לדני פרנקו יש 13 ניצחונות בקריירה על מכבי ת"א, מקום שני בכל הזמנים, קצת אחרי עודד קטש שניצח את הצהובים 15 פעמים. עם כל הכבוד לניצחונות הקודמים, האחרון עם הפועל ת"א (77:78) היה הכי מיוחד. לא, לא בגלל התוצאה המיתולוגית שחקוקה דווקא בזיכרון של היריבה, אלא לאור הסיטואציה.
נכון, פרנקו והאדומים ניצחו את מכבי ת"א גם לפני חודש בהיכל (82:83), ועדיין לדרבי הביתי הם הגיעו כאנדרדוג. הסיבה המרכזית: היעדרו של הכוכב הגדול ג'קובן בראון, שסובל מתופעות פוסט־קורונה. תוסיפו את העובדה שהפועל לא שיחקה כדורסל שלושה שבועות בגלל הגל החמישי, ותקבלו מתכון בטוח להפסד.
"כבר כשנכנסתי לאולם, למרות שידעתי שג'קובן חסר, שבר טימור פצוע בקרסול ושג'יי־פי טוקוטו מקבל זריקות כדי להיות כשיר, הייתה לי הרגשה של משהו מיוחד - אפילו ביחס למשחקי הדרבי הקודמים. היה טירוף באולם הרבה לפני הג'אמפ בול, וידענו שאם יש סיכוי לנצח זה בזכות האווירה המחשמלת", מגלה פרנקו בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות".
ואכן, הפועל חגגה בדרבי, והנהירה ההמונית של האוהדים לפרקט - גם אם לא מתאימה לסיטואציית הקורונה שבה אנחנו חיים - הייתה משהו שלא רואים כל יום. "היו לי משהו כמו 200 הודעות. תמיד אחרי דרבי יש המון הודעות, אבל לא ככה. אגב, אחרי הפסדים שולחים לי אולי שלוש. ההודעות הראשונות היו משני שחקנים ששיחקו אצלי ובהפועל ת"א, טוני גפני ותומר גינת", הוא משחזר.
"אף אחד לא דיבר איתי על פיטורים"
הפועל ת"א נמצאת במומנטום מרשים עם חמישה ניצחונות רצופים, אבל עד המחזור החמישי ניצחה במשחק אחד בלבד והכיסא של פרנקו התחיל לרעוד. "אם הרגשתי שהולכים לפטר אותי? אף אחד לא דיבר איתי וגם לא חשבתי שיש עניין סביב זה", הוא טוען. "לא התעסקתי בזה, כי ידעתי מה אנחנו שווים ומה בעייתי באותה נקודת זמן. באופן כללי אני מעדיף להיות במקום לחוץ ואינטנסיבי, אבל כזה שרוצה מאוד להצליח, מאשר לעבוד במקום שקט. גם אם היו מחליטים לפטר אותי, לא חושב שהייתי אשם, כי היו דברים שמנעו מאיתנו לנצח. עובדה שעכשיו אנחנו מצליחים. זה גם לא אני לבד, יש לי צוות מקצועי שאני מעריך ואנחנו עובדים בסנכרון נהדר".
פרנקו חזר באמצע העונה שעברה לקדנציה שנייה בהפועל ת"א, אחרי שהספיק לעזוב את עירוני נהריה. אפשר לומר שהקריירה שלו הייתה בדעיכה, בוודאי לעומת השנים היפות עם הפועל ירושלים, שבשיאן הזכייה ההיסטורית של המועדון באליפות.
"העזיבה של ירושלים הייתה לי קשה מאוד. פתאום אתה יורד בקבוצות הבאות שלך ברמת הציפיות, התקציבים, הסגל, מנסה להתניע מחדש", מסביר פרנקו. "היו הרבה מקרים של מאמנים שלא הצליחו לעשות את ההתאמה הזאת. אני לוקח דוגמה מאפי בירנבוים, שתמיד אמר שהתפקיד שלו זה לאמן, וזהו. מבחינתו הקבוצה לא הייתה משנה. הפועל ת"א הכי קרובה מבחינת הקהל והרצון להצליח למה שהיה לי בירושלים".
אבל אי־אפשר להתעלם מהעובדה שלא חווית הצלחה בשנים האחרונות.
"בעונה השנייה שלי בהפועל ת"א, בקדנציה הראשונה עדיין, היינו בפלייאוף ובפיינל־פור של הגביע, ואם מועדון כמו שלנו מגיע למצב שהוא מתמודד על תואר זאת עונה טובה. אני מסתכל אותו דבר גם על התקופה בנהריה, שהורגלה להישאר בליגה במחזור האחרון. בעונה הראשונה שלי שם לא היינו בסכנה כזאת וגם הגענו לגמר הגביע, מה שהטריף את העיר. עשינו היסטוריה. בעונה השנייה מההתחלה זה היה נראה שאנחנו הולכים לכיוון לא טוב, ובשנת הקורונה - עם העובדה שהילדים שלי לא הלכו לבית הספר בגלל המגפה - לחבר את זה לנסיעות הארוכות לצפון ושהכל סגור, זה היה יותר מדי עבורי להקריב. הרגשתי שלא יכולתי לעזור".
"החזרה הייתה מוקדם משחשבתי"
הקדנציה הראשונה של פרנקו בהפועל ת"א נגמרה בפיצוץ. הוא אמנם סיים את עונתו השנייה, אבל מתחילתה הוא וההנהלה לא בדיוק שידרו על אותו גל, כולל התבטאויות שלו נגד שינויים בסגל שנכפו עליו. החזרה המהירה שלו לדרייב־אין, פחות משנתיים אחרי שעזב, הייתה מפתיעה.
נפרדת מהפועל בטריקת דלת, יצאת נגד ההתנהלות. והנה, חזרת.
"גם אחרי הפיטורים לא היה דם רע ביני לבין היו"ר רמי כהן. ידעתי שאחזור יום אחד, כי אני חושב שזה המקום שנכון לי, וגם להפועל ת"א זה נכון. זה כן קרה מוקדם ממה שחשבתי. הפועל ת"א ואני זה כמו זוג נשוי שכבר חווה עליות וירידות במערכת היחסים, ויודע שאפשר להצליח יחד. רמי כהן של היום הוא רמי כהן אחר מהקדנציה הראשונה שלי. יחד עם אבי זיידנברג (השותף העסקי של העמותה) המועדון מתנהל הרבה יותר טוב ארגונית וכלכלית".
"אני לוקח דוגמה מאפי בירנבוים, שתמיד אמר שהתפקיד שלו זה לאמן, וזהו. מבחינתו הקבוצה לא הייתה משנה"
יש לך סטיגמה של מאמן שלא לוקח סיכונים. למשל, אתה מחתים זרים שכבר שיחקו בארץ, הולך על בטוח.
"אני עושה המון סקאוטינג, נוסע לראות שחקנים ובקשר עם סוכנים. בסוף הכל תלוי בסיטואציה. כשהייתי בנהריה ידעתי שאסור להביא פרחחים שייסעו כל היום לחגוג בת"א, אז החתמתי את ג'רל מקניל וטוני גפני, שכבר שיחקו אצלי. הדוגמה ההפוכה היא כשהבאתי את מקניל לארץ לראשונה להפועל ת"א. עשיתי את זה כי ידעתי שהוא שיחק בקולג' גדול ותיפקד תחת לחץ, הוא היה מושלם להפועל. אם נסתכל על העונה, אז שני זרים (ג'יימס יאנג וטוקוטו) כבר היו חתומים. ועם כל הכבוד, ברגע שהיה סיכוי להביא את בראון, לא מכיר הרבה מאמנים שהיו אומרים לא".
"בוודאי שאירופה קורצת לי"
הפועל חושבת כבר על העתיד והודיעה על הארכות חוזים לקפטן בר טימור (שלוש שנים) ורז אדם (שנתיים). החוזה של פרנקו מסתיים בקיץ, ואיתו אף אחד עדיין לא דיבר: "עוד לא הגישו לי הצעה, אבל הפועל ת"א זה מקום שאני אוהב והתחנכתי בו. אם ירצו שאשאר, בטוח נמצא את הדרך".
בשנה הבאה יחגוג יום הולדת 50, ובניגוד ללא מעט מאמנים ישראלים שאימנו בחו"ל, הוא עדיין לא חווה את זה.
מה לגבי עבודה מעבר לים?
"בוודאי שאירופה קורצת לי. אשתי כבר המון שנים אומרת שזה הזמן לעשות רילוקיישן. זה כמעט קרה כמה פעמים בשלוש השנים האחרונות. היה משהו מאוד מוחשי בגרמניה. גם תוך כדי העונה הראשונה שלי בנהריה הייתה לי אפשרות לצאת, ואם זה היה מגיע בקיץ הייתי לוקח. אבל לא הייתי עוזב את נהריה באמצע העונה, זה לא בסולם הערכים שלי. יש לי מחויבות".
