצץ. אני מעביר להם מסר פה – לא פותח חוזה לאף אחד, גם אם צריך לוותר עליו ולמכור אותו – זה בדיוק המתכון לנפילה".
אתה רומז משהו לירדן שועה?
"יש לו חוזה לעונה הבאה. הוא ילד מצוין, למרות הסטיגמה שנוצרה לו. לפעמים קצת קריזיונר על המגרש. הוא שחקן גדול. מוזר שלא מדברים עליו כמועמד לנבחרת, אם אני יוסי בניון או אלון חזן, הוא הראשון שאני לוקח. כנראה שהם לא רואים את השחקנים של בית"ר. אגב, הנושא שלו עם הצבא נפתר. אני לא רוצה למכור את שועה, מבחינתי הוא נשאר. הסוכנים שלו אומרים שהוא רוצה יעד אחר".
"מבחינתי זרים ללא הגבלה"
איך מחזיקים מועדון כמו בית"ר בשוק מקומי חלש?
"צריך להגדיל את מספר הזרים, מבחינתי ללא הגבלה. השחקנים הישראלים עושים כמה משחקים טובים וכבר פוזלים לחו"ל, אז איפה האינטרס שלי פה? אני מאושר לראות את מה שקורה עם אופיר חיים ונבחרת הנוער. איך המאמן מאחד את כולם, זה הדבר הכי טהור שיש".
"אני ואבוקסיס כבר מדברים דרך העיניים, יודעים מה כל אחד חושב. אבל אני בעלים וצריך לתת ביקורת: היו משחקים שלא אהבתי את הדרך בהם, את ניהול המשחק והערתי לו"
מחלקת הנוער שלך קורסת.
"קטסטרופה, כישלון גדול. אני קורא פה לעומר בוקסנבוים לחשוב שוב ולקחת את תפקיד המנהל מקצועי, במיוחד אחרי שכבר סגרנו הכל. אני גם לא פוסל לתת לגוף חיצוני לנהל את המחלקה יחד איתנו".
הרגע הקשה ביותר שלך העונה?
"ההפסד 2:1 להפועל ת"א במשחק ללא קהל. יצאתי בהרגשה שאני הולך לקראת עונה קשה. נסעתי יחד עם אבוקסיס לדובאי וניקינו את הראש. חזרנו ויצאנו לדרך חדשה".
לסיום, אולי תחזיר כבר את הגביע לבני־יהודה?
"בבני־יהודה לא רוצים את הגביע. אם הם רוצים, ברגע אני מזמין לי גביע דמה ומחזיר להם את המקורי. אגב, מבחינתי כל שחקן של בית"ר שלא יהיה בתוכניות, בני־יהודה היא הקבוצה הראשונה שתוכל לקבל אותו".
