ביממה שלאחר הזכייה בגביע, ברחובות באר־שבע עסקו בעיקר בשאלה אחת: האם אליניב ברדה ימשיך לאמן בעונה הבאה או שיחזור לעמדת המנהל המקצועי. הדד־ליין להחלטה: הלילה ב־23.30, אז ימריא לחופשה של שבועיים בתאילנד. עד העלייה למטוס במועדון חייבים לקבל תשובה כדי להתחיל בהכנות לעונה הבאה, כשהמטרה היא ברורה – להחזיר גם את צלחת האליפות.
מאז שהחל עידן אלונה ברקת בהפועל באר־שבע, מעולם לא הופעל לחץ כבד כל כך על מישהו לקחת על עצמו את תפקיד המאמן. על פניו ההחלטה אמורה להיות קלה: זה הרי המועדון שלו, הבית שלו. בעיני רבים הוא הפועל באר־שבע. גדל במגרשי הדשא המוזנחים של מחלקת הנוער אי־שם במאה הקודמת, עשה את צעדיו הראשונים בבוגרים כבר כנער ועזר לקבוצה לעלות לליגת העל. אפילו כשעזב למכבי חיפה ומשם להפועל ת"א ולגנק, הכסף שנכנס ממעברו הציל את המועדון.
שינוי מסלול
כשחזר לארץ בגיל 32 הוא דחה הצעות מפתות רק כדי לקחת קבוצת תחתית כל הדרך לזכייה בשלוש אליפויות רצופות. אסור גם לשכוח את אקורד הסיום המטלטל לקריירה שלו כשחקן, כשהיה כפסע מלאבד את חייו על הדשא, לאחר שעבר דום לב בעקבות פגיעת כדור בחזהו באימון.
מאז שפרש ברדה ממלא תפקידים ניהוליים במועדון. תחילה היה המנהל המקצועי של מחלקת הנוער, לאחר מכן עבר לעמדת עוזר המאמן. בעונה שעברה שימש במשך חודש כמאמן זמני, והעונה סוף־סוף קיבל את הג'וב עליו חלם: המנהל המקצועי. הסמל של באר־שבע ראה את עצמו בתפקיד הזה עשר שנים לפחות, כמו במועדונים הגדולים בעולם. הוא ידע שאם יבחר ללכת במסלול הכל כך לא יציב של אימון, בשלב כזה או אחר ימצא את עצמו בחוץ. זה הדבר האחרון שהוא רוצה.
אבל המציאות היא זו שמכתיבה את התוכניות. חצי שנה בלבד לאחר שנכנס לתפקיד בו חשק, החליטה אלונה ברקת לפטר את רוני לוי, וכמו שקורה לא מעט בכדורגל הישראלי, התבקש המנהל המקצועי לרדת לקווים. התנאי של ברדה היה אחד: בסוף העונה אני רוצה לחזור למשרד. 15 משחקים בלבד הוא אימן העונה: 12 בליגה ושלושה בגביע, מתוכם רשמה הקבוצה תשעה ניצחונות, שלוש תוצאות תיקו ושלושה הפסדים – מאזן לא רע בכלל. ואלה לא היו סתם ניצחונות: שניים על מכבי ת"א תוך ארבעה ימים ופעמיים שחמט מול מכבי חיפה והמאמן תחתיו זכה בשלוש אליפויות.
מאמן נולד
הפוטנציאל שברדה הראה בתקופה הקצרה שלו על הקווים מצית את הדמיון. גם בראיונות לפני ואחרי משחקים נראה שהוא פשוט נולד לתפקיד: מתבטא ברהיטות, מעביר מסרים חדים וברורים ובעיקר אומר לאוהדים את האמת בפנים בלי להתייפיף.
"בחצי העונה שלי עם אליניב ראיתם שחקן שנותן הכל עבור המועדון. אני צריך להגיד לו תודה על ההזדמנות שנתן לי. אני מאוד רוצה שימשיך לאמן אותנו, זה החלום שלי", אמר רותם חטואל, שעד למינויו של ברדה היה תקוע בקצה הספסל, ומאז השינוי הספיק לכבוש ארבעה שערים, כולל ברבע, בחצי ובגמר הגביע.
אור דדיה, אחד משחקני הבית היחידים בסגל, הוסיף: "ברדה נתן לי את המושכות. כל עוד הוא במועדון זה דבר עילאי בשבילי. דואג לשחקני בית, אמיתי וישר. מי שטוב אצלו משחק".
עוד שחקן שחייב לברדה את פריחתו המחודשת הוא דור מיכה, שאמר: "זה עשה לי רק טוב, הוא מאמן מדהים, אבל ההחלטה אם להמשיך היא שלו בלבד".
ישנם גם שחקנים שמעמדם נפגע בתקופת ברדה וחוו ירידה לעומת היכולת שהציגו תחת רוני לוי. אחד מהם הוא ניקיטה רוקאביצה, שמלבד הצמד מול הפועל חיפה לא מצא את עצמו ולא שיחק דקה בגמר. למרות זאת, החלוץ פירגן: "מה שהוא עשה כאן מאז שהגיע זה מדהים. הוא מאמן צעיר שצריך עדיין לצבור ניסיון. אין ספק שיש לו את הכישרון". גם איתן טיבי, שאמנם פתח בגמר, לא הרבה לשחק אצל ברדה. "גם לרוני לוי יש חלק גדול בהישגים. ברדה מכיר את המועדון הזה טוב מכולם, ואין ספק שחלה התעוררות בקרב השחקנים יחד איתו".
החשש מכישלון
המאמן הקודם סביבו היה קונצנזוס כזה בבאר־שבע היה בכר. ברקע השיקולים של ברדה אמנם יש גם סיבות בריאותיות ומשפחתיות, אבל מה שקרה למאמן הקודם – ובעיקר הדרך בה סיים את דרכו במועדון – מהווה תמרור אזהרה בוהק. כשהגיעה התקופה הרעה, לא הבעלים ולא האוהדים זכרו לו את ההצלחות ונפרדו ממנו ללא סנטימנטים. ברדה רוצה להימנע מעתיד דומה. הרי אף אחד לא באמת יכול להבטיח לו שבמקרה של כישלונות הוא יהיה חסין מפיטורים. ומה יקרה אז? מאמן כושל לא יהפוך למנהל מקצועי – לכן המסלול יהיה החוצה לגמרי מהמועדון שהוא חלק בלתי נפרד ממנו.
ברדה ראה את בקשתה של ברקת לאמן כצו־8. כעת, כשהוכיח יכולות אימון, הוא נדרש לעבור משירות מילואים לקבע. הדילמה אם להמשיך כמאמן מזכירה את הדיון סביב ההחלטה שלו לסיים את הפרק האירופי ולחזור לבאר־שבע, אז קבוצת תחתית בליגת העל. הוא בחר בזמנו ללכת עם הלב שלו ולא קיבל את העצות מחבריו. זה הצליח בגדול. ההערכה היא שבסופו של דבר זה מה שיקרה גם הפעם והוא יגיד "כן" לברקת. במקרה כזה הוא צפוי לדרוש שדרוג משמעותי מאוד לשכרו.
