ערן זהבי הוא אדם טוטאלי. קובע יעדים ומשיג אותם, מנפץ שיאים כתחביב, לא מתפשר ובטח שלא מעגל פינות. את הקבלות לזה הוא מספק לא רק על המגרש, אלא גם בחיים כשנדרש לכך - הוא עשה הכל כדי להגן על המשפחה שלו. בגלל השעות הרבות מחוץ לבית, המשחקים מחוץ לעיר, ובעיקר בשל השוד האלים שעברה המשפחה במאי האחרון, זהבי רישת את הבית במצלמות, הגביה את הגדר ושכר חברת אבטחה שעובדת מסביב לשעון. הוא היה בהלם כשנודע לו שכל זה לא היה מספיק וביתו נפרץ, שוב. "בחודשים האחרונים אני מתנהל כפי שלא התנהלתי מעולם בכל הקשור לביטחון האישי שלנו. אני אמנם נמצא עכשיו בדובאי, אבל יש לי שומר ראש שנמצא איתי גם פה לצורכי ביטחון", הוא מספר בראיון בלעדי.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
למה שומר ראש?
"לא הרגשתי אף פעם צורך כזה, עד התקופה האחרונה. יש לי שומר אישי שלי. מבחינת הילדים זה נראה נורמלי שיש שומר צמוד, אבל אני מקפיד שהוא לא יהיה איתנו כל הזמן, אני לא אוהב את זה. צריך שיהיה למשפחה את המרחב שלנו. אני לא מרגיש מאוים בדובאי, מדובר בשומר אישי שנמצא איתי בהולנד, אני משלם לו כסף ולכן ביקשתי שיגיע גם לדובאי. את האמת, זה יותר להרגיע את האמהות שלנו מאשר אותנו". הסרט הזה התחיל לפני קצת יותר מחצי שנה. שני שודדים רעולי פנים שהזדהו כשליחים, פרצו לבית משפחת זהבי באמסטרדם, בזמן שערן היה בדרכו למשחק חוץ של איינדהובן. הדיווחים בתקשורת ההולנדית הציגו תסריט אימים שחוותה האישה שי ושלושת הילדים, כולל איומים באקדח וקשירת בני המשפחה, סיוט שיצר טראומה גדולה. ואז בשבוע שעבר, כשהחיים רק התחילו לחזור למסלולם, שוב שני פורצים נכנסו לבית המשפחה, אלא שהפעם הם היו בדובאי. "הפריצה השנייה הייתה גרועה יותר", קובע זהבי. "זה הדבר הכי לא נעים שיכול לקרות, זה רק לא ערעור הביטחון שלי, אלא של המשפחה שלי וזה יותר חשוב. בפעם הראשונה שי והילדים חוו את זה לצערי פרונטלית, עכשיו זה יותר מציק לי".
5 צפייה בגלריה
"ערעור הביטחון של המשפחה שלי". מחוץ לביתו של ערן זהבי באמסטרדם אחרי השוד הראשון, מאי 2021
(צילום: Inter Visual Studio)
למה?
"הבית שלי הכי מוגן בהולנד. יש סביבו גדרות, מצלמות שמחוברות לחברת אבטחה שמחוברת למשטרה שמחויבת להגיע תוך ארבע דקות, יש לי בדרך כלל שומר בחוץ, שהלך הביתה כי אנחנו לא נמצאים שם. אבל תראה כמה אמצעים. אני לא יודע מה הסיבות שבגללן פרצו את הבית שלי שוב".
איך נודע לך?
"ב־23:30 כשכבר הייתי במיטה התקשר אליי השומר שגר ליד הבית שלי. הבנתי שמשהו לא טוב קרה. לא רציתי לדבר בטלפון ליד שי, אשתי, לא רציתי שוב להבהיל אותה. שלחתי לו הודעות מה קורה והוא הסביר שפרצו לנו שוב לבית, שהמשטרה על זה. פחות אכפת לי מה נלקח, חפצי הערך שלי בכל מקרה לא עליי ולא בבית. השוד השני פשוט היה מעצבן יותר".
תסביר.
"בשוד הראשון תפסו אותנו לא מוכנים, אולי אפילו קצת נאיביים. גרנו בסין כמה שנים ולא חשבנו בכיוונים האלו בחיים, ואז הגיע האירוע הזה, שעד היום אנחנו עדיין מטפלים בו מכל הכיוונים. זו לא הייתה פריצה רגילה אלא שוד. יש לי אישה גיבורה וחזקה, תותחית. הפריצה השנייה, למרות שלא היינו שם, מעצבנת יותר כי מיגנתי את הבית בכל האמצעים. באמסטרדם מתירים בדרך כלל להציב גדרות ביטחון בגובה של מטר, לי איפשרו שניים וחצי מטר. כל הבית שלי מצלמות, סנסורים. עם כל הכבוד למשטרה שנתתי לה קרדיט, ולחברת האבטחה, אני מבקש מהם תשובות איך זה קרה פעמיים. הילדים שלי לא יודעים כלום על מה שקרה עכשיו, תבין, כל צלצול בדלת אצלנו זה דרמה. אתה שמעת עכשיו שהגיע אלינו מישהו לתקן משהו בדירה, הוא רק צילצל בדלת אפילו שהם בכלל בדובאי, וזו דרמה מבחינתם".
השוד השני היה מעצבן יותר. ב–23:30 הייתי במיטה והתקשר אליי השומר שגר ליד. הבנתי שמשהו לא טוב קרה. לא רציתי לדבר ליד שי, אשתי, לא להבהיל אותה. הוא הסביר בהודעות שפרצו לנו שוב לבית, שהמשטרה על זה. עם כל הכבוד, אני מבקש מהם תשובות איך זה קרה פעמיים. לילדים לא סיפרתי עדיין"
על אירועי השוד הראשון, זהבי ממעט למסור פרטים, זו החלטה משפחתית לשמור בסוד את מה שקרה באותו לילה באמסטרדם. "ברגע ששי התקשרה אליי באותו ערב, מיד ירדתי מהאוטובוס של הקבוצה וחזרתי הביתה, הנסיעה הכי ארוכה בחיי, רגע שהרגשתי הכי רע שיכול להיות, רציתי רק להיות איתם. כבר באותו הלילה קיבלתי החלטה שאנחנו חוזרים לישון בבית, לצייר לילדים שהכל בסדר, הייתה סולידריות מטורפת סביבנו. לכן עדיין לא סיפרתי להם מילה על הפריצה שהייתה בשבוע שעבר".
ממרום דירת הפאר ששכרה משפחת זהבי ממש מעל מרכז הבילויים של דובאי, ערן יכול להביט אל קו האופק, לקחת נשימה עמוקה ולמרות האירועים הקשים בבית, לסכם עם עצמו את השנה הספורטיבית המשמעותית ביותר בחייו. בשנה החולפת הקשר בן ה־34 הצליח ליירט ב'פיו־פיו' כל יעד חלומי של כדורגלן בישראל מאז ומעולם: שיאן הכיבושים אי פעם בליגה הישראלית ולאחריה גם הסינית. הכובש הגדול ביותר בכדורגל הישראלי שהבקיע כבר מעל 344 שערים והשאיר את האווירון אלון מזרחי מאחור, וכמובן - גדול הכובשים בנבחרת ישראל כשהבקיע את שערו ה־33 במדים הלאומיים, טייטל שהיה שמור עד היום למוטל'ה שפיגלר האגדי.
תגיד, איך זה להיות כל הזמן בכותרות, שמתעניינים בכל צעד שלך גם בעולם הספורט וגם הרכילות, שמהדורות חדשות נפתחות עם השוד שעברתם?
"בגדול זה כיף. יש לזה יתרונות וגם חסרונות, אני אחד שמתרכז תמיד בחיובי. להגיד תמיד תודה על מה שקורה לי, לא להיות בצד המתלונן, ומבין שכל יום יש התמודדויות. את האמת, התרגלתי לזה ואני לא זוכר מה זה בלי זה. לפעמים אני אומר, מה יקרה כשאפרוש, אני פתאום איעלם? אני כן רוצה לפעמים את השקט שלי. אני עכשיו כמה שבועות בדובאי עם הילדים, זה ניקוי ראש. אני מתאמן לבד, מתחזק מנטלית, מקבל אנרגיות מהמשפחה ומהמקום. רכבת ההרים שלי היא חלק מההתמודדות, אחר כך תבוא פרישה, עוד שנה, שנתיים, אולי שלוש, אסור שסיטואציה כמו זו שקרתה בבית תשפיע עליך. כשאני מדבר עם האנשים הכי קרובים אליי ואומר להם שאני נדפק, אני נהיה לא נורמלי, בוא נגיד את האמת. אם אחרי הלילה המטורף שהיה בגלל הפריצה לבית, בלי שינה, שאני מדבר עם המשטרה, שרואים סרטונים לא נעימים, אני צריך לקום למחרת לאימון, לתת בו מאה אחוז לטובת השיקום שלי, אז זה קשה".
הרחק מהסיטואציה, בדובאי, זהבי מתרכז בעיקר בהחלמה. היה נדמה בהתחלה שהפציעה בברך במשחק הנבחרת נגד אוסטריה לפני חמישה שבועות, תשבית אותו לגמרי לכמה חודשים, ואפילו שיהיה צורך בניתוח, אבל זהבי הכין תוכנית שיקום אינטנסיבית והוא אמור להיות כשיר כבר עם חזרת הליגה ההולנדית בחודש הבא מפגרת החורף. וכמו המגה־סטאר שהוא, תוכנית השיקום כוללת בין היתר הזנקה לאיחוד האמירויות של מאמן הכושר של נבחרת ישראל ערן שדו ושל הספורטתרפיסט הצמוד יגאל צברי.
זה כיף שיש צוות צמוד ואיכותי ודירה יפה בדובאי, אבל איך לך את הרצון לחזור לפעמים להיות ערן זהבי מראשל"צ?
"מה שאני הכי אוהב בחיים שלי, זה שאני יכול ליהנות מכל העולמות. גם מהעולם הזה, אבל גם מהעולם הפשוט, כשאני יושב עם חברים שלי במסעדה ואנחנו אוכלים בעשרה שקלים, אני אהנה מקסימום. ככה אחנך גם את הילדים שלי".
אולי הדוגמה הטובה ביותר ליכולת הבלתי פוסקת של זהבי לייצר כותרות, היא היממה שחלפה מרגע הפריצה השנייה לביתו. "זה היה אחד הימים הכי מטורפים שחוויתי בחיים שלי", הוא מספר בחצי חיוך. "אם יש מישהו שזה יכול לקרות לו, זה כנראה רק לי. אחרי שכל הלילה הייתי עם המשטרה ועברתי על החומרים מהפריצה, בבוקר מגיעות כל הכותרות מהולנד ומישראל, הטלפון לא הפסיק לצלצל".
הטלפונים בישרו לזהבי כי הוא הולך להגיע לבלומפילד, שבעבר היה המבצר הביתי שלו, אלא שהפעם הוא יעלה לשחק בתור אורח אחרי שאיינדהובן הוגרלה לשחק, כנגד כל הסיכויים, מול מכבי ת"א. וככה פתאום, אחד הסמלים של מכבי יגיע לשחק באדום־לבן של קבוצתו הנוכחית מול האקסית המיתולוגית. "אני צריך להיות רגוע מול המשפחה אחרי הפריצה לבית, ועד שהיום המטורף הזה עבר, בערב הגיע הבום עם ההגרלה. מה הסיכוי להגרלה כזאת? אין סיכוי. הרי כבר היינו במקום הראשון בבית שלנו בליגה האירופית, וברגע האחרון ירדנו למקום השלישי ומשם לקונפרנס ליג. במקביל, מכבי היו ראשונים בבית שלהם בקונפרנס ליג, וירדו למקום השני שממנו אפשר לקבל את אחת המודחות מהליגה האירופית. אחרי כל זה, היו למכבי שמונה אפשרויות בהגרלה והם קיבלו דווקא אותנו. באמת מטורף".
מתרגש לחזור לשחק מול האקסית?
"אני חושב שזה יהיה אחד הרגעים הכי מרגשים שלי כשחקן. אני באמת לא יודע גם עכשיו להגיד לך איך אני צריך להגיב. לשמוח או להיות עצוב".
תעשה פיו־פיו לעבר יציע אוהדי מכבי במידה ותבקיע?
"נראה לך? אבל אגיד לך משהו, לא בטוח שהקהל לא ירצה שאעשה את זה בקטע של חגיגה. הם מאוד רוצים שאצליח, אם אבקיע אני אפילו חושב שהקהל של מכבי יעודד אותי".
בעלי מכבי ת"א, מיץ' גולדהאר קיים בשבוע שעבר מסיבת עיתונאים, שבה התייחס בין היתר לפרשת עומר אצילי ודור מיכה, והודיע כי לא ימשיכו במועדון, כי "יש דברים בחיים שחשובים יותר מכישורי כדורגל. נמשיך לדבוק בתרבות ובערכים שלנו". מה דעתך?
"בסעיף העובדות הם זוכו מחוסר אשמה, באופן מוחלט. הבעיה שהדברים יצאו מפרופורציות בתקשורת או מהמשטרה ואז לכולם היה מה להגיד. האשימו אותם לפני שידעו את הפרטים וחרצו את גורלם. ברור שהם היו צריכים להיות זהירים, לא נוכל להתכחש שלהבנתי הם נפלו בפח לגבי גיל הנערות עם תשובות שקריות, אז אפשר לטעון שהם פעלו בקלות דעת והפסידו בגלל זה. לי הכי הציק שפירקו את שניהם לחתיכות, הם יצאו לשחק בקפריסין וריסקו להם את הקריירה, הם גם הפסידו הרבה כסף. אצילי עכשיו מצליח מאוד, אבל אחרי כל משפט השדה המהיר שנעשה להם, ולצערי חורצים גורלות לאנשים מפורסמים מהר מאוד, מפרסמים רוע ורוכבים על הגל הזה, אבל אז כשמוחלט שלא להגיש כתב אישום, זה יורד לשתי שורות קצרות וזהו. איפה הנערות? איפה ההורים שלהן? מה קרה שלא הוגש, מה הפרטים? יכול לקרות לכל אחד וזה מדאיג".
יכול להבין את יענקל'ה שחר שצירף את אצילי למכבי חיפה?
"ברור, למה לא? גולדהאר קיבל את ההחלטה שלו על פי הנתונים מהיום הראשון, כשלא ידע שייצאו זכאים. יכול להיות שהפריעה לו אותה קלות דעת כשחקני מכבי, זה הסטנדרט שלו וזו זכותו. היום קל יותר לשפוט את ההחלטה של שחר, כי זה הצליח, אם היה נכשל, היו מצדדים בגולדהאר. בחיים הכל זה חוכמה בדיעבד".
אצילי ומיכה זוכו מחוסר אשמה, באופן מוחלט. האשימו אותם לפני שידעו את הפרטים. ברור שהם היו צריכים להיות זהירים, להבנתי הם נפלו בפח לגבי גיל הנערות. לצערי חורצים גורלות לאנשים מפורסמים מהר מאוד, וריסקו להם את הקריירה. איפה הנערות? איפה ההורים שלהן? למה לא הוגש כתב אישום? זה יכול לקרות לכל אחד וזה מדאיג"
מה הסיכוי שתעשה קאמבק למכבי ת"א?
"אתה רואה מה קורה בכל העולם בשנתיים האחרונות, התוכניות של כולנו משתנות, לכן אני כרגע מרוכז באיך להחלים מהפציעה שלי ולחזור לשחק ברמות הגבוהות ביותר שיש, יש לי חוזה עד יוני".
ובכל זאת, אני משוכנע שאתה כבר חושב על העונה הבאה. מה יהיה היעד?
"תמיד היה לי חלום לשחק בארה"ב, ללכת לשם לשנתיים כאלו, חוויה. הווייב הזה מעניין אותי, לחוות תרבות אחרת של כדורגל. אני יכול לספר לך שהייתה לי הצעה מלוס־אנג'לס והסינים לא שיחררו אותי, אבל יש עוד המון קבוצות בארה"ב, זה לא רק מיאמי או לוס־אנג'לס, הרבה ערים טובות, שניתן לחיות ולגדל את הילדים כמו שצריך ולשחק כדורגל בליגה משתפרת. עוד כמה חודשים כבר אצטרך לקחת החלטה".
יש שיקול שלא לחזור לכדורגל הישראלי אחרי שראית קאמבקים של שחקנים גדולים שעשו קריירות מפוארות בחו"ל כמו יוסי בניון, איל ברקוביץ' או חיים רביבו והתרסקו עם החזרה שלהם?
"ממש לא. אני אף פעם לא אהיה נגד הכדורגל הישראלי, לא אגיד שלא אחזור כי הרי מאיפה באתי? אם מסי הגדול יכול להגיד שהוא רוצה לחזור לניואלס מי אנחנו שנגיד שלא נחזור למכבי ת"א? אני חושב שאם אהיה טוב יכבדו אותי כאן, אחרת קצת פחות. גם הציפייה צריכה להיות בהתאם, אני לא מצפה מעצמי להגיע בגיל 37 לישראל ולהבקיע 40 שערים, אני מאמין שגם הקהל לא מצפה לזה".
כשזהבי היה כוכב ענק במכבי ת"א, ומלך שערי הליגה שלוש עונות ברצף, הוא היה מלך של קבוצה אחת. איש לא עירער על הכישרון האדיר, אבל מחוץ למכבי הוא לא היה אהוב על אוהדי שאר הקבוצות, שבעיקר ראו אותו חוגג מולם שערים. כשהכישרון שלו החל להתפוצץ במדי הנבחרת, תחת צוות האימון האוסטרי, והוא הפך לאחד משחקני הנבחרת הגדולים בכל הזמנים ולכובש הפורה בתולדותיה - אז הגיעה גם ההפיכה לקונצנזוס, והאהבה אליו חצתה גבולות. "ברור שההצלחה בנבחרת שינתה את התפיסה כלפיי, עשתה את השינוי הכי גדול. עם כל הכבוד לסין, מכבי ת"א או איינדהובן, ברגע שעשיתי את זה גם בנבחרת זה היה החותמת, יחד עם זאת שאני כבר שש שנים מחוץ לישראל. החלום הגדול ביותר שלי תמיד היה ההצלחה בנבחרת, לפעמים רציתי יותר מדי כשלבשתי את המדים הלאומיים וזה לא הלך. כשזה הלך, זה כבר התפוצץ עד הסוף ואני מאושר מזה. ברור שיש פה השפעות טקטיות של המאמנים האוסטרים, שינו לי את המיקום, יותר כדורים מגיעים אליי, אבל זה לא רק אני. אנחנו אחת הנבחרות שהבקיעה את מספר השערים הגדול ביותר בקמפיין מוקדמות המונדיאל באירופה, 22 שערים, אז ברור שהיה פה את מונס דאבור או מנור סולומון, זו לא הייתה הצגת יחיד כפי שניסו לצייר".
בסופו של דבר את הבולטות שלך בספורט השנה בישראל אתה מרוויח דרך הנבחרת.
"זו גאווה גדולה שלא חלמתי עליה, ברור ששאפתי וניסיתי להשיג, פשוט רדפתי אחרי זה כמו משוגע, אבל אני בטח שלא מעכל את זה, כנראה אבין את זה רק בעוד כמה שנים, לא כרגע".
5 צפייה בגלריה
גאווה גדולה. ערן זהבי חוגג עם מוטל'ה שפיגלר את שיא כיבוש השערים במדי נבחרת ישראל
(צילום: עוז מועלם)
כשאתה מסתכל לצדדים, יש מישהו שיכול להיות ערן זהבי הבא, או ששיא הכיבושים יישמר לעוד 40 שנה?
"אם היית שואל את ברקוביץ' או בניון האם ערן זהבי יוכל לעשות מה שעשיתי, סביר להניח שהיו שאומרים שאין סיכוי, מסכים איתי? קשה להצביע עכשיו על מישהו מסוים ולהגיד שהוא יעשה את זה, לא עובד ככה בכדורגל. כדורגל זה מומנטומים שצריך לדעת לנצל, אתה צריך להקריב את עצמך וזה לא קל. הקרבתי הרבה מהחיים האישיים שלי, מההנאה שלי, הייתה לי מטרה אחת, להיות הכי טוב באימון או במשחק הבא. זו רוטינה קשה, אמרתי לאשתי ולאמא שלי שכשאחליט לפרוש, זה בגלל הרוטינה הקשה הזאת. זה לעמוד בקצבים גבוהים, לאכול אותו דבר, לישון אותו דבר, אלו דברים קשים מאחורי הקלעים ואתה חייב לייצר המשכיות. זה אתגר שעולה בהרבה ויתורים שלא כולם מוכנים להם".
מה אתה חושב על הקמפיין האחרון של הנבחרת שסיימה במקום השלישי במוקדמות המונדיאל?
"זו הייתה אחת הנבחרות הכי פוריות התקפית, אבל על כל מה שעושים במדינה שלנו יש ביקורת. ברור שיש מה לשפר, אבל תירגעו, תנו קצת זמן לתקן דברים פחות טובים. היום אנחנו מגיעים לנצח כל משחק, יוזמים, משחקים כדורגל, לפעמים מפסידים או תיקו, אבל לא מתבטלים וזה כבר צעד קדימה".
ובכל זאת, כמה מרגיש פספוס שלא סיימתם לפחות במקום השני שהיה מעניק לכם הזדמנות להגיע לקטאר דרך משחקי הפלייאוף?
“כשאתה רואה את הנבחרות שהגיעו לפלייאוף, אתה מבין שלא היה לנו קל לעלות ממילא. אז ממה אנחנו צריכים להיות מאוכזבים? עשינו את המקסימום בבית עם דנמרק, סקוטלנד ואוסטריה שהקדמנו. כשהפסדנו במשחק הראשון בקמפיין לדנמרק בבלומפילד, כולם כבר שלחו את המאמן הביתה. זו נבחרת שעשתה חצי גמר ביורו האחרון, מאבדים פה פרופורציות מהר מדי”.
אני אף פעם לא אגיד שלא אחזור לכדורגל הישראלי, הרי מאיפה באתי? אני חושב שאם אהיה טוב יכבדו אותי כאן, אחרת קצת פחות. גם הציפייה צריכה להיות בהתאם, אני לא מצפה מעצמי להגיע בגיל 37 לישראל ולהבקיע 40 שערים, אני מאמין שגם הקהל לא מצפה לזה"
אתה מאוד מחובר למאמן הנבחרת וילי רוטנשטיינר, מה אתה חושב על זה שבהתאחדות לכדורגל החליטו שהוא לא ממשיך?
"רוטשנטיינר מאוד מוערך ביכולות המקצועיות שלו על ידי השחקנים. יש עוד מאמנים טובים גם בישראל, ולכל אחד יש מחליף. בסוף השאלה היא האם יביאו לישראל איש מקצוע. מה שברור שיש כרגע איש מקצוע מצוין כמו רוטנשטיינר שהוא נכס לכדורגל שלנו וצריכים לדעת לשמר אותו, גם אם בתפקיד אחר בהתאחדות".
הקמפיין הקרוב ליורו, שיש בו סיכוי לא רע לנבחרת להגיע אחרי 45 שנה לטורניר בינלאומי גדול, יהיה האחרון שלך?
"כל עוד אוכל לתרום, ויש לי את התשוקה והמוטביציה לתרום, אשאר בנבחרת".
זהבי לא רואה את סוף הקריירה באופק, וגם בהולנד ידעו שיש עוד הרבה כוח לסוס הזה. הבחירה לשים עליו את המניות כשהחתימו אותו בגיל 32, עם שכר גבוה של שני מיליון יורו לעונה התבררה כמוצלחת במיוחד, וגם שם הוא כובש בהצלחה רבה, שערים ואת לב האוהדים.
מרגיש שעמדת בציפיות של עצמך השנה?
"זו הייתה שנה מאתגרת מאוד לשחקני כדורגל באופן כללי, שנה של מעברים, הפסקות, קורונה, יש קהל, אין קהל, שנה מטורפת לכולם. מבחינתי עשיתי עונה מוצלחת באיינדהובן ובנבחרת, הבקעתי שערים ודברים יפים, אבל כמי שמכיר אותי מקרוב, אתה יודע שאני תמיד מצפה מעצמי ליותר. זה נראה יומרני אחרי עונה כזו לצפות ליותר, אבל אני יצרתי את הציפיות הללו מעצמי".
דויד אלאבה מריאל מדריד ששיחק נגדך עם נבחרת אוסטריה, ניגש בסיום המשחק למאמן הנבחרת ואמר שהוא לא מבין איך אתה לא משחק בקבוצה גדולה. מרגיש פספוס?
"זו המחמאה הכי גדולה. את הקריירה שלי אלוהים הכווין, הוא לקח אותי למקומות הכי נכונים. אם הייתה לי אפשרות בגיל צעיר לבחור בין איינדהובן או סין, סביר להניח שהייתי הולך על הולנד ועושה משם את הקפיצה. בגיל 29 העדפתי את האופציה הסינית על פני קבוצה מאמצע טבלה בליגה הספרדית. עזוב כדורגל, מה שצברתי בארבע שנים וחצי, החוויות עם המשפחה שלי והחברים, על זה לא הייתי מוותר מעולם".
מהיכרותי איתך, גם רצית להראות שאתה גם יכול לשחק ברמות הגבוהות ביותר, באירופה.
"אז הנה, אני יכול להגיד לך שזה היה נטו להשתיק את כולם. היה לי את החלום הזה תמיד, אבל ההחלטה לחזור לאירופה הייתה נטו להוכיח לכולם ולעצמי. שמעתי שאמרו שאני לא מתאים לשם, למרות ששיחקתי נגד קבוצות אירופיות טובות והבקעתי. כשהגיעה האופציה של איינדהובן, הלכתי על זה בכל הכוח. אני מודה לאלו שפיקפקו בי, זה נתן לי את הרעב לעשות את זה".
בעקבות תחושת חוסר הביטחון, היו מחשבות גם על לעזוב את אמסטרדם?
“יכול להיות שנעשה מהלכים, אני לא יכול להגיד מה יהיה כי אני נזהר. בינתיים אני בהולנד עד לסיום העונה”.
