השעבוד
העפולאי המצליח הפך לבובה
בתחילת הקיץ עשתה מכבי חיפה עוד צעד שלמדה ממכבי ת"א, והפכה את הפועל עפולה מהליגה השנייה לקבוצה־בת. בשבוע שעבר אירחה הבת החורגת את הפועל רמת־השרון, וכבר במחזור השני התברר שבירת העמק הפכה לשכונה בחיפה, במובן השכונתי של המילה. בטופס הרשמי שהוגש לשופט, במשבצת המיועדת לשם המאמן, נכתב: "עדיין מחפשים"... רק מספר טלפון היה חסר.
הקבוצה־הבת של מכבי ת"א היא בית"ר ת"א/בת־ים, ולפניה בית"ר ת"א/רמלה - שתי ערים שלא בדיוק משקיעות בענף. ראש עיריית עפולה, אבי אלקבץ, מתגאה כבר שנים באצטדיונו ובדאגתו לעתיד הכדורגל בעיר, שמאכלסת הרבה יותר תושבים מנוף־הגליל, סכנין וקריית־שמונה. אז איך הפך המועדון של עיר ואם בישראל לקבוצה־בת?
הנה, כך סיפר אלקבץ ב־2013: "אני זוכר שבשנת 2005 הופעתי למשחק הראשון של הפועל עפולה, והקבוצה הפסידה. מהקהל צעקו לי 'אל תיתן להם יותר כסף, הגיע הזמן שתבנה על נוער'. פניתי למנהל מחלקת הנוער בדרישה להקים קבוצת נוער. תוך שנתיים הקבוצה הזו עלתה שתי ליגות. במקביל, אותם שחקנים הובילו את קבוצת ביה"ס אורט, והיו אחראים להשארת הקבוצה בליגה א'. זו למעשה הנקודה שהבנתי שהעיר עפולה צריכה להעמיד קבוצת נוער חזקה וראויה"... מאז חלפו עוד שמונה שנים והתברר שאלקבץ התכוון, למעשה, לנוער של מכבי חיפה.
במסגרת ההסכם נקלטו בעפולה שבעה צעירים, ונקבעה מכסה מחייבת לשיתופם במשחקים. האינטרס של יעקב שחר ברור: שישתפשפו וייבחנו במסגרת רשמית. כדי לוודא שזה יקרה, מונה בעפולה עוזר מאמן מקבוצת הנוער הירוקה, שחר ויזינגר (אחיו של מאמן השוערים במכבי חיפה). גם בהצגת עסקת הבזק לתקשורת הכל הסתדר: דובר מכבי חיפה, דודו בזק, הוא אחיו של דובר עיריית עפולה, כפיר בזק. חגיגה במשפחה הגרעינית.
אז עכשיו חצי הרכב בעפולה אלה חסרי ניסיון מחיפה, במקום המקומיים שראש העירייה נקשר אליהם. בעונה שעברה גם היה לקבוצה מאמן מאוד מצליח, עפולאי אפילו, בשם רומן זולו. הוא קיבל אותה במקום האחרון, השאיר אותה בליגה בגדול, והגיע עד רבע גמר הגביע. לפני חודש, אחרי שנאמר לו לטענתו כי סקאוט ממכבי חיפה יהיה המנהל המקצועי שלו, הבין שמתייחסים אליו כבובה של מאמן – והתפטר.
רומן, איך ראש העירייה התהפך? ניסית לדבר איתו?
"ניסיתי. הוא אמר שאדבר עם מנהל אגף הספורט. לא יצא מזה כלום".
אלקבץ אוהד מכבי חיפה.
"אז מה? גם אני. מה שהרגיז אותי שהיו לי שלושה שחקני בית שצריכים לשחק בקישור, ופתאום צריך לתת את המקום לשחקנים ממכבי חיפה, שבכלל לא שידרגו את הקבוצה".
בקיצור, אם אתם צעירים מאזור עפולה והעמק, וחושבים שיש לכם כישרון להקפיץ כדורים, לכו ל"פלאפל הנשיא".
הגזלנים
הקבוצות לועגות להתאחדות ולקהל
להלן מחירי הכרטיסים לכמה ממשחקי המחזור הקרוב בליגת העל, לפני תוספת עמלה של משרד הכרטיסים בשיעור 10 אחוזים ו"דמי טיפול" בסך 5 שקלים (למרות שמי שמזמין כרטיסים באינטרנט, מטפל בזה בעצמו).
מכבי ת"א – מכבי פ"ת: מחיר לא אחיד החל מ־50 שקל בפינה למעלה, וכפול ביציעים המרכזיים; הפועל באר־שבע – הפועל חדרה: מחיר לא אחיד החל מ־50 שקל מאחורי השער ו־80 במרכז (אין עמלה, יש "דמי טיפול"); הפועל ירושלים – בית"ר ירושלים: מחיר אחיד 60 שקל; קריית־שמונה – הפועל ת"א: מחיר אחיד 60 שקל, ללא אפשרות הדפסה ביתית של הכרטיס (למרות שאנחנו בשנת תשפ"ב, לא תרפפ"ו).
לפי תקנון ההתאחדות, קבוצה מארחת חייבת להקצות כרטיסים לחיילים/נשים/ילדים "במחיר שלא יעלה על 50 אחוז ממחיר הכרטיס לאותו יציע", אלא אם קבעה המארחת מחיר אחיד בסך 50 שקל או סכום מופחת מזה. כלומר, בכל המקרים הנ"ל ישנה עבירה על התקנון, בחסות זו שקבעה אותו.
תגובת ההתאחדות: "ככל שמגיעה תלונה בנושא מצד אוהדים ו/או אחת הקבוצות, הנושא מועבר לתובע, שבמרבית המקרים נוהג להוציא מכתב לאחראים בדרישה לתקן בהתאם לתקנון. הנתונים שמסרת הועברו לתובע ומחר יוצאו מכתבים לקבוצות הרלוונטיות".
יפה מאוד, רק חבל שבלי תלונות מהציבור יכולים המאכערים במועדונים לחגוג על האוהדים, ולא רק בתקופת החגים.
ה"אקטיביסטית"
מתי עיני נזכרה באצילי
תמו התמונות הקשות בקופנהגן. באולפן בישראל מכונסים הפרשנית אשרת עיני ושלושה גברים – המגיש רועי זריהן שהוא גם דובר בני־יהודה (שערורייה בפני עצמה), איציק קורנפיין וגילי ורמוט. אף אחד מהם לא מצא לנכון להתייחס לחילוף שנערך בנבחרת ישראל בדקה ה־69: עומר אצילי נכנס למגרש. על החילוף והסגירה הלקויה של גדי קינדה בהגנה, עיני דווקא מצאה לנכון להרחיב.
והנה למחרת, כשזה לא בשידור חי מול פני האומה, עיני נזכרה לצייץ בטוויטר שלה. "דברים מבאסים מאתמול: הכתמת הנבחרת בחילוף בדקה 69; התבוסה שבאה אחרי 4 ימים חלומיים".
אז הנה עוד דבר מבאס: פרשנית שאזרה אומץ להזכיר את הפרשה המבישה, מבלי שהעזה לנקוב בשם השחקן, רק בדיעבד (כנראה אחרי שצפתה בחילוף ב־VAR).
החפיפניקים
ויינגרטן ודייטש בודקים רקמות
ערב שבת, הדיימונד ליג באתלטיקה בבריסל, שלבי ההכרעה של הקפיצה במוט. שיאן העולם שמייצג את שבדיה, ארמנד "מונדו" דופלנטיס, עובר גובה של 6.05 מ', והצלם מתמקד בזוג שוודי, גבר ואישה, שמריעים ביציע. ככה זה בדרך כלל בתחרויות ספורט בינלאומיות – אוהדים נוהגים להגיע לאצטדיון בחולצות של מולדתם.
"בפעם הבאה תגיעו גם אתם עם חולצות צהובות כאלה של שבדיה, ויראו גם אתכם בטלוויזיה", מעיר בגיחוך השדר הבריטי, בערוץ הרשמי של התחרות. ובאולפן בישראל? שם החליט המדור לחיפוש קרובים שמדובר בהוריו של הקופץ, הלנה וגרג דופלנטיס.
בדיקה מהירה בגוגל הייתה מגלה מיד שזו שטות מוחלטת, אבל כשקופצים במוט בבריסל, למי יש כוח לגגל בישראל. "האמא הלנה שם זקרה זרועות", הודיע הפרשן גלעד ויינגרטן למראה האוהדים השבדים. "הייתה שחקנית כדורעף וגם התחרתה בקרב־7", הוסיף השדר מאור דייטש. "תשמע, אם לא היא, הוא לא היה קופץ בשביל שבדיה", ניתח ד"ר ויינגרטן, ובנימה מבודחת הוסיף: "אבל יכול להיות שהוא גם לא היה בכלל". בהחלט יכול להיות.
"הנה, גם האבא שם, אני רואה שגם גרג שם היום. כולם בלבוש שבדי הערב", עידכן הפרשן באולפן, כששני האוהדים האלמונים שבו והופיעו על המסך, אך כעבור כמה דקות חל מהפך. "אתה יודע מה? זה לא האבא, זה לא גרג", הודיע ויינגרטן בשבתו כאב בית הדין הרבני. ואיך הוא הגיע למסקנה בלי בדיקת רקמות? "גרג לא היה לובש חולצה שבדית", הסביר. "הוא יותר מדי מלואיזיאנה, מהדרום. פטריוטי"... שטויות. אבא דופלנטיס אמנם אמריקאי, אבל בתחרויות של בנו בעבר דווקא נצפה בחולצה של שבדיה.
בינתיים "מונדו" מנסה לשפר את שיאו העולמי, הרף עלה ל־6.19, ויש עדכון מוויינגרטן: "טוב, לאט־לאט אני מגלה שזה לא האבא ולא האמא".
דייטש: "זה לא האבא, הא?"
ויינגרטן: "לא, וזה גם לא האמא".
דייטש: "למרות שכל הזמן מראים אותם, כי הם היחידים עם חולצות של שבדיה".
ויינגרטן: "אולי זה סתם שני חבר'ה מהשגרירות. אתה אף פעם לא יכול לדעת".
דייטש עובר לסדרה "צל של אמת" והחקירה נפתחת מחדש: "שמע, הוא מאוד דומה, הם מאוד דומים. אני רואה פה את התמונות, אבל אני לא חושב שזה גרג".
ויינגרטן: "אולי זה הדודה. אתה יודע, הדודה מחדרה".
דייטש: "הדודה משטוקהולם".
התחרות על סף סיום. הפוקוס שוב על השניים ההם במעלה היציע. "נו, בסוף פתרנו את התעלומה הזו. תשמע, זה לא גרג. בטוח", מסכם דייטש. "לא, זה לא גרג וזה גם לא הלנה", חותם ויינגרטן.
שורה תחתונה: דופלנטיס לא הצליח לשבור שיא עולם. צוות השידור במזה"ת ניפץ את שיא החובבנות, והכישלון הוא יתום.
