התקווה היא שזה לא ייקח הרבה זמן. כמה חודשים, לכל היותר, עד שחקירת ה-NBA תאשרר את הממצאים של תחקיר ESPN על רוברט סארבר (60), הבעלים של פיניקס סאנס מאז 2004 (וגם של קבוצת הנשים פיניקס מרקורי), ותשלח אותו לגיהינום של עולם הספורט.
שם, אחרי רישום בקבלה, יוכל סארבר להיכנס לחדר "הפריבילגים הלבנים", לשבת בשולחן עם דונלד סטרלינג, הבעלים הקודמים של לוס אנג'לס קליפרס שהודח בגלל ההאשמות דומות לאלו שהתגלו במקרה שלו.
מה תרצו, ישאל המלצר. קפה שחור, הם יענו ביחד. או כמו שקוראים לזה בפריבילגיה הלבנה: "קפה כושי".
תמונה מעוותת של החברה
סארבר מואשם ביצירת סביבת עבודה אגרסיבית, פוגענית, גזענית, מיזוגינית וסקסיסטית, שאותה ניהל. ה-NBA ובעלי הקבוצות האחרים לא יהססו לנקוט פעולה חריפה וקיצונית נגדו. ב-2014 הם זרקו את סטרלינג מהליגה בעקבות חשיפה של אמירות גזעניות מחליאות שלו, ואחרי ששחקנים איימו להחרים את המשחקים.
סארבר קנה את הסאנס ב-400 מיליון דולר וקיבל תשואה נאה: המועדון שווה היום 1.8 מיליארד דולר. אבל לבעלי הקבוצות פחות חשוב הכסף כשמדובר בבעלות על קבוצות ספורט, אלא יותר הנגישות למוקדי כוח, נראות בתקשורת, יוקרה, אפשרות לארח נשיאים וראשי מדינות. מדובר באחד ממעגלי הכוח החזקים והמשפיעים באמריקה.
בשלושת ענפי הספורט העיקריים באמריקה (פוטבול, כדורסל, בייסבול) יש רק שלושה בעלים שאינם לבנים – ורק אחד מהם, מייקל ג'ורדן, הוא שחור. הספורט האמריקאי מייצר תמונה מעוותת של החברה האמריקאית: בחיים עצמם השחורים הם מיעוט שצריך להסתגל לדרך חיים "לבנה", ואילו בחדרי ההלבשה של קבוצות ספורט מקצועניות יש רוב גדול לשחקנים שחורים ולתרבות השחורה. רק דבר אחד נשאר קבוע: הבוסים הם לבנים.
הנושא הזה כבר נלעס, ועדיין: 99 אחוז בעלי קבוצות לבנים שעשו את הונם בשוק החופשי יושבים ביחד ומטכסים עצות איך להגביל את שכרם של השחקנים, רובם שחורים. בינתיים, השחורים האתלטים, הגבוהים, החזקים והמהירים מבדרים את הקהל, רובו אנשים לבנים שיכולים להרשות לעצמם לקנות את הכרטיסים היקרים. השחקנים עצמם נמצאים גם הם תחת פיקוח וקודים משמעתיים, ביניהם קוד לבוש שמכריח אותם ללבוש בגדים בהתאם לקוד הלבוש "הלבן".
מדובר בסביבת עבודה ששחקנים רבים משווים אותה לבעל אדמות ועבדיו מהעבר. "עבדים של ארבעים מיליון דולר" נקרא הספר של וויליאם רודן, שמתאר בדיוק את התופעה הזו ומסביר כי להיות עבד זה לא עניין של שכר, אלא של מעמד. בתוך מציאות כזו, שבה בעלים לבנים שגדלו על הדרה גזעית מנהלים עסק שרוב פועליו שחורים, די מפתיע שאין יותר סטרלינג וסארבר בעולם.
או שיש, רק שעוד לא שמענו עליהם.
"תרבות של פחד"
התחקיר כולל יותר מ-70 עדויות של עובדים ושחקנים במועדון, בהווה ובעבר, רובן אנונימיות, על התנהגותו של סארבר כבעלים (הוא מכחיש את הטענות מכל וכל). ביניהן: התפארות בפני עובדות ועובדים על מין אוראלי עם אשתו ועל גודל הקונדום שלו, הצעות להעסיק חשפניות כדי ששחקני פיניקס יכניסו אותן להיריון וייקשרו לעיר, ושימוש תכוף במילה הפוגענית "ניגר".
ארל ווטסון, שחקן ומאמן עבר בפיניקס, ואחד מהעדים העיקריים בתחקיר, סיפר על עימות עם סארבר בחדר ההלבשה לאחר הפסד לגולדן סטייט. זה היה משחקו השלישי של ווטסון כמאמן הקבוצה. "סארבר היה עצבני וצעק 'ניגר, ניגר, ניגר'. אמרתי לו שהוא לא יכול להגיד את זה. הוא אמר לי: 'למה לא, למה דריימונד גרין יכול להגיד כל המשחק ניגר ואני לא?'. צעקתי עליו שהוא פשוט לא יכול להגיד את המילה הזו".
ווטסון סיפר כי הסכים להעיד רק מאחר שיש לו עצמאות כלכלית שמאפשרת לו לעשות זאת בלי לחשוש לאבד את עבודתו (כיום הוא עוזר מאמן בטורונטו), וכי הוא עושה זאת למען אותם עובדים תחת סארבר שפוחדים מחרב הפיטורים. סארבר טען שווטסון הוא עד לא אמין שהרעיל את סביבת המועדון בתקופתו בפיניקס. לפי התחקיר, ווסטון ביקש מסארבר סביבת עבודה מגוונת יותר. "אני לא אוהב גיוון", ענה לו סארבר. "כשיש גיוון, קשה להסכים על החלטות".
העדות של ווטסון, שהוא היספני ושחור, באה גם על רקע ההכחשות של סארבר והטענות שלו כי התחקיר מלא באי-דיוקים ובשקרים, בעיקר לגבי השימוש שלו במילה "ניגר", והטענה של סארבר כי הוא מחכה לחקירה של הליגה שתכבס אותו מכל אשמה. "אין שום דבר בעולם, כלום, שיגידו על רוברט סארבר ואני לא אאמין לו", אמר מנהל בכיר המועדון, "מדובר ברמות אחרות של אגרסיות, תוקפנות מינית וגזענות".
"הוא בייש אותי כבעל מניות", אמר אחד הבעלים של הקבוצה. "הוא יצר תרבות של פחד שבה אנשים לא יכולים להיות הכי טובים שהם יכולים להיות. הם היו עסוקים בלשרוד". התחקיר חושף מקרה שבו סארבר מסביר מדוע הוא מעדיף את לינדזי האנטר השחור כמאמן הקבוצה על פני דן מארלי הלבן באומרו: "הניגרס האלו צריכים ניגר".
שתיקה רועמת
סארבר הוא איש עסקים טוב מאוד, ומנהל ספורט רע. ב-17 השנים שלו במועדון התחלפו תשעה מאמנים ושמונה מנכ"לים. אי של אי יציבות. גם על המגרש לא ממש נרשמה הצלחה, עד לעונה שעברה שבה עלתה הקבוצה לגמר ה-NBA והפסידה למילווקי בשישה משחקים.
הכוכב כריס פול, שהצטרף לקבוצה בשנה שעברה, שיחק בקליפרס ב-2014 כשסטרלינג נחשף כגזען. פול היה אז בין המארגנים של חרם המשחקים. הפעם פול שותק ושחקנים רבים בליגה מביעים את אכזבתם מהאיפוק שלו, בעיקר כמי ששימש כנשיא איגוד השחקנים. עוד מישהו שציפו ממנו להגיד משהו, מאמן ברוקלין סטיב נאש, ששיחק שנים בפיניקס, לא ממש הגיב בנושא. נאש וסארבר היו שותפים בקניית קבוצת הכדורגל הספרדית מאיורקה. לטענת התחקיר, נאש היה נוכח בתקרית אחת ב-2004 שבה סארבר התבטא בגזענות.
התחקיר מגלה סביבת עבודה רעילה, שרק מי שבחר להתעלם לא ראה או שמע אותה. סארבר השתמש באופן רציף ומעליב בהערות גזעניות כלפי עובדיו ובהערות סקסיסטיות משפילות כלפי הנשים במועדון. התחקיר מתאר מקרה שבו הפשיל את מכנסיו של עובד אחד לעיני 60 עובדים אחרים כבדיחה. בפעם אחרת הציג לעובדים תמונות של אשתו בביקיני. להבדיל, הוא התערב בהחלטות של מאמנים על תרגילים.
"סארבר הוא סוג של ליצן, ילד שלא התבגר, הוא משתתף בהצגות שמתקיימות בפסקי זמן כשהוא נורה מתוך תותח. אין לו שום ידע מקצועי בענף, דרך ההשפעה היחידה שלו היא סמכות כבעל הכסף", העיד עליו שחקן עבר. "הוא ילד מפונק שגדל בפריבילגיה, הוא מרגיש שהקבוצה היא שלו, שהעובדים שייכים לו כמו שילד חושב שצעצוע שייך לו. הוא לא מבין את הנוסחה של בעלים וסגל ששואפים ביחד למטרה".
"הסיפורים הגרועים עוד לפנינו"
בינתיים מתחילים לצוף דברים שמדגישים את מה שנחשף בתחקיר. אחרי פרסום התחקיר המלא והכרזת הליגה על פתיחה בחקירה, אשתו של סארבר, פני, שבעלה התפאר ביכולותיה בחדר המיטות והציג תמונות שלה בביקיני, שלחה מכתבים לשלושה עובדים לשעבר במועדון. "רציתי לשתף אותם באכזבה שלי, כמה שאני מרגישה נבגדת ופגועה, ובכאב המשפחתי שלנו בקשר לשמועות השקריות".
פני שלחה את ההודעות דרך חשבון האינסטגרם שלה. היא לא חששה מהתערבות בחקירה פעילה או ממשהו שיכול להיתפס כמו איום. באחת ההודעות כתבה: "אם משהו יקרה לאחד הילדים שלי, מנקודת מבטי, אתה תהיה אחראי". ההודעות הללו, אמר מקבל ההודעה, עודדו אותי אפילו יותר לדבר עם החוקרים.
בסרטון שצץ אחרי החשיפה נראה סארבר נואם בערב לזכרו של ריצ'רד הקמן, אחד מבעלי המיעוט בקבוצה, ומשתמש בכמה מהמוטיבים שחשף התחקיר. סארבר נשמע אומר בו בין היתר: "הדאגה העיקרית שלי כשקניתי את הקבוצה לא הייתה מכירות הכרטיסים, ספונסרים או מאזן ניצחונות, הדאגה שלי הייתה שהבנים של הקמן ז***ו כבר את כל המעודדות….ריצ'רד רדף אחרי כל מה שזז בסקוטסדייל... יש לנו מזל שאנחנו עדיין בעלי הקבוצה. באווירה של היום היא כבר מזמן לא הייתה שלנו".
"הייתה לי איתו פגישה והוא שאל אותי אם אני רוצה הארכת חוזה", סיפר ראג'ה בל, שחקן עבר בפיניקס. "אמרתי שכן. הוא אמר שמגיע לי אבל הוא לא ייתן לי. שאלתי למה, והוא אמר 'כי לא בא לי'. לא עשיתי מזה עניין, ועכשיו אני מסתכל על הרבה דברים בצורה אחרת, על הצורה שבה הוא דיבר עם שחקנים אחרים, עם עובדים במועדון, עם אשתי".
"הדבר הכי גרוע הוא שכולם ידעו על זה שנים", אמר עיתונאי שמסקר את הסאנס ל-ESPN, "כולם יודעים שסארבר הוא איש לא נעים בלשון המעטה, וכולם בעצם הסכימו בשתיקה ליחס שלו כלפי נשים ושחורים. כולם ידעו שיש פה ארגון שהעובדים שלו פוחדים ללכת למקום העבודה שלהם מחשש להיות מושפלים או מותקפים – וכולם שתקו. אין פה שום הפתעות. הסיפורים הגרועים עליו עוד לפנינו".
9 צפייה בגלריה
כריס פול, דווין בוקר ודיאנדרה אייטון. זעזוע במועדון בעקבות התחקיר המדובר
(צילום: רויטרס)
אבל זה לא הדבר הכי גרוע. הדבר הכי גרוע הוא שסארבר לא פחד לעשות את מה שעשה. תקדים סטרלינג לא עבד עליו. שיגעון הגדלות שלו גרם לו לחשוב שהוא יוכל לחמוק ללא עונש. שהוא חסין. הוא לא פחד לשנייה שיאבד הכל וישוב להיות עוד בנקאי עם המון כסף.
אין לליגה שום שוט שהוא כואב יותר מהשוט שהונף על סטרלינג. הדבר הכי גרוע הוא שזו המציאות. וזו תהיה המציאות, ואנשים יידעו וישתקו, יושפלו ויפחדו, עד החשיפה הבאה. בעלים ועבדים של 40 מיליון דולר. וזה לא ישתנה עד שיהיו עוד לפחות עשרה מייקל ג'ורדנים בשדרת הבעלים. עד אז, נדמה שהמקרה של סארבר הוא לא יחיד ומיוחד, הוא פשוט נחשף.
