בספטמבר האחרון עצרה "משטרת המוסר האיראנית" תוך שימוש באלימות את מהסא אמיני, סטודנטית בת 22, בגין אי צניעות לכאורה כשלא כיסתה את ראשה כנדרש בחוק. יומיים לאחר מכן היא נכנסה לתרדמת ומתה מפצעיה הקשים, דבר שזיעזע המוני איראנים וגרם להם לצאת מהבתים ולהפגין מול תוקפנות איומה מצד הממשלה, כולל שימוש בגז מדמיע ואש חיה שהובילו למותם של מאות אזרחים.
קופצים חודשיים קדימה, הרוחות עדיין לוהטות באזור המפרץ בעקבות המקרה של אמיני והן נושבות לעבר מחוזות המונדיאל. ישנן קריאות רבות להרחיק את נבחרת איראן מהתחרות לאור המהומות, ובתוך הסיטואציה המסובכת נותרו השחקנים האיראנים תקועים בין הפטיש לסדן, או אם תרצו בין החיג'אב לחולצת הבטן, כאשר הדילמה האם בכלל ראוי שיגיעו לגביע העולמי מרחפת כענן מעל ראשם.
צריך להגיד את האמת, החל משריקת הפתיחה הרבה יעדיפו להתעלם מהלכלוכים שמסביב. כי לצערנו התרגלנו. הקהל מצפה לשורה תחתונה של כיף וחגיגה גדולה, והמונדיאל יודע לספק את הסחורה ולהסתיר את הפגמים שמכערים אותו בעזרת הקסם של חוויה תרבותית, היסטורית ומסקרנת לכל הדעות. האוהדים הנלהבים נמצאים בשיכרון חושים במהלך אירוע הספורט הנפלא הזה, בעוד ייסורי המצפון יחזרו אולי רק בהאנגובר בבוקר שאחרי. אולם לא הכל שחור ולבן. סביר להניח שידיהם יחסית כבולות בנושא, ועדיין, אמנם אין לי שום השפעה על מה יחליטו בסוף חניכיו של המאמן קרלוס קיירוש, אבל בתרחיש בו איכשהו המילים שלי יגיעו אליהם (לאחר תרגום כמובן) אבקש מהם בצורה הכי חד משמעית שאפשר: אתם חייבים לשחק במונדיאל. חייבים.
איך אומרים אסקפיזם בפרסית?
עד עכשיו, מלבד ההתבטאות החריגה של הכוכב סרדאר אזמון שיצא נגד משמרות המהפכה באומץ רב בפוסט ברשתות החברתיות, ראינו מעט מאוד הזדהות על הנעשה ברחובות מצד שאר הסגל האיראני. הפחד שלהם בהחלט נוכח. לכן, דווקא עלייה אל כר הדשא בקטאר היא דרך מעולה לא לתת לגיטימציה למשטר ולהעביר בצורה אלטרנטיבית מסר מרגש ועוצמתי של אחדות ומאבק בדיכוי, כל זאת בשידור חי שיועבר למיליארדים ברחבי הגלובוס.
בנוסף, למרות שיתוף הפעולה של התאחדות הכדורגל האיראנית וההנהגה במדינה, הנבחרת הלאומית עצמה מייצגת תחילה את העם. העם האיראני זקוק כעת יותר מאי פעם לבריחה מהמציאות, הוא משווע להסחת דעת, לרגעי שמחה טהורים ולתקווה חדשה, אותה יוכל לקבל כשהקפטן אחסאן האג'ספי ישיר בגאון את ההמנון על המגרש בדוחא.
עלינו להיות ביקורתיים, להתייחס למחדלים ולהיזכר תמיד בצלקות שהטורניר לו אנו מחכים ארבע שנים משאיר אחריו, למשל מותם של אלפי פועלים זרים בזמן בניית האצטדיונים בגלל העסקה בתנאי עבדות מחרידים. אך באותה נשימה, צריך להכיר בצ'אנס האמיתי שיש פה לנבחרת איראן לעשות משהו ענק וחסר תקדים. היא יכולה להשכיח תסכול של אומה שלמה במהלך פשוט בו הכדור והרשת ייפגשו. יש כאן גם הזדמנות אמיתית לנבחרת איראן לכבד את המעמד ולהתעלות על הפוליטיקה. רצה הגורל וזימן לה עימות פיקנטי עם ארצות הברית כבר במחזור השלישי, כאילו חסר משקל למטען שהיא מגיעה איתו...
יש כאן משימה אמיתית לנבחרת איראן, משימה חשובה כמעט כמו פעולת ריגול של ניב סולטן בטהרן, שבמידה ותצלח אותה, תצא בהצהרה שחזקה יותר מכל נשק גרעיני- להילחם למען האנשים, למען הנשים, למען עצמם.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
