אחת הטענות המופרכות ביותר של האנושות גורסת שטניס שולחן הוא לא באמת ספורט. ראשית, שמו בעגה המקצועית גורם לו עוול כי איזה ספורט מתבצע על אותו משטח שמשמש לאוכל, לדיונים משעממים ולריבים של משפחות בליל הסדר. פינג פונג נשמע הרבה יותר סביר.
שנית, הוא לכאורה הרבה יותר קרוב באווירה למטקות הישראליות המזיעות על שפת הים, לא בדיוק מופת להתאמצות. שלישית, וזה טיעון שלא פשוט להתמודד איתו, פינג פונג הוא בערך הספורט האולימפי היחיד שאפשר לעשות מהבית שלך ממש באותם חוקים כמו באולימפיאדה. כידוע, גם דוקים אפשר לשחק בבית ולמרות שאביו של יודוקוליס ליפשיט היה אלוף אסיה בדוק, הענף לא כלול במשחקים האולימפיים.
גם לפינג פונג לקח זמן, ורק בסיאול 1988 הוא שובץ במשחקים האולימפיים (מה שרצינו להוכיח). אלא שאת אלפי הסינים שתוהים כרגע כמוני היכן ממוקמת הכניסה לגמר האולימפי בפינג פונג יחידים, שלל הטיעונים של הייטרי הענף רלוונטיים לגביהם כמו העיר ווהאן בשנת 2024. הם באו לראות את ג'נדונג פאן המבריק (27) מביא זהב אולימפי נגד הכישרון המאוד מפתיע, טרולס מורגרד השוודי (22), שהגיע מתחתית העשירייה השנייה בעולם והלך עד הסוף. זה לא הכל, הסינים איבדו מועמד בכיר למדליה בדרך לגמר, צ'וצ'ין וואנג, וכך מצאו עצמם לראשונה זה 20 שנה בלי גמר כל סיני ובאו לסגור חשבון עם החצוף השוודי.
ביקום מקביל התנהל הגמר של האחים הגדולים נולה ואלקראס, אבל בהיכל המרהיב שמאכלס את הפינג פונג איש לא טורח לשאול מה קורה איתם. הסינים התנפלו על 99 אחוז מהכיסאות והעניקו לפאן הרגשה של בית, כלומר, רק חסר לך שתפסיד לנו את הזהב. הם מניפים צעיפים שלו וזועקים אחרי כל נקודה, לא משנה של מי. אוקיי.
כאן נכנס משתנה מעניין למשחק. בחלקים גדולים של פינג פונג ברמה כל כך גבוהה, הקהל מתקשה לתפוס בדיוק את מעוף הכדור הדי קטן, ולא תמיד ברור מי זכה בנקודה כי שני השחקנים מרימים יד בתנועת ניצחון אחרי כמעט כל נקודה, מנסים לתחמן את השופטים כמו בלם ממוצע בליגת העל, שמקווה לנבדל אחרי גול ומניף אצבע לשופט. בתנאים כאלה של מהירות כדור, מה שעושים פאן ומורגרד הוא ספורט ברמות הגבוהות ביותר. ספק אם בחלק מהמהלכים הם יכולים ממש לראות את הכדור מגיע אליהם בבהירות, מה שאומר שהתגובות שלהם נשענות על מעין רפלקסים אוטומטיים של בני אדם על־אנושיים, בעלי רדאר אישי צמוד, שמסוגל לחזות להיכן עף הכדור בכל פעם מחדש. מהירות התגובה של שניהם כל כך מרשימה, עד שהם לפעמים מסוגלים להציל כדורים אבודים אחרי הנחתות של הכדור הרחק מאזור השולחן. לצורך הפעולות האלה הם צריכים, ובכן, מהירות שיא, יציבות יוצאת דופן, חוכמה, מהירות מחשבה, ערמומיות ויכולת הטעיה משובחת. לכן, גבירותיי ורבותיי, טניס שולחן הוא ספורט־על שרק מעטים מאוד יכולים להתחיל לחשוב להתחרות בו ברמה שמעבר לקאנטרי השכונתי.
הסיני ניצח כמובן, 1:4 במערכות, דווקא אחרי שהשוודי לקח לו את הראשונה. זו הזכייה החמישית הרצופה של סין. היה פאן, ג'נדונג.
שרון קנטור מדברת אחרי הזכייה במדליית הכסף האולימפית
(צילום: נדב צנציפר)
פורסם לראשונה: 01:30, 05.08.24
