קווין דוראנט הסביר פעם מדוע, כשהחליט לעבור לשחק בניו-יורק, בחר בברוקלין נטס ולא בניקס. "לא רציתי להיות המושיע של הניקס או של העיר ניו-יורק״, אמר דוראנט, "לא היה חשוב לי להיות המלך של ניו-יורק, זה אף פעם לא ריגש אותי, אני לא רוצה ללכת לברודוויי. אני רק רוצה לשחק כדורסל ולחזור להירגע בבית".
"זריקה מבחוץ" - המדור של ציפי שמילוביץ
לדוראנט יש אישיות מסובכת, וגם בגיל 33 הוא עדיין מתקשה להחליט אם הוא רוצה להיות מנהיג או לא, אבל הסנטימנט הזה שלו מכניס לתוכו באופן מדויק למדי את הבעיה הגדולה ביותר של הניו-יורק ניקס: חוסר יכולת לגייס כוכבי על מסיבות שלא קשורות רק לעובדה שהמועדון הזה מנוהל באופן שעד לפני כמה שנים היה מביך ופאתטי, ועכשיו הוא קצת פחות מביך ופאתטי - אם כי זו לבדה באמת סיבה מספקת.
הניקס מייצגים, כמובן, את העיר המלהיבה בעולם, ועל פניו הם שוק ה-NBA הטוב ביותר שאפשר לחלום עליו: עולם התקשורת, עולם הפרסום, עולם הדוגמנות, הכל מתחיל בניו-יורק. לשחק כאן זו חשיפה עצומה שמביאה איתה הרבה כסף ותהילה, אבל גם לחצים שאין בשום מקום אחר, ועם השנים פחות ופחות שחקנים חושבים שחיים כאלה שווים את המחיר. בוודאי לא כשכעת הם מרוויחים עשרות ומאות מיליוני דולרים גם במקומות אחרים, כאלה בהם הם יכולים סתם ללכת ברחוב ולא לראות אחרי כל משחק את הפרצוף שלהם בשער האחורי של הצהובונים.
רג'י מילר, שמירר לניקס את החיים בפעם האחרונה בה הם היו קבוצה רצינית עם אספירציות לאליפות, הסביר זאת היטב. "אני לא בטוח שחבר'ה רוצים לשחק יותר עבור הניקס. זו הבעיה", אמר מילר, "למה לעבור את כאב הראש של התקשורת בניו-יורק? אני שונא להגיד את זה, אבל שחקנים פשוט לא צריכים לעשות את זה יותר. נכון שהפרס הגדול הוא בעובדה שלניקס יש רק דרך אחת בה היא יכולה ללכת: למעלה. אז אם אתה מנצח בניו-יורק, אתה מקבל הרבה טפיחות על השכם. אבל אם אתה בינוני, שלא לדבר על אם אתה מפסיד, זה הרבה כאב ראש. עברו הימים ששחקנים, גדולים ככל שיהיו, מוכנים לזה".
וכך מביטים אוהדי הניקס בעיניים כלות בקבוצות משווקים דומים - לוס אנג'לס לייקרס, בוסטון סלטיקס, גולדן סטייט ווריורס ואפילו מיאמי היט - מגייסות ממש בקלות כוכבים, בעוד כוכב העל האחרון שהיה לניקס הוא כרמלו אנתוני, שעזב ב-2017.
הניקס ניסו מאז את דוראנט וניסו את קיירי אירווינג ואת דמיאן לילארד. הם חלמו שלוש שנים בהמתנה לזאיון וויליאמסון, שבקושי התלבט לפני שחתם על חוזה ארוך בניו-אורלינס. הם החלו את הקיץ הזה בפנטזיות על בראדלי ביל, ועכשיו מנסים לחצוב בסלע טרייד שיביא את דונובן מיצ'ל. זה באמת לא אמור להיות כל כך קשה לקבוצה שמייצגת את הג'ונגל מבטון בו מוגשמים חלומות.
אל תצפו לשום דבר
ליאון רוז, הנשיא של הניקס לענייני כדורסל, וסגנו וויליאם ווסלי, הוחתמו ב-2020 בלי ניסיון בפונקציה הזו. ג׳יימס דולאן - הבעלים המושמץ כה-בצדק של הניקס - החליט שהבעיה אף פעם לא הייתה האופי המחורבן שלו עצמו וקמצנותו הרבה, אלא הניהול המקצועי. אז הוא הביא שני סוכני שחקנים לשעבר, ותיקים ועמוסי קשרים, בתקווה שזה מה שיגרום סוף סוף לקריעת ים סוף וממנה יצעדו המוני סופרסטארים לתוך מדיסון סקוור גארדן.
לכל הפחות, זו הייתה חשיבה מחוץ לקופסא. כבר התקדמות. והיא אכן הוכיחה את עצמה הקיץ בהחתמה של ג'יילן ברונסון, לו יש היסטוריה ארוכה עם רוז. העונה הטובה של ברונסון בדאלאס סידרה לו חוזה של יותר מ-100 מיליון דולר לארבע שנים בניקס. ברונסון שחקן טוב, אבל הוא בוודאי לא מישהו שמשנה גורל של מועדון. דונובן מיצ'ל כן יכול להיות כזה, וגם המרדף הנואש של הניקס אחריו מתבסס בעיקר על הקשר של מיצ'ל עם רוז, סוכנו לשעבר.
המו"מ בין רוז לנשיא יוטה ג׳אז, דני איינג', נמשך כבר חודשים. כשבליל הדראפט האחרון הקריב רוז את הבחירה ה-11 לטובת צבירת ערימת בחירות סיבוב ראשון עתידיות, אפשר היה לשמוע את הראש של אוהדי הניקס מתפוצץ. הם למדו מזמן לא לצפות לשום דבר ניהולי טוב, אבל זה לא אומר שהם התרגלו לזה. עכשיו מתברר כי רוז אסף את כל הבחירות העתידיות האלה כדי שיהיו לו קלפים למו״מ עם איינג׳.
נכון לימים אלה, הניקס מציעים את אוון פורנייה, את אהוב הקהל אובי טופין, ועוד ערימה של בחירות דראפט, אבל הפער האמיתי בין הצדדים נמצא פחות בשמות השחקנים שיעברו ויותר בסוגיית מספר הבחירות עצמן. בניקס מאמינים שקו אחורי של ג'יילן ברונסון-דונובן מיצ'ל יכול להיות שווה קפיצה מ-37 ניצחונות בעונה ל-47. והם גם מאמינים שהשילוב הזה ימשוך, אם לא העונה אז בעונה הבאה, כוכב שלישי. זו לא חשיבה רעה, לפחות נראה שמישהו חושב - וגם זה די חדש - אבל כל עוד הם לא סוגרים את עסקת מיצ'ל, הם נמצאים בדיוק באותו מקום.
כי כמו שהניקס בנויים עכשיו, אין להם מה לחפש בדיוויז'ן שכולל את בוסטון, פילדלפיה, ברוקלין וטורונטו. לפי המאמן והפרשן סטן ואן-גאנדי, הם גם פחות טובים מוושינגטון וויזארדס. "וושינגטון תשחק עם בראדלי ביל, קריסטפס פורזינגיס וקייל קוזמה", אמר ואן גאנדי, ״אני מעדיף את זה בהרבה על מה שאני רואה כרגע בניקס״.
אז באמת שהכל תלוי בעיסקת מיצ'ל. אחרת, כשדוראנט נשאר בנטס, יחד עם ארווינג ובן סימונס, יהיה לאוהדי הניקס עוד הרבה זמן להמשיך לבהות בחלון במבט נוגה ולשאול איך זה שקבוצה מברוקלין, בלי זהות ואוהדים, מצליחה להחזיק כאלה שחקנים, אבל אף אחד לא רוצה לבוא לשחק באולם הכי המיתולוגי בהיסטוריה.
פורסם לראשונה: 07:32, 27.08.22
