דומיניק ווילקינס היה אחד הסקוררים הטובים ב-NBA של שנות ה-80. אתלט נדיר לתקופה שאסף נקודות כמעט בלי מאמץ. בדצמבר 1986 קלע ווילקינס – עד היום אחד האנשים האהובים ביותר באטלנטה – 57 נקודות בניצחון של ההוקס על שיקגו בולס. לא סתם 57, אלא נגד מייקל ג'ורדן. זו הייתה הצגת כישורי התקפה בלתי נשכחת. אולי לא כמו 63 הנקודות שקלע ג'ורדן חצי שנה קודם במשחק פלייאוף נגד הסלטיקס בגארדן, אבל עדיין אירוע נדיר מספיק כדי שתקשורת הספורט האמריקאית אז - טלוויזיה ועיתונות מודפסת וזהו - תחגוג אותו כמה ימים.
כמעט 40 שנה אחרי, משמש עכשיו ווילקינס פרשן במשחקי ההוקס, וביום שישי שעבר ראה את לוקה דונצ'יץ' קולע 41 נקודות במחצית הראשונה של המשחק בין אטלנטה לדאלאס. שוב ושוב תהה ווילקינס בשידור מדוע ההוקס לא מנסים להקשות על לוקה, איפה הדאבל-טים, היכן חילופי ההגנות. במחצית השנייה ההוקס כן ניסו את כל זה, ואכן הצליחו לעצור את דונצ'יץ' על 32 נקודות בלבד.
3 צפייה בגלריה
שחקנים נראים כמו גרסה חסרת הומור של הארלם גלובטרוטרס. דונצ'יץ', אמביד ובוקר
(צילום: Joe Camporeale/Reuters, Christian Petersen/AFP, Tim Nwachukwu/AFP)
73 הנקודות של לוקה סיימו שבוע שבו הייתה ה-NBA מוכת ירח. כמה ימים קודם, פיזר ג'ואל אמביד 70 נקודות על סן אנטוניו, וקרל-אנתוני טאונס קלע 62 בהפסד של מינסוטה לשארלוט. גם דווין בוקר קלע ביום שישי 62, בהפסד של פיניקס באינדיאנה. כשהתפזר העשן נותרה, כמו תמיד, הסטטיסטיקה: זו הייתה הפעם הראשונה ב-77 העונות של ה־NBA שארבעה שחקנים שונים קלעו לפחות 60 נקודות במשחק בטווח של חמישה ימים. בין 1964 ל־2022 היו בסך הכל ארבעה מקרים שבהם שחקן קלע לפחות 70 נקודות. ב-13 החודשים האחרונים היו עוד ארבעה.
התגובות נעו על הקשת הצפויה שבין מריטת שערות מתדהמה למראה הכישורים שהפגינו השחקנים האלה, למריטת שערות למראה הקלות – היחסית, המתעתעת – שבה הגיעו למספרים האלה. לא מעט משחקי NBA נראים עכשיו כמו גרסה חסרת הומור של הארלם גלובטרוטרס, אבל הסיבות לכך מורכבות יותר מציוץ של שחקן עבר גדול כמו פול פירס על געגועיו לימים בהם הייתה הגנה, שהוא עצמו אף פעם לא ממש שיחק.
ההגנות מפוזרות, המגרש מרווח
עיקרון פילוסופי פופולרי מהמאה ה-14 קובע כי כאשר קיימים הסברים שונים לאותה תופעה, בדרך כלל כדאי להעדיף את הפשוט שבהם. "תערו של אוקאם (Occam's razor)", שנשמע גם כמו כינוי לקווין דוראנט, הוא אכן עיקרון שעובד כמעט תמיד, והוא מתאים גם במקרה הזה. ההסבר המרכזי למה שקורה עכשיו ב־NBA הוא באמת המובן מאליו: הליגה פשוט מתפוצצת מכישרון כפי שלא הייתה מעולם, ושחקן התקפה טוב כמעט תמיד ינצח מגן טוב. זו סערה מושלמת של יעילות וקצב חסרי תקדים, יחד עם זריקות שלוש בכמויות היסטריות.
ה-NBA מעולם לא ראתה מישהו כמו לוקה דונצ'יץ', שיש לו גם גודל ומאסה וגם מיומנות ואינטליגנציה וקשר עין־סל מתת שמיים. או קרל-אנתוני טאונס, אולי קלע השלוש הגבוה הטוב אי פעם. או ג'ואל אמביד, סנטר של 2.13 מ' שלא פגש זריקה או טווח שקשים לו. כל זה מותח את ההגנות הרבה מעבר ליכולת שלהן. פעם כל המשחק היה מתנהל באזור הצבע, אבל היום כולם זורקים, וקולעים, כמעט מקו החצי. ההגנות מפוזרות, המגרש פתאום גדול ומרווח, וזה משאיר אפס סיכויים באחד על אחד מול שחקנים ברמה של אמביד או דונצ'יץ'.
סיבה נוספת היא השיפוט. ל-NBA יש היסטוריה ארוכה של שינוי כללים והנחיות לשופטים מתוך כוונה אמיתית לשפר את המוצר. השינוי המשמעותי ביותר במאה ה־21 הגיע ב־2004, כשהוחלט לבטל את השימוש ב־checking־hand: שומר לא יכול לגעת בשחקן עם כדור. זו הייתה תגובה לשנות ה־90, שבהן משחק התקפי במיוחד הסתיים בתוצאה 80:90, עם כדורסל איטי וצפוף ואגרסיבי ורוב הזמן משעמם. הבעיה היא ששינוי החוקים לא הצליח לעמוד בקצב התפתחות השחקנים והכישורים, וגם בשינויי סגנון המשחק. קבוצות דוחפות את הכדור מהר מתמיד וזורקות מהר מתמיד, והחוקים שמעניקים מראש יתרון להתקפה, פשוט קורסים לגמרי.
"אני חושב שאולי היה תיקון-יתר למה שקרה לפני 20 שנה", אמר סטיב קר, "שיחקתי בגמר עם סן אנטוניו ב-2003, והתוצאות היו משהו כמו 65:72. זה היה מכוער. הליגה עשתה עבודה מדהימה בשחרור המשחק ויצירת חופש, אבל אני חושב שפשוט הלכנו קצת רחוק מדי. הרבה יותר קשה לשחק הגנה ב-NBA עכשיו".
ויש גם את אלמנט לוח השנה. היסטורית, היו ב-NBA יותר משחקים של 60 נקודות בינואר מאשר בכל חודש אחר. כל כך הרבה קרה בשנה האחרונה, שעכשיו קצת קשה לזכור כי בינואר שעבר חוותה הליגה התפוצצות דומה. דונובן מיצ'ל ודמיאן לילארד הגיעו ל-70, וביניהם היו אפילו יותר משחקים של 40 ו-50 נקודות. זה לא צריך להפתיע. רגע לפני החצי השני של העונה, כשאז כולם הופכים הרבה יותר רציניים, זה הזמן למלא את דף הסטטיסטיקה.
כך או אחרת, הפאניקה העכשווית מוגזמת. לכל עונה רגילה יש מוצאי עונה רגילה, והפלייאוף הוא עדיין מקום שבו אם קבוצה לא תמצא דרך לעצור את לוקה דונצ'יץ', היא לא תנצח אותו. אין דבר שחשוב לאדם סילבר יותר מהמותג "NBA", ואם הוא יראה שהמותג הופך מהליגה הכי טובה בעולם לקרקס, הוא יניח רגל חזקה על הברקס ויעשה התאמות. והאמת היא שהוא צריך להיות מוטרד פחות מתוצאות של 130:140, והרבה יותר מהעובדה שב-2024 לברון ג'יימס וסטף קרי קשישא הם עדיין מי שמחזיקים את המיתוס של ה-NBA – כי הדור שבא אחריהם מורכב מג'ואל אמבידים שאולי יכולים לקלוע 70 נקודות במשחק, אבל לא מבינים את תפקידם בסיפור הגדול של ה-NBA.
פורסם לראשונה: 01:30, 30.01.24
