שמעו סיפור: נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, החליט לא מזמן שהאיש שהוא הכי רוצה לראות בטקס בו השתתף בשגרירות ישראל באנקרה הוא חיים רביבו. אחרי הכל, אולי מדובר בשגריר הכי טוב שהיה לנו שם. ארדואן מעריץ את רביבו עוד מהימים בהם סחף את פנרבחצ'ה לאליפות בעונת 2000/01, וביקש אישית להביא אותו לאירוע. במשרד החוץ הישראלי ניסו לגייס את שחקן העבר, אבל אחרי אינספור ניסיונות להשיג את מספר הטלפון שלו הם נאלצו לומר לארדואן כי נכשלו.
בני דורו של רביבו בנבחרת ישראל, זו שנחשבת אולי למלהיבה בכל הזמנים, שונים ממנו, למשל התופעה התרבותית איל ברקוביץ'. הנער שגדל ברובע ח' באשדוד, הישראלי הכי ברזילאי שחגג 50 לפני מספר ימים, החליט להיעלם מהרדאר. הוא עבר תקופה אישית קשה מאוד, כולל משבר בריאותי והסתבכות בפלילים, ומצא את מקומו בעולם העסקים. הוא מתנהל כבר שנים בשיטה של החלפת מספרי טלפון, מעטה חשאיות ותקשורת עם מעגל פנימי קטן, זאת אחרי שלטענת מקורבים אליו נפגע מאנשים שציירו עצמם כחברים.
הניתוק לא היה מיידי: אחרי שפרש ב־2004 הוא ניסה להישאר קרוב, עם תקופה קצרה כמאמן מ.ס אשדוד, כהונה כיו"ר ארגון השחקנים וייעוץ לבית"ר ירושלים וליו"ר ההתאחדות לשעבר עופר עיני. אבל כיום הוא אפילו לא צופה בכדורגל ישראלי, פרט למשחקים של בנו רוי, המגן השמאלי של נבחרת הנוער שמשחק במכבי ת"א. האירועים שעבר לאחרונה גרמו לו להיסגר עוד יותר בביתו, עם אשתו שגית וחמשת ילדיהם.
"בורח מאור הזרקורים"
אחת הפעמים הנדירות בהן רביבו החליט לצאת מהשריון שלו בשנים האחרונות הייתה כאשר דורג במקום החמישי בפרויקט הכדורגלנים הגדולים בתולדות המדינה שפורסם במוסף "7 ימים". "אני הכדורגלן הגדול ביותר שהיה בישראל", הוא הצהיר בעבר, ואחרי פרסום אותה כתבה הוא כתב פוסט נדיר בו ציין, בין השאר: "אני אישית בורח מאור הזרקורים ושומר על צניעות, אבל כנראה שזה יצא מהאופנה בישראל. הפעם אחרוג ממנהגי ואפרט את ההישגים שלי".
הפירוט היה מעמיק: הישראלי הראשון בליגות בספרד ובטורקיה, מינויו כקפטן סלטה ויגו, פנרבחצ'ה ונבחרת ישראל, פעמיים מלך השערים בליגה בישראל, שלוש פעמים ספורטאי השנה בארץ, 67 הופעות בנבחרת עם 15 שערים ו־21 בישולים, וכמובן ההפיכה לשחקן כחול־לבן הראשון שהופיע והבקיע בליגת האלופות - וכל זאת בקריירה שהסתיימה בפרישה כבר בגיל 31. "אלו ההישגים שלי", הוא סיכם, "שהבוחרים יזכרו לפעם הבאה".
משה סיני: "מעבר לכישרון שלו, הוא היה כזה שידע לזהות איפה להיות, מתי להיות ועם מי להתחבר. הוא הגיע לרמות הגבוהות ביותר. חבל שהוא פרש מוקדם מדי"
רביבו זקוק להכרה הזו, למרות הריחוק בו בחר, כדי שמפעל חייו הספורטיבי לא ייעלם בגל העכור שסחף אותו בשנה האחרונה. כזכור, רביבו חתם בחודש שעבר על הסדר טיעון עם הפרקליטות במסגרת תיק 1803 – אשר במוקד שלו חשדות לשוחד סביב מיזמי נדל"ן בת"א ובראשל"צ, והדמות המרכזית בו הוא חבר הכנסת דוד ביטן – ויורשע בסיוע להפרת אמונים. לפי ההסדר, הוא ירצה ארבעה חודשי שירות וישלם קנס של 20 אלף שקל. לפי כתב האישום המקורי, המשנה לשעבר לראש עירית ת"א ארנון גלעדי קיבל טובות הנאה כספיות מיזמי נדל"ן, אחד מהם רביבו, שעל פי הטענה שילם לו 10,000 שקלים לטובת קידום ענייניו.
ב־2008 התפוצצה פרשה אחרת בה היה מעורב רביבו. שחקן העבר סיפר כי הוא עוזב ללוס־אנג'לס על מנת לפתח את עסקי התכשיטים של אשתו, אולם אז נחשף ב"ידיעות אחרונות" כי הסיבה האמיתית היא "הגליה" לארה"ב על ידי בורר אחרי שהסתבך עם העולם התחתון וספג איומים. רביבו הגיב אז: "כל ניסיון לייחס למעבר מניעים שאינם משפחתיים או עסקיים הוא תלוש מהמציאות". כעבור שנתיים שב ארצה.
המכה התדמיתית הנוכחית מגיעה מספר חודשים אחרי שרביבו אובחן כחולה בסרטן הכליה. רביבו סבל במשך שבועות ארוכים מכאבי גב קשים, ובלחץ אשתו עבר בדיקת אולטרסאונד. בדיקה נוספת גילתה כי מדובר בגידול ממאיר, והוא עבר ניתוח להסרתו בלייזר.
התמונה של פלה
רביבו קרע את עצמו כדי להפוך לכוכב כדורגל. אחרי ששיחק כילד בהפועל אשדוד, הוא עבר בגיל 16 לגדנ"ע יהודה, והנסיעות היו מפרכות. הוא היה מגיע לאימונים במספר אוטובוסים (המועדון מימן לו מונית רק למשחקים בשבתות), ובגלל הקשיים הכלכליים של משפחתו לעיתים היה מוותר על הנסיעה מהתחנה המרכזית בת"א למגרש של גדנ"ע ועושה את הדרך בריצה. אבל המטרה תמיד עמדה לנגד עיניו, כמו גם התמונה שהייתה תלויה על הקיר בחדרו – פלה, הכוכב הברזילאי שאביו העריץ.
ההתחלה בבוגרים הייתה במדי בני־יהודה, מיד אחרי עונת האליפות ההיסטורית שלה. האיש שהביא את רביבו לשכונת התקווה ב־1990 היה גיורא שפיגל: "נסעתי לראות משחק נוער של גדנ"ע, הוא לא היה יותר מדי טוב, אבל ראיתי אותו בועט מהאוויר, הוא שבה את ליבי ולקחתי אותו", אומר המאמן הוותיק. "הוא היה שחקן גדול. בדרך כלל שחקנים עם יכולת מסירה כזו מבקיעים פחות, אבל הייתה לו גם יכולת כיבוש גבוהה". חשוב לציין כי בגיל צעיר רביבו קיבל מאביו את החולצה האדומה עם הספרה 7, זו ששיחק בה משה סיני בהפועל ת"א. סיני הפך למודל של רביבו, ושנים מאוחר יותר החיבור שנוצר ביניהם היה חזק מאוד, וסיני הפך ליועץ הקרוב ביותר של רביבו.
לסיני היה חשוב מאוד שרביבו יצטרף לבני־יהודה, וגם הבטיח לו שיישאר לצידו, אך שבוע לאחר שהילד חתם רשמית סיני עבר להפועל ת"א כמאמן־שחקן. שלוש שנים מאוחר יותר הם התאחדו. גד סולמי ניהל מו"מ גם עם מכבי ת"א, אבל רביבו דרש לעבור לצד האדום של העיר רק בגלל סיני. "מעבר לכישרון שלו, הוא היה כזה שידע לזהות איפה להיות, מתי להיות ועם מי להתחבר", מעיד סיני. "הוא העריץ אותי בזמנו, היה מתחבא מתחת לבית שלי כדי לראות אותי, והייתה לי השפעה עליו. הוא היה מאוד דומיננטי ופעיל, והגיע לרמות הגבוהות ביותר. חבל שהוא פרש מוקדם מדי".
אחרי עונה אחת בלבד באדום, בה הפסיד בדרבי בגמר הגביע, הגיע המעבר הגדול למכבי חיפה ב־1994. סיני: "היינו במחנה אימונים בהולנד במקביל למכבי חיפה, ושפיגל התקשר אליי ואמר שהוא רוצה את חיים. הייתי בטוח שהוא יגיד לי שהוא לא רוצה ללכת, אבל הוא כנראה חישב לעצמו שהפועל תסיים רק במקום הרביעי או החמישי לכל היותר ואמר לי שהוא רוצה לעבור. כעסתי עליו אבל הבנתי שאנחנו לא יכולים להתמודד איתם בכספים - הם שילמו 200 אלף דולר עבורו".
הקבוצות התאמנו במרחק שעתיים זו מזו, ורביבו פגש את שפיגל בסניף מקדונלד'ס באמצע הדרך. שפיגל כתב על מפית את השכר שביקש רביבו, 160 אלף דולר לעונה, והצדדים סגרו עסקה.
רביבו הגיע לקריית־אליעזר אחרי מה שאולי הייתה העונה הגדולה ביותר של קבוצה בליגה. מכבי חיפה איבדה את אלון מזרחי למכבי ת"א ואת ראובן עטר שעבר לכסף הגדול של הפועל חיפה, ורביבו היה אמור להיכנס למשבצת של הקשר המתולתל. אלון חזן פרש עליו את חסותו ודאג שיעבור לגור לידו, ורביבו החזיר בשנתיים אדירות של 44 שערים ויותר מ־20 בישולים – אבל חיפה הפסידה בשנתיים הללו את התואר למכבי ת"א.
חזן, המבוגר מרביבו בארבע שנים ומאמן כיום את הנבחרת הצעירה, מספר: "אני מכיר אותו מהנסיעות באוטובוס מאשדוד - אני נסעתי להפועל פ"ת והוא לגדנ"ע, ואז הגיעו המפגשים שלנו בחיפה ובנבחרת. הוא מיחידי הסגולה של הכדורגל הישראלי, מסוג השחקנים שקונים בשבילם כרטיס. הוא אחד מגאוני הכדורגל הגדולים שראיתי. מעבר ליכולות המקצועיות הייתה לו תכונה מדהימה שעזרה לו באירופה – אף פעם לא היו לו קשיי התאקלמות. הוא אדם אינטליגנטי מאוד, אחד שיכול להתחבר לרוכל מהבזאר בטורקיה ולאליטה מוויגו, מדבר באותה שפה עם כולם. יש הרבה שחקנים כישרוניים, אבל הוא היה מוציא לפועל עם יופי, בסגנון מראדונה ומסי, והשערים שלו זה לגזור ולשמור. הוא הפך בן לילה לאליל של האוהדים בקבוצות שלו, בפנרבחצ'ה הוא הדליק את הקהל שהיה מהופנט".
סלטה לאירופה
גם היציאה לאירופה הגיעה במהלך מחנה אימון. סלטה ויגו הצנועה לא הייתה מוכרת במיוחד בישראל לפני כן, אבל מדינה שלמה נכנסה לטירוף בזכות שיתוף הפעולה של רביבו עם ואלרי קרפין, אלכסנדר מוסטובוי ומאזיניו. איך בכלל נוצר השידוך? בקיץ 1996 חיפה יצאה למחנה אימון בשווייץ, בו רביבו נתן שואו מול גראסהופרס המקומית. נשיא המועדון יצא מגדרו והחל בניסיון לרכוש את רביבו, אבל אז הקשר קיבל טלפון ממוני הראל, מי שהפך בהמשך לבעלי הפועל ת"א. באותה תקופה הראל היה יבואן "יומברו" בארץ ואשתו התגוררה בוויגו, שם הוקם מפעל גדול של חברת מוצרי הספורט ששימשה כנותנת החסות של סלטה. הראל אמר לרביבו כי הציג קלטת של ביצועיו למועדון, שם התלהבו עד השמיים. רביבו ביקש שכר כפול מזה שקיבל מחיפה, ונשיא סלטה הורסיו גומס אישר בלי למצמץ.
רביבו סיפר בעבר: "לואיס ואן חאל הסתובב עם מחברת שהייתה בה תמונה שלי. הוא כבר אמר לי שהוא רוצה שאשחק בברצלונה, אבל אחרי חודש הוא והנשיא עזבו"
לרביבו לא היה פשוט בעונה הראשונה שלו ברמה מקצוענית שונה לגמרי, אחרי שהעיד כי "בילף באימונים" בישראל. העונה הראשונה הייתה סבירה, עם הינצלות מירידה במחזור האחרון, אבל ברגע שהוא סגר פערים והתחיל להראות מה שהוא יודע, וחבורת הזרים השתלטה על חדר ההלבשה, סלטה טסה. בשלוש השנים הבאות נרשמו רגעים בלתי נשכחים, בעיקר שער הניצחון של רביבו באנפילד מול ליברפול בגביע אופ"א, הפעם הראשונה בה קבוצה ספרדית ניצחה באצטדיון הזה. רביבו אפילו קיבל טלפון מג'יימס בונד בכבודו ובעצמו, שון קונרי, שאהב את מה שראה (השניים הכירו מספר חודשים לפני כן ברולאן גארוס בפריז). רביבו כבש גם ב־1:3 של סלטה על ברצלונה בעונתו השלישית במועדון, הופעה שגרמה למאמן לואיס ואן חאל להחליט להביא אותו לקאמפ נואו, אלא שגם אחרי שהצדדים סיכמו על חוזה לארבע שנים העסקה נפלה. "ואן חאל הסתובב עם מחברת שהייתה בה תמונה שלי", אמר רביבו בעבר. "הוא כבר אמר לי שהוא רוצה שאשחק בברצלונה, אבל אחרי חודש הוא והנשיא עזבו והייתי חסר אונים".
רביבו היה קרוב לעוד פסגה –ריאל מדריד. המאמן ג'ון טושאק פנה לרביבו וביקש לצרפו, אבל הנשיא גומס התנגד, ובהמשך דרש 20 מיליון יורו כשריאל הייתה מוכנה לשלם 12 מיליון. רביבו לא סלח לנשיא והקשר ביניהם נותק.
בשנת 2000 עמדו על הפרק הצעות מבנפיקה ומאסטון וילה, אבל בעצתו של סיני הוא בחר בסופו של דבר דווקא בפנרבחצ'ה, שם זכה לשכר של 2 מיליון דולר נטו. זו הייתה החלטה מדהימה - הוא הפך לאחד המנהיגים של הקבוצה, וכבר בעונתו הראשונה סחף את פנר לאליפות עם 16 שערים, 22 בישולים והכתרה כשחקן הזר המצטיין. בהמשך הוא שבר את תקרת הזכוכית הישראלית בליגת האלופות.
לפני פרידה
זה קרה באוגוסט 2001. אחרי 0:0 בסקוטלנד, פנרבחצ'ה אירחה את ריינג'רס בגומלין פלייאוף העלייה לשלב הבתים. רביבו כבש כבר בדקה הרביעית בכדור חופשי, בדרך לניצחון 1:2, ולא הצליח לצאת מהאצטדיון באיסטנבול בסיום בגלל האקסטזה של האוהדים. אחרי שעות של המתנה בחדר ההלבשה הובא למקום נגמ"ש צבאי כדי לפנות אותו.
אחרי שלוש שנים הוא עבר דווקא ליריבה השנואה גלאטסראיי. כך נראתה השתלשלות העניינים: רביבו לא קיבל שכר בשמונת החודשים האחרונים שלו במועדון, ואיים להחרים את האימונים; אחרי שראה שאין עם מי לדבר, הוא עבר בדיקות רפואיות בהמבורג וסיכם על חוזה בגרמניה; ואחרי כל זה, הוא החליט שבגיל 31 לא נכון להעביר שוב את המשפחה. סגן הנשיא של גלאטסראיי הסכים לשלם לו את הסכום האבוד מפנר, פלוס חוזה לשנתיים וחצי אותו קיבל כמקדמה. במשחק הבכורה שלו הוא כבש שלושער, אבל העונה הסתיימה בקול ענות חלושה.
זה גם היה סוג של אקורד סיום. הוא עוד חזר לשחק בישראל ב־2003, בסוג של גלאקטיקוס באשדוד לצד חזן, יוסי אבוקסיס, אסי דומב ואילן בכר, אבל אחרי 13 משחקים בחר לפרוש סופית. הוא פשוט הרגיש מיצוי, גם בגזרת המועדונים וגם במדי הנבחרת, איתה עבר את רגע השיא בחמישייה מול אוסטריה ורגע השפל בפלייאוף מול דנמרק (הורחק ב־5:0 בארץ). "חיים יכול היה לשחק עוד חמש שנים", טוען חזן, "אפילו ברמות הגבוהות ביותר, אבל הוא לא מאלו שקיבלו החלטות על מנת לרצות אנשים. ברגע שאין לו אדרנלין או ריגוש הוא לא שם – ולכן הוא החליט לפרוש".
בתפקיד הכותב
כאמור, הניסיונות להישאר בכדורגל לא צלחו. לפני תשע שנים מונה על ידי בעלי בית"ר ירושלים דאז, אלי טביב, לשמש כנציגו בקבוצה, אולם עזב תוך ארבעה חודשים. המתיחות נוצרה אחרי שרביבו נזף במאמן אלי כהן על כך שלא שיתף את אחיו דוד, וטביב לא אהב את העובדה שרביבו ממעט להגיע לאימונים ולמשחקים. בהתאחדות הוא עמד מאחורי הניסיון להביא לארץ את פרננדו היירו כיועץ מקצועי, אבל זו הייתה ההבלחה האחרונה שלו בכדורגל.
ב־2008 התפוצצה פרשה. שחקן העבר סיפר כי הוא עוזב ללוס־אנג'לס על מנת לפתח את עסקי התכשיטים של אשתו, אולם אז נחשף ב"ידיעות אחרונות" כי הסיבה האמיתית היא "הגליה" לארה"ב על ידי בורר אחרי שהסתבך עם העולם התחתון וספג איומים
עולם העסקים הוא המגרש שלו עכשיו, ורביבו עוסק בעיקר בנדל"ן. הוא התקרב למאנה, ולאחרונה הם סגרו עסקת ענק בפינוי־בינוי בדרום ת"א ובאזור השרון. "חיים נכווה מהרבה אנשים שהאמין בהם", אומר מאנה. "אבל אוהבים אותו בכל מקום, וזה עולה בכל פגישה. מסתבר שכדורגל זה דת, בטח במקרה של גדול כדורגלני ישראל בכל הזמנים. הוא הבן־אדם הכי טוב בעולם, האיש הישר ביותר שפגשתי בחיי".
מי שבלע מאות ספרים ודובר מספר שפות החל להתנסות לאחרונה בעולם חדש: כתיבת סדרת מתח לטלוויזיה. אבל מי זקוק לדמיון? 50 השנים הראשונות של חיים רביבו יכולות להוות השראה לכתיבת סדרה מרתקת בפני עצמה.
