הפועל תל אביב פתחה את העונה בצורה נהדרת, כל כך נהדרת שנראה שהיא אפילו לא ציפתה לזה, כי היא מיהרה לאזן את הפתיחה הזאת עם שישה משחקים בלי ניצחון - האחרון אמש (שבת) 1:1 מול מכבי נתניה.
זה כבר נהיה נוהל קבוע אצל קלינגר, הוא פותח עם שלושה בלמים - הקבוצה נראית רע. הוא עובר לשניים - הקבוצה מתעוררת. לפעמים נראה שהוא לא מאמין בסגל שלו, כי הסגל של האדומים העונה ממש לא רע, לפחות יחסית לעונות הקודמות. יש לו שחקנים סולידיים כמעט בכל עמדה, ויש לה זר שיכול להיות כוכב בליגת העל - פארליי רוסה הברזילאי המצוין (שלושה שערים ושני בישולים). שער השוויון שלו מול נתניה היה שער של כוכב כדורגל עם הרבה מאוד אומץ. יש לאדומים על מי לסמוך, אז למה הם מפחדים מעצמם?
אולי צריך להסביר לקלינגר ולשחקנים שלו כמו לילדים בגן חובה: כשאתם רוצים, אתם יכולים. כמו שהפתעתם טקטית בדרבי את מכבי ועליתם ל-0:1 (ואז הלכתם אחורה בפאניקה מוחלטת), כמו ששיניתם טקטיקה נגד מכבי נתניה ועשיתם את מה שצריך כדי להשוות. להפועל תל אביב יש מספיק כישרון, ואפילו עומק, כדי להתחרות בצמרת. כמובן, לא מול מכבי וחיפה והפועל באר שבע, אבל מול השאר היא בהחלט יכולה.
הפועל חייבת לפחות לנסות, בשביל האוהדים הרבים שלה. אוהדים שצמאים להצלחות אחרי כל כך הרבה שנים קשות, אוהדים שלא מבינים איך קבוצות עם תקציב יותר נמוך מעיזות יותר, ומשיגות יותר. ירידת הליגה הטראומתית וכל אפיזודת אמיר כבירי נמצאת כבר מאחוריה, אבל היא מסרבת להתקדם. היא בורחת מזה שהיא הפועל תל אביב, קבוצה גדולה בכדורגל הישראלי. היא לא הפועל חדרה ודומותיה שיכולות להרשות לעצמן כמה עונות בינוניות ברצף, העיקר להישאר בליגה. העיקר להיות בראש שקט.
השחקנים שהובאו להפועל תל אביב בקיץ היוו שינוי מרענן בגישה של המועדון, שהפסיק לחשוב בקטן. השינוי הזה עדיין לא חלחל עד הסוף משום מה. החיסרון העיקרי של הסגל הוא שאין בו שחקן שמזוהה עם המועדון, מישהו שיזכיר לשחקנים שלצידו עבור מי הם משחקים, ואיזה מדים הם לובשים.
מזל שיש אוהדים. הקריאות "תתפטר" לניר קלינגר צריכות להעיר אותו, הן מנסות להזכיר לו איזה מועדון הוא מאמן. נראה שהוא לפעמים שוכח איפה הוא נמצא, לפתוח בהרכב כל כך הגנתי מול נתניה זה לא מתאים להפועל תל אביב. זה אולי התאים כשהיא רק חזרה לליגה לפני שלוש שנים ופחדה מירידה נוספת, הזמן הזה כבר עבר. נראה לפעמים שגם קלינגר עצמו שוכח למה הוא מסוגל, מי שהוביל את מכבי תל אביב לליגת האלופות ולניצחון גדול על איאקס, מסוגל להחזיר את הווינריות לצד האדום של העיר.
הבכיינות של אבי לוזון
אני מאמין לאבי לוזון שהוא לא גזען, אולי הדברים שלו כלפי הקוון מאג'ד רושרוש נבעו מעצבים של אחרי משחק וטוב שמיהר להבהיר את דבריו. כולם חוטפים ממנו מדי פעם וזה לא עניין של דת, גזע או מין.
הבעיה של לוזון אינה גזענות, אלא בכיינות בלתי פוסקת. במקום שידברו על היכולת המחפירה של מכבי פתח תקווה אותה מאמן האחיין שלו גיא, ידברו על האמירה שלו. במקום להתרכז באיך הקבוצה שבבעלותו תמצא את הרשת, מתעסקים בבכי שלו כלפי שופטים. כרגיל, כולם אשמים במצבה העגום של מכבי פ"ת. כדי לבעוט לשער של בני סכנין לא צריך טובות משופטים, צריך פשוט לשחק כדורגל, שזה דבר שמכבי פ"ת לא עושה העונה.
