לפני שלושה חודשים, בגמר אליפות העולם בקפיצה לגובה בארה"ב, הייתה תחושה שיונתן קפיטולניק בדרך להתמודד על מקום בצמרת הגבוהה של התחרות. הקלות שבה חלף על פני גובה של 2.28 מטרים במוקדמות נתנה הרגשה שהוא לגמרי במשחק במאבק הגדול. "גם אני חשבתי כך", הוא משחזר היום, "אבל במקצוע הזה במיוחד הכל יכול להתהפך תוך שניות, לטובה ולרעה".
"המסלול המהיר" - המדור של אבינעם פורת
הנה סיפור אחר, מגמר אליפות אירופה לנוער באסטוניה 2021. לפני הקפיצה האחרונה דורג הנער הגבוה (1.93) מגני תקווה במקום השני עם 2.19 אחרי הפולני מתאוש קולודזייסקי (2.23). מה צריך לעשות כדי לחלוף על פניו? לעבור 2.25, גובה שמעולם לא עבר. מעמד שיא בקריירה, שיש צורך ברזומה הנכון כדי להצליח בו, אבל זאת הייתה האליפות הגדולה הראשונה שלו. רזומה או לא, קפיטולניק (אז בן 18), שהתחיל להתחרות רק ארבע שנים קודם לכן - זמן קצר כדי לזנק מהקרקעית לצמרת -התעלה, במלוא מובן המלה והדהים עם 2.25 בדרך לעמוד על הדוכן מספר 1 בפודיום. מדליית זהב ראשונה לאתלטיקה הישראלית בתחרות מסדר גודל כזה, אלוף אירופה הטרי.
זו הייתה תכונה של ווינרים?
"לא יודע להגדיר מה זה ווינר. מה שאני כן יודע זה לנטרל רעשים. לא חשבתי על כלום חוץ מהקפיצה הזו - ועברתי. זה לימד אותי המון, שאסור לוותר עד הרגע האחרון, שאין דבר כזה לא למצות אפשרויות עד האחרונה שבהן. מצד שני, יש גם דברים שגורמים לך להצליח פחות, וזה מה שקרה באליפות העולם ביוג'ין".
הניצחון באסטוניה היה הלבנה הגדולה הראשונה בתחילת קריירת אתלטיקה פורחת, שתצבור תאוצה בעונה שלאחריה, זו שנסגרה עכשיו. כיום קפיטולניק הוא הקופץ הצעיר ביותר בצמרת העולמית (מקום עשירי עם 2.30). ב-25 בנובמבר יחגוג 20, וכבר יש לו באוסף מדליות זהב מאליפות אירופה לנוער, אליפות העולם לנוער והפסטיבל האירופי לנוער, פלוס עלייה לגמר אליפות העולם לבוגרים, שם סיים במקום ה-11 - וכל זה בשנה אחת בלבד. ובכל זאת, היה גם טעם של החמצה בתחרות הגדולה האחרונה שלו, אליפות אירופה במינכן, שבה לא עבר את המוקדמות.
אני מתאר לעצמי שהתאכזבת מהמקום ה-11 באליפות העולם, עם תוצאה של 2.24.
"האמנתי בעצמי לקראת האליפות, רק שפחות לקחתי חשבון התפתחויות. מי ידע שלקראת סיום המוקדמות אפצע ואתקשה לחזור לכושר של תחילת התחרות. אם הייתי עובר 2.27 הייתי מדורג שישי, שזה נהדר לגמר אליפות עולם ראשונה. אבל התברר שמרוב מאמצים הזמנתי לעצמי פציעה בשריר, שרדפה אותי והוציאה אותי מהתחרות. לא נורא, יהיו לי עוד הרבה הזדמנויות לתקן בקריירה".
אמרו שהפציעה אמורה לעבור תוך יומיים-שלושה.
"זו הייתה ההרגשה בהתחלה, אבל פציעות בקפיצה לגובה זה לא עסק שנפטרים ממנו ביום או ביומיים. חשבתי לעצמי מה לעשות, והחלטתי יחד עם המאמן אנטולי שפרן שלא מוותרים, עושים את המקסימום. אם לא אצליח, לפחות אלמד מזה. אכזבה? בטח שלא הגעתי לאליפות כדי לסיים במקום ה-11, אבל זה גם לא לגמרי כישלון".
שנת המבחן שלי
מה מיוחד בתחרויות הבוגרים, שבהן היית רחוק מהתוצאות בתחרויות נוער?
"דבר ראשון, כל אחד בנוי אחרת ויש לו הרגשה אחרת. מבחינתי: וואו, איזה הבדל. בשביל אחד כמוני, שמגיע משום מקום יחסית לגדולים, זה שוק עצום. הם מקצוענים עד כדי כמעט שלמות. יודעים לבחור גבהים, יודעים איך להתנהג בכל מצב. ואני? בסך הכל קופץ שלומד על עצמו מה יש לו ומה אין בו. זו בדיקת הכישורים מצד המאמן שלי, שמבין בתהליך של בניית אתלט, ובדיקה של עצמי, שמכיר הכי טוב את תחושות גופי, איך אני צריך להתנהל ולשנות. הרגשתי שעם כל התוצאות, אני מאוד חסר בטכניקה ובניסיון, במיקום ההגעה לרף, בסיום הקפיצה ועוד. קיבלתי מהאחרים שוק מטורף".
מה למדת בשנת הבוגרים המלאה הראשונה שלך?
"קודם כל, לא תיארתי לעצמי שפציעה תמנע ממני להגיע לגמר אליפות אירופה במינכן ולא חשבתי שדווקא באליפות הקשה מבין השתיים, ביוג'ין, אגיע לגמר. למדתי שיש כל כך הרבה דברים לתקן, וכמה אני בינתיים רחוק משלמות. עכשיו, כשאני יודע איפה אני פחות טוב, אני ממהר להוסיף את החולשות למטרות התיקונים. זה מה שאמור לעשות את ההבדל".
במצב הנוכחי, אתה מרגיש מוכן לעונה טובה יותר?
"כאן המבחן שלי. אני מרגיש הרבה יותר מוכן. גם בתוצאות, אבל עליהן אני לא מדבר מראש, וגם בהישגים. מקווה שתהיה שנה טובה בכל המובנים".
סיפרת בראיון קודם שעכשיו החיים שלך הם הקפיצה לגובה. עדיין כך?
"עדיין. אני מאוד תחרותי, אוהב הישגים ולא אנוח עד שאמצה את כל האפשרויות. בעוד פחות משנתיים אולימפיאדה, בעונה הבאה אליפות עולם. אני מאמין שבאליפות הבאה אגיע להישגים יותר גבוהים. יש גם אליפות אירופה ב-2024".
טאמברי השתפר, אני נסוגתי
הקופצים הגדולים בעולם כבר מכירים אותך?
"אתה שואל על ג'אנמרקו טאמברי האיטלקי ומוטאז בארשים הקטארי. הם מכירים אותי, אבל אני יותר רוצה להכיר אותם. אני רואה איך הם מתנהלים בתחרות, הם איך מגיעים יותר מוכנים".
אתה מדבר איתם?
"כן, מה יש לעשות בהמתנות הארוכות? הם נוהגים לדבר. מי הייתי רוצה להיות כשאהיה גדול? התשובה שלי היא טאמברי. הוא אלוף אולימפי (יחד עם בארשים), קופץ ענק - ולא פחות מזה אדם איכותי שנותן אווירה נהדרת. אהוב על כולם. מקצוען שאין דבר כזה".
במוקדמות אליפות העולם עשיתם אותה תוצאה. אפשר ללמוד מזה משהו?
"לא יודע. הוא השתפר תוך כדי תחרות, ואני נסוגתי. בכל מקרה, הוא פרטנר נפלא ומסקרן ללמוד ממנו".
אתה ממשיך להתאמן לבד?
"עכשיו כבר לא. הפכנו לקבוצה כשדימה קרויטר חזר לקפוץ וגם דניאל פרנקל, שחוזרת לעניינים אחרי פציעה. תמיד מעניין להתאמן איתה, היא עילוי. מתאמן איתנו גם עידו דוידיאן, כי מאמן מכבי חיפה אלברט פונגין פרש. כולנו מגיעים לאימונים שבעה ימים בשבוע, כל בוקר בשעה 7.30. לדעתי, דימה מתחיל לחזור לכושר. בכלל לא אתפלא אם יחזור לאליפות אירופה ב-2024".
מה המסר מהשיחה הזו?
"שבעונה הבאה אני אמור להיות טוב יותר מאשר בעונה שהסתיימה. מתחילים להתאמן לקראת כל האירועים הגדולים, כי לא נשאר הרבה זמן עד שייצאו לדרך".
בסיס מצוין כבר יש לו, וגם המאמן שפרן מאמין בעונה טובה יותר. עכשיו רק צריך לתרגם את הפוטנציאל לתוצאות והישגים. קפיטולניק ובלסינג אפריפה הם התקווה של האתלטיקה הישראלית לקראת פריז 2024, וכבר אפשר לסמן להם מטרות: קפיטולניק לגמר הגובה, אפריפה לחצי הגמר ב-200 מטר.
