לקח לכריסטיאן אריקסן 287 ימים לחזור וללבוש את המדים האדומים־לבנים עם המספר 10 על גבו. 287 ימים אחרי שקרס על המגרש כתוצאה מדום לב במהלך המשחק הראשון של דנמרק נגד פינלנד באליפות אירופה, ופירפר בין חיים למוות במשך דקות ארוכות, בשידור ישיר, כשחבריו ההמומים מסוככים על פרטיותו בעוד צוות רפואי מנסה להחזיר אותו לחיים.
ולקח לו עוד שתי דקות בדיוק מהרגע שנכנס כמחליף למשחק הידידות בין דנמרק להולנד ועד שהשחיל כדור לרשת, שינה את לוח התוצאות ל־3:2, ורשם עוד פרק אגדי בקאמבק שלו. "אני מרגיש שוב כמו כדורגלן", אמר אחרי המשחק (שהסתיים ב־2:4 הולנדי).
אריקסן חזר למגרשים כבר בחודש שעבר בקבוצתו החדשה ברנטפורד מהפרמייר־ליג. בניגוד לקבוצתו הקודמת, אינטר, שסירבה לאפשר לו לשחק בשורותיה עם מפעם (מכשיר המחזיר את קצב הלב לסדרו בעזרת הלם חשמלי), ברנטפורד הסכימה לקחת את ההימור, אבל אין ספק שהחזרה למדים הלאומיים שבהם קרס, ועוד באצטדיון באמסטרדם שבו כיכב בעבר במדי איאקס, היה אירוע שעליו נכתבות דרמות ספורט. הגול שלו תוך שתי דקות הפך את כל העניין לאגדה. דברים כאלו לא יכולים לקרות באמת.
"אני מכיר פה את השערים טוב", אמר אריקסן, שגם ירה כדור לקורה בדקה ה־74. "אני יודע שאני לא אמור להגיד את זה כשחקן תחרותי", אמר מתיאס דה ליכט ההולנדי, "אבל כשכריסטיאן הבקיע את השער, ועוד שער עם כזה קלאס, כל השערות נעמדו לי, ואני לא חושב שהייתי היחיד. אני לא חושב שאי־פעם שמחתי ככה על שער שהבקיעו נגד הקבוצה שלי. זה אומר לך מי זה כריסטיאן אריקסן".
הרגעים בגן עדן
אף אחד לא ממש האמין שאריקסן בכלל יחזור למגרשים. "אני זוכר ששכבתי שם, ואז התעוררתי ואמרתי לעצמי שזה לא יכול להיות אני, אני הרי בריא", אמר בראיון לאתר של קבוצתו החדשה ממש לפני שביצע את הקאמבק שלו בליגה האנגלית. "ואז אני חושב אם שברתי את הגב, ואז התחלתי לבדוק אם אני יכול לזוז עם הרגליים, הבהונות. דברים קטנים כאלו. אני זוכר הכל, חוץ מהרגעים שהייתי בגן עדן". בשביל מישהו שהיה מת לכמה דקות, מדובר בנס רפואי וספורטיבי.
4 צפייה בגלריה
"אני זוכר הכל, חוץ מהרגעים שהייתי בגן עדן". אריקסן, רגע אחרי ההתמוטטות ביורו האחרון
(צילום: רויטרס)
ולא רק ברמה הפיזית. הווידיאו של הקריסה של אריקסן מאוד ברור: הוא מקבל כדור חוץ, אף אחד לא לידו והוא מתמוטט. אריקסן הוא ספורטאי, בן אדם בן 30, בכושר גופני מושלם, יכול לרוץ בלי הפסקה, ופתאום, משום מקום, הגוף שלו בוגד בו. איך חוזרים למגרשים אחרי דבר כזה? איך חוזרים לסמוך על הגוף שלך שלא יבגוד שוב?
"אני חושב שברגע שאתה נכנס לאצטדיון, נוגע בכדור, נושם את הריח של הדשא, אתה כבר לא מתעסק עם מה שיש לך בלב", אמר אריקסן בראיון. "אתה יודע שיש אנשים עם מכשיר דומה שמסיימים מרתון או צוללים בצורה מקצועית. ברור שיש זיכרונות ממה שקרה לי, אבל אני חושב שהדרך היחידה להעלים את הזיכרון הזה היא פשוט לייצר זיכרונות חדשים". כמו גול שתי דקות אחרי הבכורה המחודשת שלך בנבחרת. נולד מחדש.
מייצר זיכרונות חדשים
בשל הטיפול המהיר שקיבל במגרש אריקסן לא סבל משום פגם רפואי, אבל קרדיולוגים רבים הביעו חשש עצום מהחזרה שלו למגרשים, בעיקר מפני נזק לכבלים שאמורים לתת לו את ההלם החשמלי או מפני זיהומים. הקרדיולוגים אף הביעו חשש מהפעלה של המפעם גם ללא בעיה בלב, מה שעלול לגרום להתמוטטותו. "אני יכול להבין רץ מרתון שמתחרה עם מכשיר כזה, אבל זה לגמרי אחרת מבחינת המגע וצורת הספורט כשמדובר בכדורגלן", אמר הקרדיולוג מרטין האלה, "רווח לי מאוד כשבאיטליה סירבו לתת לו לשחק, וממש לא הבנתי איך מאפשרים לו באנגליה".
אבל לך תספר את זה לכדורגלן מקצועני שנמצא בשיא הקריירה שלו וחייב לעשות משהו, עוד משהו, כדי שההתמוטטות שלו נגד פינלנד לא תגדיר את הקריירה שלו. בינתיים, לדעת המאמנים שלו בקבוצה ובנבחרת, אריקסן נמצא בכושר אופטימלי לשחק כדורגל.
"אריקסן הוא שחקן מצוין, אייקון של כדורגל דני, בכל מקום ששיחק הוא תרם וחיבר את הקבוצה שלו", אמר השבוע כדורגלן העבר איאן רייט בפודקאסט. "הוא איש מיוחד. החברים שלו לנבחרת התחברו בשבילו אחרי מה שקרה לו והגיעו לגמר, ועכשיו הקאמבק הזה - אין לי בכלל מילים לתאר את זה. הלב שלי שמח. הוא לא צריך יותר לעשות כלום. רק לעלות למגרש ולשחק. איזו השראה".
אריקסן עצמו התייחס די בנונשלנטיות לקבלת הפנים החמה באצטדיון יוהאן קרויף, לחזרה האמוציונלית לנבחרת, לגול שכבש ולעובדה שהקריירה הספורטיבית שלו מקבלת כעת חיים שניים. "המטרה שלי היא לייצג את דנמרק בגביע העולמי בקטאר", אמר אחרי המשחק. "המשחק בהולנד היה התחנה הראשונה. המשחק הבא נגד סרביה, באצטדיון שבו התמוטטתי, יהיה הרבה יותר משמעותי ומיוחד. אני לא מתעלם מזה".
אריקסן נראה במהלך המחצית השנייה בדיוק כפי שהבטיח, השחקן שהוא תמיד היה. מחלק מסירות, מניע את המשחק של הנבחרת, מבקיע. בעיקר הוא מילא את ההוראה הראשית של המאמן שלו, קספר יולמן, שהביט לו בעיניים שנייה לפני שנכנס ולא נתן לו שום הוראה טקטית, אלא רק ביקש ממנו ליהנות.
אריקסן נראה כמו שחקן שנהנה, כמו אחד שמבין שלא הכל מובן מאליו, שבשנייה אחת כל מה שהיית בטוח בו יכול להתמוטט, כולל עצמך. הוא חייב עכשיו לייצר זיכרונות חדשים, לעלות למגרש, לבעוט בכדור, להריח את הדשא, לכתוב עוד פרק בסיפור האגדה שהוא.
