בזמן שג'ק וויטמן הבריטי חגג הלילה (בין שלישי לרביעי) את אחת הסנסציות הגדולות באליפות העולם באתלטיקה ביוג'ין, על המסך הענק באצטדיון הייוורד פילד הופיע דווקא כרוז התחרות הנרגש, שדמעות זולגות מעיניו. "אני חייב לספר לכם למה המצלמה עברה אלי", אמר ג'ף וויטמן, לשעבר אחד מרצי המרתון המובילים בעולם וכיום הקול (תרתי משמע) של אליפות העולם הנוכחית. "זה הבן שלי! אני מאמן אותו! והוא כעת אלוף עולם!".
איכשהו, לא ברור איך, וויטמן האב עצר את הדמעות באחד הרגעים הלא שגרתיים שנראו באצטדיון ביוג'ין, אבל גם אחד המרגשים. לא ברור מי היה יותר בהלם. האב או הבן, שבדיוק תפס את ראשו וצנח על המסלול, אחרי שסיים ראשון בגמר הריצה ל-1,500 מ' והביא מדליית זהב בלתי נשכחת לבריטניה.
הטיסה הביתה בוטלה
אף אחד לא באמת האמין שהאתלט בן ה-28 יעלה על הפודיום. עד כדי כך שראשי התאחדות האתלטיקה הבריטית הזמינו לו טיסה הביתה להיום. רק שהם נאלצו לדחות אותה. בבוקר הוא חזר לאצטדיון לקבל את מדליית הזהב. בכל זאת, וויטמן השאיר מאחור את כל הפייבוריטים. החל מיקוב אינגבריגטסן הנורבגי, טימותי צ'ריוט הקנייתי וג'וש קר, חברו לנבחרת הבריטית. שלושתם, אגב, עמדו על הפודיום באולימפיאדת טוקיו האחרונה.
וויטמן חצה, כאמור, ראשון את קו הסיום בזמן של 3:29.23 דקות, ארבע מאיות מהיר יותר מהאלוף האולימפי אינגבריגטסן. "במרוץ כזה, אם אתה צמוד למובילים ב-200 מ' האחרונים, הכל אפשרי", סיפר וויטמן, שבעבר זכה בשתי מדליות אד בתחרויות גדולות - משחקי חבר העמים הבריטי ואליפות אירופה ב-2018.
התפוח לא נפל רחוק מהעץ: וויטמן האב משדר את בנו זוכה במדליית זהב
האב הגאה (וכרוז התחרות) מכריז על הניצחון של בנו
הפתעת ענק: גם החברים התקשו לעכל
המשלחת הבריטית באקסטזה
"הייתה לי אמונה שאפשר לעשות את זה, שאולי אפילו אזכה במדליית כסף. לא חשבתי באמת להפוך לאלוף עולם", הודה וויטמן. זו הייתה מדליית הזהב הראשונה של בריטניה בריצת ל-1,500 מ' באליפות העולם מאז סטיב קראם ב-1983. "יש כל-כך הרבה אנשים שעזרו לי להגיע לנקודה הזו. אבא שלי אימן אותי מאז הייתי בן 14-15. המון זה בזכותו".
מיום הספורט לאליפות העולם
התפוח, כאמור, לא נפל רחוק מהעץ. אביו של ג'ק, ג'ף וויטמן, היה אתלט מקצועני בעצמו ואף סיים שישי בריצת המרתון באליפות אירופה ב-1990 כשייצג את בריטניה. בשנים האחרונות הוא משמש ככרוז של התאחדות האתלטיקה העולמית ועבד באליפויות העולם בלונדון 2017 ודוחא 2019.
"אני הייתי כרוז עוד ביום הספורט של ג'ק כשהיה בערך בן 11", הודה ג'ף. "אשתי פשוט הייתה המורה לספורט שלו. פשוט עכשיו לקחתי את זה לאצטדיון גדול יותר עם מדליות נוצצות יותר. אני צופה במרוצים שלו כל חיי, מאז בי"ס היסודי".
מי ששמע את ג'ף באצטדיון, הבין כי הריצה הזו בגמר ה-1,500 מ' הייתה מיוחדת עבורו. "זו הייתה ריצת חיי וחייו", צחק בסיום הערב. "בסוף הקול שלי פשוט נעלם".
