מצד אחד, רוקה סנטה קרוס מקבל מקום של כבוד ברשימת הגדולים שבכדורגלני פרגוואי. מצד שני, הוא זכור גם בשל הפציעות וחוסר היציבות המקצועית לאורך הקריירה. החלוץ בן ה-40 שיחק בין היתר במנצ'סטר סיטי, באיירן מינכן ובלקבורן רוברס, אך מעולם לא מימש באופן מלא את הפוטנציאל שבו.
בגיל בו רבים מתכננים את היום שאחרי הכדורגל, סנטה קרוס רק ממשיך לפאר את היותו אגדה בארצו בזכות רעב בלתי מוסבר לתארים - ממש כמו אליפות האפרטורה, בה זכה השבוע עם קבוצתו ליברטאד.
הריקוד האחרון?
בפרגוואי נהוג לומר בחצי הלצה, כי בעוד שסנטה קלאוס מחלק מתנות בחג המולד, לתושבי פרגוואי יש את סנטה קרוס שמשמח אותם בזכות כיבוש השערים. יכולתו למצוא את הרשת היא השם הנרדף של החלוץ שמתנשא לגובה של 1.93 מטר ומחזיק בתואר מלך השערים של נבחרת פרגוואי בכל הזמנים, עם 32 כיבושים. הקריירה שלו נמשכת כבר כמעט 25 שנים, רובן ברמות הגבוהות ביותר ובליגות הטובות באירופה. כעת, כשהוא בן 40, אין לו שום כוונה לעצור, ותעיד על כך העובדה כי הוסיף תואר נוסף לארון הגביעים הפרטי, כשחגג עם קבוצתו ליברטאד, מועדון הכדורגל השלישי המצליח ביותר בפרגוואי, המגיע מהעיר אסונסיון.
"אמרתי שזה הולך להיות הריקוד האחרון שלי, אבל התכוונתי רק לתקופה שלי בקלוב אולימפיה", אמר סנטה קרוס לאחר שהודיע כי הוא עוזב את המועדון שהיה לו לבית מאז 2016, ובו עשה את צעדיו הראשונים על המגרש, אי שם בשנת 1997 והצהיר עם החתימה בליברטאד בתחילת העונה, "אני מתכוון להמשיך לשחק".
סנטה קרוס הוא המחשה מצוינת לאופן שבו שחקן יכול להמשיך לנהל קריירה ארוכה ומשגשגת גם אחרי פציעות, מעידות וחוסר יציבות בין תהילה לכישלון. במשחק האחרון שלו באולימפיה, גמר הסופר קופה בפרגוואי, שוערה הברזילאי של קבוצת סרו פורטניו, ז'אן פרננדס, הורחק עוד לפני שריקת הפתיחה בשל עימות עם אוהדי אולימפיה והתגרות בהם. בין אם בשל התקרית המוזרה הזו ובין אם לא, אולימפיה ניצחה 1:3, כשסנטה קרוס כובש את הראשון ומסיים את הפרק שלו במועדון עם עוד תואר, כשהוא נכנס לעשור החמישי לחייו.
אי אפשר לבטל את מקומו של סנטה קרוס בהיכל התהילה של הכדורגל הפרגוואי. הוא מלך השערים של ארצו, ולדעת רבים בדרום אמריקה, הוא מהגדולים אי פעם. ברמת המועדונים, מדובר בסיפור מורכב של פציעות והעברות גרועות, רצוף ברגעים של איכות טהורה.
אקדח על השולחן, משכורות שלא שולמו
סנטה קרוס החל את הקריירה שלו עם אולימפיה ומיד הפך לכוכב. הוא עלה לבוגרים בגיל 15, ערך את הופעת הבכורה שלו בגיל 16, ובנבחרת עשה זאת בגיל 17. יכולת הכיבוש שלו צדה את עיני הצוות המקצועי של באיירן מינכן, ששילמה ב-1999 סכום שיא עבור שחקן במועדון מפרגוואי - 5 מיליון אירו - כדי להביא אותו לאירופה. הייתה זו קפיצת מדרגה משמעותית עבור בחור צעיר, אבל כפי שמספר סנטה קרוס, הוא היה בשל לכך בשל ההתמודדות שלו עם נשיא אולימפיה דאז, אוסבלדו דומינגס דיב.
"אני זוכר שהפסדנו בדרבי אזורי חשוב. הנשיא נכנס לחדר השינה במלון בו שהינו לקראת משחקים ופרק את האקדח שלו לכיוון התקרה", אמר סנטה קרוס והוסיף, "אבל זה לא היה הכל. כששחקן שיחק רע, הוא פשוט השתין על המכונית שלו. הנשיא תמיד רצה שניגש אליו כדי לקחת את השכר החודשי שלנו. אם לא שיחקת טוב באותו החודש, הוא קם ושאל: 'מה אתה רוצה?' תוך כדי החזקת האקדח שהיה על שולחנו. זה תמיד גרם לשחקנים לחכות לכספם עד שהם שיחקו טוב יותר".
סנטה קרוס התאים באופיו הרבה יותר למצבים מורכבים בכל הנוגע למעבר בין יבשות. יותר מאשר רבים מבני הנוער הדרום אמריקאים שעושים את המסע הזה. מעבר לזה, תכונותיו הפיזיות אפשרו לו להתמודד מול שחקני ההגנה החסונים בליגות הבכירות בעולם. הבעיות, התחילו באופן מפתיע דווקא בכל הנוגע ליכולת כיבוש השערים. למרות שהצטיין בכך ורשם כיבוש בספרות כפולות ב-9 שנותיו בבאיירן מינכן, סבל החלוץ מפציעות רבות ששיבשו לו את הקריירה. קרע ברצועה הצולבת גרם לו להחמיץ את רוב עונת 2005/6 והקשה עליו להתמודד על מקומו בהרכב מול החלוצים הקשוחים של 'הבווארים', מה שהגביל את תרומתו לקבוצה.
למרות זאת, היה סנטה קרוס חלק מההצלחה של האדומים ממינכן, עם הזכייה בתארים הן בגרמניה והן ביבשת כולה. למרות התארים הרבים שזכה בהם, נפרד סנטה קרוס מגרמניה ועבר לבלקבורן רוברס האנגלית בקיץ 2007, תמורת 3.5 מיליון ליש"ט בלבד.
השנה הראשונה שלו במדי 'הנוודים' הייתה הטובה ביותר שלו באירופה, הוא כבש 23 שערים ב-57 משחקים בכל המסגרות וסיים במקום הרביעי בטבלת מלך השערים של הפרמייר-ליג. אבל גם באנגליה התחושות היו מעורבות כיוון שעונתו השנייה במועדון הייתה מוצלחת פחות, שוב בגלל סדרת פציעות ארוכה שהשביתה אותו וכללה מתיחה במפשעה, נקע בקרסול, בעיות בגיד האכילס, פציעות בשרירי השוקיים, פציעות בברך ובפציעה בשריר הירך האחורי.
חישוב מסלול מחדש
סדרת הפציעות, לא מנעה מהמנג'ר שלו בבלקבורן, מארק יוז, שעבר לאמן את מנצ'סטר סיטי, לזכור לו את התקופה הטובה ולהביא לכך שהתכולים שילמו 18 מיליון ליש"ט כדי להחתים את החלוץ בקיץ 2009, כחלק מחלון ההעברות הראשון לאחר ההשתלטות של הבעלים מאבו דאבי, שכלל החתמות רבות כמו למשל קרלוס טבס, עמנואל אדבאיור, ג'וליאון לסקוט, גארת' בארי וקולו טורה, שלבשו תכלת באצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר.
בעוד שחלק מההחתמות המרתקות הללו הצליחו היטב עבור הסיטיזנס, סנטה קרוס הפך לפלופ כלכלי ומקצועי כאחד, לאחר שיכולתו על הדשא לא הצדיקה את תג המחיר שלו. החתימה במנצ'סטר סיטי בזמן שהחלים מפציעה בברך והתקשה לשמור על כושר בעונת הבכורה שלו, גרמה לו להשלים 90 דקות רק שלוש פעמים. באמצע העונה, יוז פוטר, ובסיומה המנג'ר החדש רוברטו מאנצ'יני הבהיר שסנטה קרוז לא בתוכניות שלו. הפרגוואי, לעומת זאת, לא ויתר ואמר, "כדי לקבל הזדמנות אצטרך לעבוד קשה. בכל פעם שאני עולה על המגרש אני רוצה להבקיע, כי שערים הם הטיעון הטוב ביותר שמגיעה לי ההזדמנות".
מאנצ'יני לא השתכנע, וסנטה קרוז נשלח לסדרה של השאלות במהלך השנתיים וחצי הבאות - חזרה לבלקבורן, ואז מעבר לספרד לריאל בטיס ולמלאגה, אליה הצטרף רשמית בקיץ 2013. גם ביעד החדש, המספרים הדו ספרתיים לא חזרו והיכולת הייתה רחוקה מלהרשים. סנטה קרוז עבר למקסיקו, שם שיחק במדי קרוז אזול וגם שם נחל מפלה מקצועית. בנקודה זו היה עליו לחשב מסלול מחדש והוא בחר לשוב הביתה, אל אולימפיה קבוצת נעוריו ב-2016. לשמחתו, הוא עזר להם לזכות בתארים וגם חוש הכיבוש חזר להזכיר את מה שיש לו ברגליים.
בכדורגל בארץ הולדתו, מעמדו האגדי מובטח. אבל גם בתום העונה שעברה, החליט סנטה קרוז כי הוא עדיין לא מוכן לומר את המילה האחרונה והצטרף כאמור לליברטאד. בתום עונה אפרטורה חלומית, סנטה קרוז הניף את גביע האליפות, כשבאמתחתו 7 שערים ב-18 משחקי ליגה (נותר עוד מחזור אחד להשלמת האפרטורה שנמשכת 22 משחקים) וכבר מכין עצמו לקראת משחקי שמינית הגמר בגביע הליברטדורס מול אתלטיקו פרנאאנסה מברזיל ולפתיחת הקלאוסורה באמצע יולי.
בשורה התחתונה, יש שיזכרו לו את הפציעות, הנפילות המקצועיות וחוסר היציבות, אך סנטה קרוס עצמו, שיחגוג 41 בעוד חודשיים, חוזר ומבהיר כי הוא זה שיהיה מי שיקבע מתי ייכתב הפרק האחרון בסיפור שלו. על דבר אחד אין עוררין: סיפורו של רוקה סנטה קרוס לא יישכח לעולם.
