זה לא קורה הרבה למכבי ת"א, אבל אתמול (שישי) היא פגשה ביורוליג את שחקן נבחרת ישראל. היא התרגלה שמדובר ביובל זוסמן ותמיר בלאט מאלבה ברלין, אבל זה היה ים מדר, האיש שבתחילת הרבע האחרון הביא למפנה במשחק עם שלשה שנתנה לפרטיזן בלגרד יתרון שהחזיק עד לסיום (88:96). ז'ליקו אוברדוביץ' נלחם על מדר, והוא לא נלחם על כל שחקן. אם הוא עשה זאת, יש לו סיבה טובה. מזל שיש ז'ליקו בשביל הדברים האלה, כי במכבי עצמה כבר לא נלחמים על הישראלים.
רומן סורקין, קצת ג'ון דיברתולומאו המתאזרח. זהו. גיא פניני לא מיועד לכך, יפתח זיו לא נרשם בסגל לאירופה באופן קבוע, ואתמול עודד קטש הוריד את הגרזן גם על רפי מנקו. אם אוסטין הולינס, שחקן שעשוי להיחתך בקרוב, מפגין יכולת עלובה באופן עקבי ונראה כמו שגיאה ברכש נכלל ברשימת השחקנים ומנקו לא, אז הגענו רשמית לעידן שתי הקבוצות במועדון, לליגה ובאירופה. זה היה תהליך איטי, אבל בסופו של דבר אפשר להבין שהישראלים הם גורם מפריע עבור הצוות המקצועי שמשתמש בהם רק בליגה ולא מחזיק מהם מעבר לכך. לא ראיתי נזק נורא כשמנקו שיחק השנה ביורוליג, אבל חוסר הסבלנות כלפיו היה בולט וקטש מחויב בכל ליבו לזרים. חבל.
מולו עלה גאון. יש לז'ליקו תיאבון גדול לניצחונות ולהצלחות. בשנתיים האחרונות, בהן הוא מאמן את פרטיזן, הוא קצת נעלם לנו מהמפה, אבל ברגע שהיא חזרה ליורוליג ראינו שנשאר כפי שהוא – אמיתי, לא מאמן אינסטנט. קטש, שמחובר מאליו מאז ששיחק תחתיו בזכייה גביע אירופה עם פנאתינייקוס, ראה את המורה מפעיל את הלחץ האוברדוביצ'י הרגיל על השופטים שלא העזו להעיר לו, כי לז'ליקו מותר מה שלאחרים אסור. האיומים עליו מצד אנשי המשרוקית, שיפסקו נגדו עבירות טכניות, לא בדיוק עשו עליו רושם. כאיש מקצוע, הוא נשאר אותו טקטיקן שגילה במהירות את החולשות של מכבי ת"א.
סימני השאלה שמלווים את מכבי גברו אחרי ההפסד למאסטרו ז'ליקו ולהקת פרטיזן בלגרד שלו, וההידרדרות של הצהובים תוכל להיעצר רק אם יחול שיפור קיצוני במשחק ההגנה שלהם. למרות שלורנזו בראון לא נראה טוב, בהתקפה הקבוצה התקרבה ל-90 נקודות, אבל זה מסך עשן שמסתיר את המציאות. למעשה, רק שישה שחקנים קלעו נקודות עבור מכבי, ובסופו של דבר אי אפשר לנצח ככה גם אם כל אחד מהם מפציץ, וכמות כזו לא שווה כלום אם כולם מסתכלים על פרטיזן מוחקת שלושה רבעים טובים בלי שמישהו יפריע לה.
נכון, לא קל לשחק בבלגרד ארנה, אבל כל קבוצה אורחת שמגיעה לשם נתקלת באותו קושי להתגבר על העידוד של 20 אלף איש ומעלה שמרעישים עולמות כאילו מספרם גדול פי ארבעה. בן אדם שפוי יכול לצאת משם חירש בסיום המשחק. כמו שזה נראה אמש, זה הקהל החם ביותר באירופה, שלא מפסיק לעודד באותה מידה ביתרון גדול וגם כאשר ההפסד כבר בשער. רק שהמציאות אומרת שאוהדים לא קולעים לסל.
