הכל כבר היה מוכן. קומאן פרץ על הקו, הרים את הראש, אנקונקו היה חופשי ברחבה. דקה 96, הקשר הצרפתי משחרר בעיטה. מאית שנייה אחת - וכל כך הרבה מילים של פרשנים, כל כך הרבה כתבות, ובכולן מופיעה מילה אחת - שוב. "נבחרת ישראל, למרות הופעה הירואית, שוב". ואז ההמשך הידוע.
קלישאות מהעבר מוצאות את דרכן לטלפונים של כולנו. שוב. ואז פתאום רגע של אלתור שאני בטוח במיליון אחוז שממש לא הופיע בתסריט. דניאל פא***ג פרץ לוקח כדור בלתי אפשרי. ואיזה ווינר הוא יצא, איזה ווינרים כולם יצאו, ישראל עברה את הדקות הארורות האלה אחרי שנים של פספוסים ותסכול. וזה קורה דווקא אחרי אירועי אמסטרדם, דווקא בסטאד דה פראנס, דווקא מול אחת הנבחרות הגדולות והכי חשוב: דווקא בתוך העיניים של השונאים שלנו.
ערב חלומי, אין מה להגיד. פאסט פורוורד לראשון בערב, משחק נגד בלגיה המתפוררת. ג'אבר עם חילוצים מפלצתיים, מנור מזכיר נשכחות (וואו, כמה התגעגענו), המון מצבים ומשחק כיפי לצפייה, אבל איפשהו בין הדקה השישים לשבעים חזר לו הניגון שבלב – תחושת החמצה.
דקות בודדות - וכל כך הרבה מילים של פרשנים, כל כך הרבה כתבות, ובכולן מופיעה מילה אחת - שוב? יכול להיות ששוב נבחרת ישראל שוברת קללה? שוב מול נבחרת על? שוב בהופעה ענקית? שוב במאני של המאני טיים? אין מילים לתאר - 3 ימים של שכרון חושים. באמת בלתי נתפס שב־180 דקות ישראל סופגת 0 שערים מול שתיים מאריות אירופה, ומדובר בנבחרת שלפני חצי שנה קיבלה ארבעה שערים ממדינה עם פחות מ־400 אלף תושבים.
אז גם מגיעה לנו איזו מנוחה ואפילו להגניב איזה חיוך בין בשורה לבשורה. עכשיו אם להגיד את האמת אני לא באמת יודע לאן הולכים מכאן, אין לי מושג אם הקללה באמת מאחורינו, אבל אם יש תובנה אחת מכל הדבר הזה, היא שזה אפשרי. על אמת. אפשר להאמין, אפשר לשמוח מהנבחרת שלנו. בואו נהיה אופטימיים בפגרה הבאה גם אם נתאכזב. כי תכל'ס, אם זה קרה פעם אחת ואז משום מקום זה קרה עוד פעם, למה שזה לא יקרה שוב?
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
