עבור מכבי חיפה, אין יום רע לאיבוד נקודות של מכבי ת"א. יום שני בעשר? טוב להם. יום רביעי בשמונה? מתאים. אבל אם ישנו יום טוב במיוחד זה היה ראשון האחרון. לא מול באר־שבע, אלא מול חדרה - לא "קבוצה גדולה", אלא נערת הפוסטר של קבוצות המעמד התחתון בליגת העל, האחרונה שאפשר לדמיין שתתקע מקל בגלגלים של המוליכה. עד למפגש הזה, יחס השערים במפגשים האחרונים בין השתיים עמד על 1:35 למכבי ת"א.
אין דבר שמאשר פגיעות כמו אובדן נקודות מול ניסו אביטן. בעקבות ה־1:1 צומק הפער ממכבי חיפה לשמונה נקודות, אבל עוד יותר משאלה של מתמטיקה - ההבדל בין עשר לשמונה הוא זניח, זה עדיין "הרבה" - זו שאלה של תזמון. סדיקת ארשת השלמות של הצהובים רגע לפני המפגש הישיר מביאה את מכבי חיפה למשחק בידיעה שזה לא מאבק בין בני אדם למכונות. כולם בני אדם.
בלי קשר לכך שאחת היא אלופה שלוש שנים ברציפות והשנייה מגיעה מעמדת מוצא נוחה של קוראת תיגר, מתחילת העונה מתרכז השיח בפגיעות של מכבי חיפה לעומת השלמות של מכבי ת"א. בזמן שהראשונה לא מוצאת מחליפים לכוכבים שעזבו, השנייה בכלל לא זקוקה למחליפים. 12 הניצחונות הרצופים של הצהובים והגדלת הפער ל־10 נקודות איימו לרוקן מתוכן את המפגש הישיר ביניהן.
זו ממילא משימה כמעט בלתי אפשרית מבחינת מכבי חיפה לנצח בבלומפילד, ועד השבוע נדמה היה שגם אם תגרום לזה לקרות, עדיין תהיה רחוקה מדי. זה לא נראה כמו משחק ההזדמנות האחרונה אחר משחק ההזדמנות אחת אחרי אחרונה. התיקו מול חדרה האניש את מכבי ת"א, הפך אותה למושגת. אם לא עובדתית, אז תחושתית. הנה, גם היא יכולה לאבד נקודות מול קבוצות הבטן הרכה של ליגת העל. אם רק מכבי חיפה תצליח לנצח ולהחזיר את הפער למקומות שמאפשרים דיון, אז יהיה על מה לדבר.
עכשיו רק צריך לנצח, אבל איך עושים את זה? חיפה של ברק בכר לא עשתה את זה גם למכבי של פטריק ואן לוון, וכולם יסכימו שזו לא מכבי חיפה של בכר וזו לא מכבי ת"א של ואן לוון. 12 שנה חלפו מאז הניצחון האחרון של חיפה על יריבתה בבלומפילד. כל כך מזמן, שזה היה לפני שמכבי ת"א נהייתה מכבי ת"א שאנחנו מכירים היום. במונחים של מכבי חיפה, 12 שנה בלי הישג שכזה הן נצח. הראשון שינצח שם יהיה היסטורי, ומי שצריך לעשות את ההיסטוריה הזאת הוא מסאי דגו, שעוד אין היסטוריה אחת שהוא עשה. לא צריך לקנא בו.
בעוד מכבי ת"א עדיין לא נדרשה להמציא את עצמה מחדש, רכבת ההרים של מכבי חיפה מודל 2023/24 הכריחה את דגו לג'נגל בין מערכים ושיטות. הערב הוא ניצב בפני בחירה עקרונית: ללכת על גרסה קשוחה יותר במטרה להתחרות במכבי ת"א בכלים שלה ובכך לאשר את הנחיתות של חיפה, או ללכת על רעיון משוגע באמת ומשהו שאפילו ברק בכר לא היה אמיץ מספיק לעשות - להיות מכבי חיפה. בלומפילד או לא בלומפילד, מכבי ת"א או לא מכבי ת"א, ללכת הכי התקפי שיש ומה שיהיה - יהיה. מי יודע, אולי ככה יהיה מה שלא היה.
