יש משחקים שבאים לפתור סוגיה, למשל האם זו יכולה להתמודד עם ההיא, או אולי לסדר לנו את יחסי הכוחות הלא ברורים. יש גם משחקים אחרים, כאלה שניגשים אליהם עם ידע מוקדם, עם תובנות ברורות, וכולם מחכים רק שהמשחק עצמו ייתן את האישור הסופי. המפגש בין הפועל באר שבע למכבי חיפה היה מהסוג השני. מכבי חיפה, ראינו זאת מתחילת העונה, היא הקבוצה הטובה יותר. אתמול שני הצדדים נתנו לכך אישור.
ההסכמה על העניין הגיעה בעיקר במחצית הראשונה, כמובן. מיד נרחיב גם על המחצית שבאה אחריה, ובטח על מה שקרה בין לבין, אבל הגישה בחלק הראשון של המשחק הייתה החלק העיקרי של אותו אישור מדובר, היוותה את דפיקת החותמת הרועשת על כרית הדיו רגע לפני שזו מטביעה את המילה APPROVED על הנייר.
6 צפייה בגלריה
מכבי חיפה התנפלה על כל כדור והציגה את אחת המחציות הטובות ביותר שלה בתקופת בכר
(צילום: עוז מועלם)
לקראת משחקי עונה אוהבים לדבר על "לחץ". מספרים שאלה חייבים ניצחון, לאחרים אולי ירעדו הרגליים, ולהוא דווקא יש ניסיון. הרבה דיבורים מנטליים, שקשורים לראש. במשחק העונה הזה בלט לחץ, אבל אחר, משחק הלחץ. המדהים של מכבי חיפה מצד אחד, קבוצתית ואישית כמו זה של עומר אצילי, והיעדר הלחץ האפקטיבי בצד השני. רוני לוי אמר אחרי המשחק שהם נתנו הוראה ללחוץ גבוה וזה פשוט לא קרה. אמירה כזו מצביעה על כשל.
מכבי חיפה התנפלה על כל כדור והציגה את אחת המחציות הטובות ביותר שלה בתקופת בכר. עלי מוחמד לפעמים התנפל כאילו יש על המגרש שני כדורים. בסיום המשחק נשאל דולב חזיזה מי בעצם יכולה לעצור את מכבי חיפה והוא ענה בקלישאתיות: "מכבי חיפה". זה נכון, רק אם מוחמד ישחק במכבי חיפה השנייה. איש המשחק.
ובכלל, כל הזרים הירוקים שפתחו היו טובים. בוגדאן פלאניץ' רשם 12 חילוצי כדור, יותר מכל אחד אחר. חוסה רודריגס היה מדויק ואלגנטי. על צ'ארון שרי לא דיברו מספיק, אבל הייתה לו מחצית אדירה בקצב משוגע. ובכלל, רודריגס ושרי היו במרכז שניים מהמהלכים הטקטיים המוצלחים של ברק בכר.
רודריגס פתח כמגן שמאלי, אבל בהנעת הכדור של מכבי חיפה נכנס למרכז וכך לא רק כיסה על שחקני ההתקפה למקרה של איבוד כדור אלא גם משך אליו שחקן באר שבעי, לרוב דווידה פטרוצ'י, וכך לא הייתה עזרה על חזיזה באגף שמאל. שרי הוא חיית תנועה ללא כדור מול מערך של שלושה בלמים, יודע תמיד להיכנס בין שניים מתוכם, וכך היה גם הפעם - עוד תנועה ועוד תנועה.
השער השני היה עצמי, אבל ראינו בו גם את שני האלמנטים האלה. רודריגס משך את פטרוצ'י, חזיזה קיבל לאחד על אחד והרים לרחבה, שרי עשה תנועה ולקח איתו את מיגל ויטור. בכל מקרה, גם השער הזה וגם הגול של באר שבע, שהגיע אחרי טעות של ג'וש כהן, מתגמדים לעומת זה שהבקיע אצילי. זה היה שער שהחברים של אריין רובן היו מכניסים לקליפ סיכום הקריירה שלו.
מהלך מתוכנן נוסף של מכבי חיפה, ואותו היה מרשים לראות עוד יותר בדקות השליטה של באר-שבע במחצית השנייה, הוא הניסיון (המוצלח) לא לתת לבאר-שבע מצבים נייחים, הנשק החזק שלה. שחקני מכבי חיפה ביצעו רק עבירה אחת במרחק של 40 מטר או פחות מהשער של ג'וש כהן. זהו. אותו דבר עשתה מכבי ת"א מול באר-שבע במחזור הקודם. וכשלוקחים לבאר-שבע את הנייחים העונה היא בצרות. הפעם לא הצליחה להבקיע במשחק השוטף גם אחרי שמכבי חיפה נשארה בעשרה שחקנים.
דבר כזה לא ראינו
כבר ראינו אינספור אירועים שונים ומשונים, מעוררי מחלוקת, שהכריעו משחקים, אפילו הכריעו תארים. אירועי שיפוט, וריבים בין שחקנים, ותקריות עם אוהדים, ותמיד היה אפשר להתווכח, לכן מדובר קוראים לאותם מקרים "מעוררי מחלוקות", אבל דבר כזה עוד לא ראינו, תרתי משמע. באמת לא ראינו, אפילו לא תמונה אחת מהרגע שהיה יכול להכריע מי הקבוצה שבמקום הראשון.
אין כאן כוונה לומר שההחלטה של ריינשרייבר לא הייתה נכונה וסיכוי טוב שההרחקה של רז מאיר בעקבות אירועי המנהרה לא שינתה את זהות המנצחת, כי מכבי חיפה ניצחה, אבל בימי ה-VAR בעולם, בהם כל מהלך מצולם מכל זווית ונבחן בעשרות אלפי עיניים על המסכים, קשה להאמין שמשחק מסתיים בלי שראינו אפילו רגע ממה שקרה שם.
אותו רגע נתן לבאר-שבע סיכוי, יותר מסיכוי, כי לפניו זה לא היה כוחות, אבל גם אחריו, בסיכום שתי המחציות שהופרדו באותו אירוע, אפשר לומר שהמשחק הזה הראה את מה שידענו קודם – מכבי חיפה היא הקבוצה הכי טובה בישראל כרגע. גם כי ב-11 על 11 אין לה מתחרים וגם כי היריבה העיקרית שלה, באר שבע, לא מספיק מתוחכמת, לא "קבוצה" מספיק טובה גם אם יש לה שחקנים טובים.
מכבי חיפה התנפלה על כל כדור והציגה את אחת המחצית הטובות ביותר שלה בתקופת בכר. עלי מוחמד לפעמים התנפל כאילו יש על המגרש שני כדורים. בסיום המשחק נשאל דולב חזיזה מי בעצם יכולה לעצור את מכבי חיפה והוא ענה בקלישאתיות: "מכבי חיפה". זה נכון, רק אם מוחמד ישחק במכבי חיפה השנייה. איש המשחק
היו דווקא שני שחקני התקפה שהגיעו למשחק. קודם כל איתי שכטר, שגם אם איבד יותר מדי כדורים עדיין הצליח להסתובב על השומרים שלו, נאבק על כל כדור וגם ייצר מצבים לאחרים, בעיקר לניקיטה רוקאביצה. גם דנילו אספרייה הראה מהלכים יפים, סיים את המשחק עם 7 דריבלים מוצלחים מתוך 10 ניסיונות, אבל אלה היו מהלכים אישיים ופחות עבודה קבוצתית. ביתרון שחקן בלטה העובדה שבאר שבע לא רגילה ליצור בהתקפות מסודרות.
היו מצבים, ברור, אבל דווקא שני שחקני ההתקפה המובילים של באר שבע העונה היו חסרים לה. רמזי ספורי דייק ב-63 אחוזים בלבד מהמסירות שלו, הכי נמוך מבין כל השחקנים במגרש, לא חילק אפילו מסירת מפתח אחת ולא ניסה לאיים על השער. בקיצור, נעלם. רוקאביצה העלה את רף קושי ההחמצות שלו מרגע לרגע. בכל המחצית השנייה, עם כל ההתקפות של באר שבע, היא בעטה רק פעמיים למסגרת.
לא מעט שחקנים של מכבי חיפה עבדו קשה כדי למנוע מצבים טובים מהיריבים שלהם – שון גולדברג, למשל, רשם הצלה מי-יודע-כמה מהקו העונה – אבל למרות ההקרבה שבכר ואחרים דיברו עליה בסיום האלופה הלכה יותר מדי לאחור והייתה יכולה לשלם על כך ביוקר. דקות ארוכות בתוך המחצית השנייה המשיך בכר לבוא לתלונות לשופטים, ניגש למשל לשופט הרביעי בדקה ה-55 ואמר "הרסתם את המשחק". הקבוצה שלו לא הייתה בפוקוס באותם רגעים. ההוצאה של רודריגס גם לא תרמה וסאן מנחם לא הסתדר עם אספרייה.
ג'וש כהן, זה שפישל במחצית הראשונה, היה שם בענק בשנייה וההצלות שלו קבעו ניצחון עשירי ברציפות למכבי חיפה. מוליכת הטבלה סגרה סוג של סיבוב, מהמשחק מול באר-שבע ועד המשחק בטוטו-טרנר, עם 37 נקודות מתוך 39 אפשריות, משהו שעשתה בעבר פעמיים, בעונת 1990/91 וב-2005/06. בשני המקרים היא סיימה את העונה כאלופה ואין מישהו שיהמר שזה לא יקרה גם הפעם.
