בית משפחתה של אבישג סמברג ברגעי הניצחון במדליית הארד באולימפיאדה
(צילום: נדב אבס )
"לא היה אכפת לי שכולם מדברים על המועמדים למדליה מהג'ודו, השייט או ההתעמלות, שחשבו או לא חשבו שאני יכולה לזכות, לי ולסביבה שלי היו את הציפיות שלנו ואני מבחינתי הגעתי לפה עם מטרה ברורה שהצבתי לעצמי, לזכות במדליה". לוחמת הטאקוונדו אבישג סמברג, שזכתה אתמול (שבת) במדליית ארד מפתיעה ומרשימה במיוחד והפכה למדליסטית הצעירה בתולדות ישראל, דיברה עם ynet על הרגע הגדול שלה.
טוקיו 2020 ב-ynet - למתחם המיוחד
"כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא יכולה ולא מסוגלת להפסיד, אני מגיעה לכל תחרות רק כדי לנצח ועכשיו אני בעננים, משהו בלתי נתפס להיות מדליסטית אולימפית בגיל 19", המשיכה סמברג וכבר הציבה מטרות. "זה מבחינתי מטורף, יוצא דופן, אבל אני רוצה יותר, אני רוצה זהב באולימפיאדה הבאה בפריז 2024".
"לא מסוג הספורטאיות שמרגישות לחץ"
רק לפני מספר חודשים, ממש לפני הפריצה הגדולה שלה שהגיעה עם הזכייה באליפות אירופה לבוגרות, סמברג חלתה בקורונה, סבלה מתסמינים לא קלים והושבתה לתקופה לא קלה, אבל בסופו של דבר הנגיף שגרם לדחיית האולימפיאדה, היה זה שסלל את הדרך שלה לטוקיו. אחרת היא הייתה מגיעה למשחקים האולימפיים כצעירה בת 18 שלא התחרתה אף פעם בבוגרות. "הכל לטובה, אלוהים רצה שאנוח בבית, שאהיה חזקה יותר ועובדה שהקורונה לא עיכבה אותי, הצלחתי למרות שנדבקתי בזה, להגיע חזקה לתקופות החשובות", הסבירה סמברג.
הגעת בשלה לטורניר האולימפי.
"בשנה החולפת לא הפסדתי, אני במאזן של 1:15 כולל התחרות בטוקיו, הפסדתי רק בקרב לתאילנדית בסיבוב השני היום. זה לא משהו שכיח בעולם הטאקוונדו, אני רוצה רק להמשיך לנצח ויודעת שיש לי עוד הרבה בפנים, אני רוצה זהב. מהמם לי להיות הצעירה ביותר שזוכה במדליה אולימפית בישראל, מאמינה ורוצה שיהיו עוד הרבה צעירות אחריי. מציעה לכולן לחלום ולעבוד בשביל להצליח. בלי פשרות, עם הרבה ויתורים".
האמנת שתוכלי לזכות במדליה אולימפית?
"לא חשבתי אם אזכה במדליה או לא, ברור שרציתי ואני תמיד מאמינה בעצמי, אבל זו רק תחילת הקריירה שלי, ידעתי שיש לי עוד איזה שתי אולימפיאדות והמטרה הייתה בכלל להביא הצלחה בפריז או לוס-אנג'לס 2028, אבל זה הגיע כבר עכשיו. כשהגעתי לחדר החימום בבוקר כבר הייתה לי תחושה טובה, ידעתי שאני מסוגלת לזה, הרגשתי שזה שלי למרות ההגרלה הקשה, הרגשתי משהו שאני לא יכולה להסביר בפנים, שזה היום שלי, אחרת לא הייתי עושה את זה. ברור שקשה להאמין שבגיל 19 עומדים עם מדליה אולימפית על הצוואר, רק עכשיו אני מתחילה לקלוט".
את מצידך שמת על עצמך לחץ?
"אני לא מסוג הספורטאיות שמרגישות לחץ, שכל ישראל על הכתפיים שלי או לא, אלא יותר להגיע וליהנות מהתחרות, לנסות לזכות במדליה בלי קשר למה שמצפים או לא בחוץ. זכיתי עכשיו במדליה אולימפית, ועדיין נשארתי אותה אבישג סמברג מגדרה, שום דבר לא השתנה אצלי, רק הרצון לשאוף לעוד. אני מאלו שעברו את המסלול מלמטה, עם העבודה הכי קשה שאפשר, אימונים קשים, אבל שמחה שעמדתי בלחץ עם חיוך".
יעל ארד כמודל
יש לך מערכת יחסים מצוינת עם המאמן שלך מנס-ציונה, יחיעם שרעבי.
"עברתי יום קשה עם הפסד בבוקר, אבל יש לי מאמן כמו יחיעם שידע איך לנהל יום קרבות שהחל בבוקר ונמשך עד הערב, הוא אמר לי שאם לא אלחם בתחרות שבה יש לי סיכוי להגיע לפודיום, אצטער על זה כל החיים. אמרתי לעצמי שאני לא יוצאת מהקרב בלי ניצחון, מבחינתי שיורידו אותי עם אלונקה, נותנת הכל, אחרת לא אשכח את זה כל חיי".
ועדיין נראה שלא עיכלת את הזכייה במדליה.
"כשהקרב הסתיים חשבתי שאני נמצאת בתוך חלום אחד גדול, לא עיכלתי, לא הבנתי מה קורה איתי. אמרתי לעצמי בכל פעם בקרב שלא מעניין אותי כלום, שהכי חשוב מבחינתי זה להרגיש בכל רגע שאני רוצה יותר ממנה. אני אחת שיודעת ליהנות מהמקום הזה, גם אם זו הצלחה, בטוחה שגם במקרה הזה אדע ליהנות ולחייך מזה. רק מההודעות שאני מקבלת, כשכבר אין לי סוללה, אני מבינה מה קורה בארץ".
אמא של אבישג סמברג מגיבה לזכייה במדליה: "מעריצה אותה, השראה"
(צילום: נדב אבס )
המדליה של יעל ארד ב-1992 הפכה את הג'ודו הישראלי להצלחה, מה המדליה שלך תעשה לטאקוונדו?
"זה יעלה את הטאקוונדו לסדר היום, זה ענף מדהים שהתחלתי אותו בכיתה א' ולא מקבל מספיק במה. מקווה שהענף יתפתח, שיום אחד נהיה מעצמה כמו הג'ודו. אני יכולה להוות דוגמה לצעירות, אני למשל משוכנעת שעוד אעמוד על המקום הכי גבוה בפודיום האולימפי, הכי חשוב לכוון למטרות גבוהות יותר".
למי את הכי מתגעגעת עכשיו?
"כבר רוצה לחבק את החבר שלי, נמרוד קרביצקי. השעות שלנו הפוכות, אבל אנחנו בקשר כל רגע".
