כיליד חיפה, אני יכול להתגאות בהיותי אוהד נאמן של מכבי חיפה משך כ-70 שנה... עברתי את התקופות הרעות והטובות – מהקבוצה הקלאסית בתקופת החובבנות, עם כוכבים כמנצ'ל, עמר, פיצל'ה, עלמני ועוד, דרך תקופת ההמשך עם שמילו האגדי – ועד היום. כאוהד מושבע של משחק הכדורגל, למדתי היטב את כל התופעות, בליגות השונות – וכיצד כל תופעה משפיעה על משחק הקבוצה.
אין זה סוד כי הצלחה של קבוצה אינה נמשכת לעד. כמו השחקן הבודד – כך גם הקבוצה. הכרתי את תופעות העייפות, השובע, לעתים הזלזול – ועד ההשפעה הקריטית של המאמן והצוות. שמחתי כאשר יענקל'ה שחר גייס את ברק בכר – לצד חשש מסוים. עקבתי אחרי העבודה של בכר בבאר שבע, כשהחל לאמן בגיל צעיר יחסית קבוצה בינונית, בתקופה לא טובה ואחרי מספר כישלונות. העבודה והכישרון של בכר נתנו את אותותיהם במהרה, והקבוצה האפורה מהדרום הפכה לצוות מגובש, לוחמני ומצליח.
איתרתי בבכר את דמות המאמן הראשון (חוץ אולי מגיורא שפיגל) המגיע בגיל צעיר לרמה אירופית. פירגנתי לו, מאחר שכאוהד הספורט הזה איני פנאטי, ואני יודע לפרגן לאיכות גם אם אינה בקבוצה שלי. כאשר החלה לפתע ההידרדרות בבאר שבע – לא רק במשחק של הקבוצה אלא גם במערכות היחסים - והלחשושים על חיפוש קבוצה ו/או פיטורין, נראה היה לי כי גיליתי את חוסר הבשלות, את ההסתחררות מההצלחה שלוותה במימד של זלזול. חששתי מתופעה זאת.
כשהתחיל בכר לאמן את חיפה, הסיפור חזר על עצמו: מכבי חיפה (אשר לדעתי, ללא צל של ספק, היא הקבוצה המנוהלת בצורה הטובה ביותר בליגה, על ידי שחר וצוותו, וסגל השחקנים שלה הוא האיכותי ביותר בארץ), שעברה תקופה לא טובה קודם להגעתו של בכר, החלה להבריק. ממשחק למשחק גילתה הקבוצה ניצוצות של כדורגל אירופי משובח, והימרתי בביטחון על הכתרתה כאלופה. אכן, זה בדיוק מה שקרה, שנה אחרי שנה – ובדרגה יותר גבוהה מההצלחות בבאר שבע. ייחסתי זאת גם לערך המוסף, כי בכר היה מילדות אוהד מושבע של מכבי חיפה ואהב כל רגע של עבודתו בקבוצה.
ואז הגענו לשנה האחרונה, ולהופעה המדהימה (יחסית) בליגת האלופות. אין ספק כי העומס והמתח של משחקים מוצלחים בליגת האלופות, ללא ויתור על הריצה לאליפות נוספת, ובתוספת משחקי גביע, גביע הטוטו וכו' – מחירם היה בצידם. שחקנים נפצעו, התעייפו, אך למזלנו הנחישות , בהובלת המאמן המבריק והמקצועי והצוות המושלם שלצידו, הצליחו לאושש את הקבוצה למרות המאמצים הכבירים.
ואז, לפתע, בעוד הקבוצה נלחמת "בשיניים" בדרך לאליפות שלישית, חזרה על עצמה "תופעת באר שבע". לפתע החלו להתרוצץ שמועות על אפשרות עזיבתו של בכר. נכון שבראיון עמו, כשנשאל על כך, הגיב: "אני מרוכז אך ורק בזכייה באליפות השלישית". אבל כולנו, האוהדים, המבינים וחלק מהפרשנים (נושא למאמר נפרד), ראו פתאום מכבי חיפה אחרת: לא מדויקת, לא מאורגנת, מובכת שוב ושוב, מפסידה או מחלצת שוויון בקושי רב, וכשמנצחת, זה ניצחון "בקטנה", לעתים מקרי, וללא הדורסנות החיפאית הידועה.
מצד שני, ראיתי את בכר ואת שפת הגוף שלו: מהורהר, לא מרוכז, נבוך – ואפילו "מומחה בשקל" כמוני איתר מהר מאוד את הטעויות בהרכבים, את בחירת השחקנים, את הטקטיקה שאינה מתאימה לקבוצה ואת האיחורים התמוהים מאוד בביצוע חילופים. זה לא היה אותו המאמן! והקבוצה הגיבה בהתאם. ללא ההתלהבות שהפיח בהם בכר, האמונה ביכולתם גם במצב של פיגור שתמיד הוכיחה את עצמה, גם האש הבוערת של השחקנים התעמעמה ואפילו כבתה. ראינו זאת בבירור אצל שחקנים נפלאים כאצילי, שרי, חזיזה ואחרים. לפתע מצאו את עצמם מחטיאים שוב ושוב, מסופסלים, מתוסכלים. והמאמן האבהי והמעודד לא היה שם בשבילם - הוא היה עסוק בעתידו, בסגירת החוזה ובכסף שירוויח.
למען הסר ספקות: אין לי טענה וחצי טענה נגד עצם ההחלטה של בכר. למען עתידו, ולמען עשות לביתו - לעבור למשרה שתכניס לו פי 4 ממה שהוא מרוויח בחיפה זה צעד לגיטימי לחלוטין! השאלה, כמו תמיד במקרים כאלה – היא העיתוי. גם המאמן וגם הנהלת הקבוצה היו חייבים להימנע מהפרסומים בנידון כל עוד המשחקים משוחקים. בעיניי, בכר התגלה שוב בנקודת החולשה שלו, הנראית כאנוכיות, חוסר בשלות באופי והיסחפות לא נשלטת אחרי המשרה החדשה והרווח שבצידה. השחקנים נשארו כעדר ללא רועה למרות השתדלותם. שבוע אחר שבוע היה מביך לראות את ההתנהלות במגרש ואת חוסר התגובה של בכר.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
* אנו רואים בחומרה רבה שליחת טורים המתורגמים ומועתקים מילה במילה מאתרים זרים, וגולשים שינהגו כך לא יורשו לפרסם בקיק.
