כמעט כל דבר בחיים הוא שאלה של נקודת מבט. שני אנשים יכולים להסתכל על אותו דבר בדיוק, אחד יראה את חצי הכוס המלאה ואילו האחר בדיוק את ההפך. אחרי ניצחון בהחלט אפשר להסתכל על החצי המלא, ונבחרת ישראל ניצחה את בלארוס – ניצחון חשוב, הכרחי, אבל גם כזה שמחייב הסתכלות משתי נקודות מבט, שחובה לנתח לעומק.
יש דפוס ברור. הנה המשחקים הרשמיים של הנבחרת עם אלון חזן כמאמן: מול איסלנד חזרה מפיגור לשוויון בדקה ה-84 ובמשחק החוץ פעמיים פיגור ופעמיים שוויון. נגד אלבניה הנבחרת ניצחה פעמיים, במקרה אחד מנור סולומון הפך פיגור לניצחון על צמד, ובמקרה הנוסף תאי בריבו הכריע בדקה ה-90. מול שווייץ הנבחרת לא חזרה, אבל נגד קוסובו הגיע שוויון במחצית השנייה ועכשיו, נגד בלארוס, מהפך שהכריע את המשחק בתוספת הזמן. נו, הדפוס ברור?
נבחרת ישראל תחת ההנהגה הנוכחית מוצאת עצמה בבעיה, לרוב בפיגור, בחלק הראשון של המשחק, אבל מצליחה לחזור לעניינים לקראת הסיום. בשעה הראשונה של המשחקים האלה עומד מאזן השערים על 10:5 נגד ישראל. בחצי השעה האחרונה הוא 1:6 לטובתה. והנה, שאלת המבט. האם הדבר אומר שהנבחרת לחוצה מדי בפתיחה, או עולה עם הרכב לא שלם, או לא מוכנה מספיק לסגנון היריבה? כנראה שכן, קצת, לפחות חלק מהדברים. האם הדבר אומר שהנבחרת הספציפית הזו כן בעלת אופי, נאבקת עד הסוף? גם פה התשובה היא כן.
ההבדל בין המחציות היה ברור. הוא קשור גם לסגנון משחק נכון יותר במחצית השנייה, גם לחילופים טובים וגם למזל, הרי אוסקר גלוך אמר בעצמו שלא כיוון למסגרת בשער האולימפי שהבקיע, ישירות מנקודת הקרן. מה שחשוב במשחקי מוקדמות, בהם השחקנים משתנים בין התכנסות להתכנסות, וכך גם הכושר שלהם, זו התוצאה, גם מינימלית, והנה שווייץ ניצחה את אנדורה רק 1:2, אבל בעוד את העבודה בדקות האחרונות של המשחקים יש לשמר, אסור לתת לניצחון להשפיע על ניתוח החלק הראשון של המשחק. מול אנדורה, אפשר להאמין, יהיה בסדר. מול נבחרות אחרות מחצית ראשונה כזו תהיה הרסנית.
שון וייסמן וגלוך, שני מחליפים, הבקיעו את השערים, אבל השחקן המשמעותי ביותר שעלה מהספסל הוא דולב חזיזה, שהכניס לנבחרת איזו דחיפות שאומרת "עכשיו יושבים עליהם". הישיבה הזו, אם אפשר לקרוא לה ככה - ול-29 בעיטות לשער בהחלט אפשר – שלחה את בלארוס אחורה והובילה למחצית שנייה לא רעה. זו כמובן לא הייתה הפעם הראשונה שראינו את חזיזה באגף ימין, אם כי במכבי חיפה לרוב שיחק שם במערך שלושה בלמים, אבל הגיוני שבעונה הבאה, עם מעבר עומר אצילי לאיחוד האמירויות, הוא ישחק שם הרבה יותר.
"לא היינו מספיק טובים היום", אמר בסיום מנור סולומון, שלקח על עצמו הרבה, אבל אי-הצטרפות של אופיר דוידזאדה במקרים מסוימים הובילה לכך שסולומון היה צריך לבצע פעולות רחוק מהשער הבלארוסי. דור פרץ איבד משהו מהיתרון המוביל שלו, הכניסה ללא כדור לרחבה, כיוון ששיחק כקשר האחורי ביותר, וכך לא היו מספיק שחקנים בחלק הקדמי. לא נתפלא אם מול אנדורה מוחמד אבו-פאני ישחק כקשר האחורי ביותר. גלוך, בלי קשר לשער, חייב להיות בהרכב למשחק הזה, קודם כל כי הוא מוסר מעולה. אין לנבחרת מוסר אחר ממרכז המגרש.
במקום השני בתחרות הרגע החשוב של ישראל, אחרי השער של גלוך, נמצא שון גולדברג. במצב של 0:1 לבלארוס יצאה הנבחרת המובילה להתקפה מתפרצת. רז שלמה, בעוד משחק בעייתי בכחול-לבן, יצא בצורה לא טובה קדימה, איבד את מוביל הכדור ועומרי גלזר התכונן למצב של אחד-על-אחד. גולדברג הגיע משום מקום ומנע שער.
זו הייתה פעולה טובה של גולדברג, אבל מבחינת ההגנה של הנבחרת אין חדש, היא סופגת. 18 משחקים ברציפות ללא שער נקי, אם רוצים לספור. בשער של בלארוס האחראי העיקרי היה דור פרץ, שלא סגר את מקס אבונג ואיפשר לו לקבל כדור בחופשיות כשלפניו המון שטח פנוי. פרץ ניסה לתקן, אבל יצר מגע רך מאוד עם אבונג, שהבקיע.
המהפך, כאמור, הגיע, ואפשר להבין את השמחה העצומה של השחקנים, כיוון שזו אמנם רק בלארוס, נבחרת שלא ניצחה 16 משחקים רשמיים ברציפות, אבל כל מהפך מביא איתו התפרצות רגשות גדולה. אם הנבחרת לא הייתה מנצחת זו הייתה פתיחת הקמפיין הגרועה ביותר שלה מאז הראשון אחרי החזרה לאירופה, ב-1992. מאז תמיד הגיע לפחות ניצחון אחד בשלושת המשחקים הראשונים.
ביום שני אמור להגיע הניצחון השני. ישראל פגשה את אנדורה 4 פעמים בעברה ובשלושה מקרים כבשה רביעייה. רק לסמן וי בבקשה, לא צריך יותר. וי שיוביל למשחק גדול, מאוד גדול, בספטמבר ברומניה.
פורסם לראשונה: 08:49, 17.06.23
