אין הרבה מפגשי נבחרות קלאסיים כאלה בעולם, אנגליה נגד גרמניה. ולא, זה לא "רק כדורגל נשים". זו ההזדמנות של אנגליה לחזור לזקוף ראש אחרי 56 שנים כושלות.
נו, אפילו התאריך כמעט זהה. ב־30 ביולי 1966 אנגליה זכתה בתואר היחיד בתולדותיה אחרי 2:4 על מערב־גרמניה בגמר מונדיאל קלאסי בוומבלי. הערב (19.00), 56 שנה ויממה מאוחר יותר, ב־31 ביולי 2022 – נבחרת הנשים תפגוש באותה זירה את גרמניה במאבק על תואר אלופת אירופה.
הרצף היה אמור להסתיים בדיוק באותו אצטדיון בקיץ שעבר, אבל דו־קרב פנדלים מול איטליה ניפץ את התקווה. כעת, עם הרוח החדשה שמביאות הנשים, יריבה שמעוררת משהו מיוחד אצל שלושת האריות ושלוש הלביאות ו־87 אלף צופים, אולי לממלכה ייווצר זיכרון חדש שאפשר יהיה להתרפק עליו.
גם הדרך לגמר הייתה מיוחדת. עבור מביט מהצד, ה־0:8 על נורווגיה בשלב הבתים נראה כמו עוד סיבה ללעוג לפערי הרמה בכדורגל הנשים. אבל למעשה, כפי שטענו פרשנים רבים, המשחק דמה יותר ל־1:7 ההוא של גרמניה על ברזיל במונדיאל הגברים ב־2014 – כלומר, תצוגת שיא של לילה אחד שבו נבחרת אחת לא רעה בכלל (11 בעולם) התפרקה מול החיבור המושלם של היריבה. ובהמשך מסע ההרס של האנגליות בנציגות סקנדינביה, בחצי הגמר הגיע 0:4 מוחץ על שוודיה המעולה, אחת המועמדות לזכייה. השער של אלסיה רוסו בעקב מוטט את אחרוני הספקנים באנגליה, שלא יעזו להחמיץ שנייה מהגמר.
אבל גם הפרש שערים של 1:20 באליפות, קהל ביתי לוהט ומומנטום נדיר לא יכולים להשקיט לגמרי את כאבי ההיסטוריה, אלו שגורמים לכל אנגלי להכין את עצמו להפסד איפשהו בראש. כמקשה אחת, נבחרות הגברים והנשים של אנגליה הן לוזריות. אפילו האריות הנוכחיים של גארת' סאות'גייט, עם סגל נדיר, כבר הצליחו לקלקל לעצמם פעמיים, כאשר איבדו יתרון מוקדם מאוד בחצי גמר המונדיאל מול קרואטיה ובגמר היורו מול איטליה, ולבסוף הפסידו.
הנשים התגברו מול שוודיה על "קללת חצי הגמר" המפורסמת, אבל כבר גרמו לקהל לכאב הלב הקבוע: ב־1984 הפסידו לשוודיה בגמר אליפות אירופה הראשונה לכדורגלניות (פנדלים בסיום הגומלין); וב־2009, אחרי שהפתיעו את כל אירופה עם עלייה לגמר (אנגליה עוד לא נחשבה באותה תקופה לאחת מהמובילות בכדורגל הנשים), הן חטפו בראש 6:2 בהלסינקי. זה קרה נגד גרמניה.
משחק מ־ל־ח־מ־ה, כבר אמרנו?
היריבות הספורטיבית הזו נצחית ומעורבת בה גם הרבה שנאה אמיתית, גם אם לפעמים היא מדוללת בהרבה בירה. האנגלים אוהבים לשיר "שתי מלחמות עולם וגביע עולם אחד" במשחקים מול הגרמנים, כדי לעקוץ ולהדגיש שוב ושוב את הבסיס המיליטריסטי והלאומי לאיבה בין המדינות.
לפעמים, הגרמנים מביטים בצורה משועשעת על התופעה הזו ולא כל כך מבינים מה החבר'ה מהצד השני רוצים, אבל האנגלים מתייחסים ליריבות הזו ברצינות תהומית. תואר ראשון בהיסטוריה לנשים, ושני בכלל, כששניהם עם ניצחונות על גרמניה בגמר? זה מה שמופיע בחלומות הכי ורודים בבתים בלונדון, ברמינגהאם, מנצ'סטר, ליברפול ושפילד.
למפגשים ביניהן יש גם נטייה להפוך לייחודיים בלי שאף אחד מתכוון לכך. כבר הזכרנו את השישייה הגרמנית ב־2009, הניצחון הגדול ביותר בגמר היורו לנשים; אצל הגברים זו רשימה שלמה – החל מהכדור של ג'ף הרסט בגמר מונדיאל 1966 (גם כאשר הרובוטים ישתלטו על העולם נמשיך להתווכח אם עבר את הקו או לא), דרך הניצחון הגרמני בפנדלים בחצי גמר יורו 1996 עם השוויץ של אנדי מולר מול הקהל הביתי, ועד אותו רגע מכריע לגורל הכדורגל במונדיאל 2010, כאשר השער החוקי של פרנק למפארד לא אושר והאירוע שיכנע את פיפ"א להכניס טכנולוגיה למגרשים.
בעיני האנגלים, גרמניה הפכה לסוג של יצור דו־ראשי. נבחרת שמצד אחד אין הרגשה טובה יותר מאשר לנצח אותה, ומצד שני כזו שקשה מאוד לנצח אותה, שכמאמר המשפט הידוע: תמיד תמצא דרך לנצח בסוף. זה הדרקון השנוא, המאתגר והאימתני ביותר.
וומבלי מלא? הצחקתם את פופ
אווירה די מאיימת, חייבים להודות – להתארח בוומבלי בגמר טורניר גדול, ועוד במדים שכמעט 90 אלף אוהדים ביציעים הכי שונאים לראות. אבל לא נראה שזה מזיז במיוחד לאלכסנדרה פופ ("לשחק מול וומבלי מלא בגמר? בכנות, אין משהו טוב יותר מזה").
קפטנית נבחרת גרמניה לא הייתה חלק מאף אחת משמונה הזכיות של המדינה ביורו או מהשתיים במונדיאל, למרות שמדליית זהב אולימפית זה בהחלט נחמד. היא סקוררית אדירה שמשחקת כבר עשר שנים בוולפסבורג, ותמיד הייתה בתמונת הסגל, אבל את ההנפה ביורו 2013 פיספסה בגלל פציעה בקרסול, את יורו 2017 בגלל קרע במניסקוס, ולפני שנה סבלה מפציעה קשה בברך שהשאירה אותה שוב מחוץ למגרשים ולא היה בטוח שתחזור. אם היורו הנוכחי לא היה נדחה בגלל הקורונה, היא שוב הייתה בחוץ.
בגיל 31, סוף־סוף, היא בריאה, בשיאה ומוקפת בשחקניות צעירות שהיא אמורה להנהיג. הסערה המושלמת. פופ היא אחת משתי מלכות השערים של הטורניר (שישה כיבושים). היא הפכה לשחקנית הראשונה בהיסטוריה שמבקיעה בחמישה משחקי יורו רצופים (השוותה את ההישג של מישל פלאטיני בין הגברים), ושברה לבדה את צרפת עם צמד ב־1:2 בחצי הגמר. "כל מה שעברתי זה סיפור מדהים. "מקווה שיהיה לו סוף טוב", אמרה פופ אחרי ההעפלה לגמר.
עכשיו גם הזמן הנכון להזכיר שמי שחולקת עם פופ את פסגת טבלת הכובשות היא חלוצה אחרת שתשחק בגמר, בת' מיד. כוכבת ארסנל לוהטת מהרגע הראשון – כבשה שער הניצחון מול אוסטריה במשחק הפתיחה – אבל יש לה חשיבות נוספת: היא מובילה גם את טבלת המבשלות עם חמישה אסיסטים.
אנגליה נסחפה בקדחת כדורגל הנשים. חצי הגמר בין גרמניה לצרפת במילטון קיינס משך כ־27 אלף צופים, המספר הגבוה ביותר בתולדות היורו למשחק שבו לא מופיעה המארחת. 9.3 מיליון צופים התחברו לטלוויזיה לרביעייה האנגלית מול שוודיה. הערב הכבישים שוב יתרוקנו והפאבים יתמלאו. אולי הפעם זה יקרה, אולי דווקא על חשבון גרמניה.
פורסם לראשונה: 10:11, 31.07.22
