זו רק השערה בלי גיבוי עובדתי, אבל הסיכוי שמישהו הימר בתחילת העונה על גמר פלייאוף בין דנבר נאגטס למיאמי היט חייב להיות באזור אפס האחוזים. דנבר הייתה אז הקבוצה הזו מהרי הרוקי עם הכוכב המוזר הזה שתמיד נותנת עונה רגילה טובה אבל אין לה את מה שצריך בפלייאוף; ומיאמי הייתה הקבוצה הזו מהחוף הלח בפלורידה שיש לה מסורת ותרבות ומאמן מצוין ופט ריילי אבל חצי מהשחקנים שלה יכלו בקלות להיות בקבוצת יורוליג.
שבעה חודשים וכמויות מלל עצומות אחרי, אלה שתי הקבוצות האחרונות שנותרו עומדות. הן יפתחו הלילה (3:30 שעון ישראל) סדרת גמר שהכל יכול לקרות בה, החל בסוויפ אלגנטי של דנבר ועד זכייה מדממת של מיאמי. זה לא הגמר שציפינו לו, אבל - וזה נאמר באהבה - זה הגמר שמגיע לנו, וגם ל-NBA.
למה דנבר תזכה באליפות?
כי יש לה את השחקן הכי טוב בליגה (ניקולה יוקיץ'), כי יש לה מגרש ביתי מאוד, כי היא הרבה יותר מוכשרת, כי היא מגיעה בריאה ורעננה, כי היא הקבוצה הכי טובה לכל אורך הפלייאוף ובהפרש ברור.
ולמה מיאמי?
כי יש לה אופי, כי יש לה מאמן אדיר, כי יש לה הגנה, כי יש לה מסורת וניסיון, כי היא אנדרדוג, כי היא גורמת גם לקבוצות הכי מוכשרות להיראות חסרות אונים, כי יש לה את ג'ימי באטלר.
מה יותר חשוב, ניסיון או כישרון?
אם יש משהו שיכול לסגור את פערי הכישרון הברורים לטובת דנבר, אלה הבדלי הניסיון והמסורת הבאמת אדירים בין המועדונים. למיאמי היט, שנוסדה ב־1988, זו תהיה הופעה שביעית בגמר הפלייאוף. רק ללייקרס יש יותר גמרים בתקופה הזו (10). מ־2010 יש להיט שש הופעות בגמרים, הכי הרבה יחד עם גולדן סטייט ווריורס. הנאגטס, חביבים ולא מזיקים שכאלה, הגיעו לגמר המערב פעמיים, ב־1985 ובפלייאוף הבועה ב־2020. זהו. ניסיון הוא חתיכת נכס בגמר הפלייאוף של ה־NBA.
האם לביתיות יש משמעות?
כן. נכון שזה היה פלייאוף מוזר עם שתי קבוצות שהגיעו לגמרים האזוריים בלי שום יתרון ביתיות בדרך, אבל בסדרה בה משחקת דנבר נאגטס, לביתיות יש משמעות. הבול ארינה בדנבר היא אולם מאוד ביתי בו הנאגטס לא הפסידו בפלייאוף הזה (0:8). יתרון הביתיות שלהם כולל גם אספקט גיאוגרפי שנובע מהאוויר הדליל של קולורדו הדורש זמן הסתגלות. מאידך, ההיט לא פוחדים ממגרשים עוינים, זו יחידת גרילה ולא באמת משנה לה היכן היא משחקת (3:7 בחוץ בפלייאוף), במיוחד כשהקהל הביתי שלה עצמה ממהר למגרש החניה מיד כשנעשה קצת קשה.
מי מאמן יותר טוב, אריק ספולסטרה או ניקולה יוקיץ'?
ספולסטרה הוא כנראה המאמן הכי אנדרייטד בהיסטוריה. אף אחד לא הצליח להוציא שלם גדול בהרבה מסכום חלקיו יותר ממה שספולסטרה עושה עם ההיט ב־15 שנותיו כמאמן ראשי. הוא חכם, הוא מתוחכם, הוא מהיר בתגובות, הוא עשה גם חוכא וגם אטלולא מכל המאמנים שעמדו מולו בפלייאוף הזה. עכשיו הוא עומד לפגוש לא רק מוח כדורסל טוב לפחות כמוהו - המוח הזה יהיה על המגרש. ההיט הגיעו לכאן כי הם הציבו בפני היריבות בעיות שהיו קשות מדי עבור המאמנים שלהן, אבל יוקיץ' עוד לא פגש בעיית כדורסל שהוא לא פתר.
אגב יוקיץ', מה עושים איתו?
ה־NBA לא ראתה שחקן כמו יוקיץ', שיש לו בפלייאוף הנוכחי שמונה טריפל דאבלים. אין ספר הדרכה שמלמד איך לעצור שחקן בגובה 2.13 מ', עם הבעת פנים אחת וחוסר עניין מוחלט ברעש מסביב, שמוסר יותר טוב מ־99 אחוז מהפליימייקרים בהיסטוריה. ההיט ינסו להתיש את יוקיץ', לגרום לו לעבוד בהגנה ולהכניס אותו לבעיית עבירות. אפשר גם לנסות את השיטה ההפוכה, לתת ליוקיץ' לעשות את הטריפל דאבל שלו ולהתרכז בג'מאל מארי ומייקל פורטר ג'וניור. לא בטוח שגם זה יעבוד. מיאמי תפגוש בשבועיים הקרובים שחקן שחמט שבמקרה משחק כדורסל.
אז יוקיץ' באמת סיפור אדיר, אבל ג'ימי באטלר יותר, לא?
כן. תיאוריית קונספירציה משעשעת ונטולת כל בסיס טוענת כי ג'ימי באטלר הוא הבן של מייקל ג'ורדן - משהו שקשור לעיתוי יום הולדתו של באטלר וביקור של שיקגו בולס ביוסטון תשעה חודשים קודם. זה כמובן קשקוש, אבל אפשר להבין מדוע אנשים עוצרים לחצי שנייה. מילא סגנון המשחק והחיוך, אבל באטלר הוא כנראה השחקן היחיד בליגה היום שמשחק כאילו יש לו את ה־DNA של מייקל ג'ורדן - לא באותה רמת כדורסל, כמובן, אבל כמעט באותה רמה של קשיחות מנטלית. ג'ורדן היה טרוריסט פסיכולוגי ובאטלר לא רחוק מזה. לא בטוח שזה יספיק הפעם, אבל ג'ימי באטלר, הילד שאמא גירשה מהבית כי לא אהבה את המראה שלו, הוא מאלה שבאמת מגיעה להם אליפות, וזכייה שלו תהפוך לבבות קשוחים למרשמלו.
האם זה גמר טוב לליגה?
זה גמר נהדר לליגה. אחרי כל הכסף הגדול וההחלטות מלמעלה שהן קודם כל קפיטליסטיות, בסופו של דבר ה-NBA היא דוגמא למפעל סוציאליסטי מצליח. יש בה שוויון שאין כמותו באף ליגה אחרת, והכל קורה עם יד מכוונת. שש קבוצות שונות הגיעו לגמר בשלוש השנים האחרונות, ודנבר או מיאמי תהיה אלופה חמישית שונה בחמש עונות. הגמר הזה מפגיש שתי קבוצות שונות לגמרי בסגנון המשחק, אבל דומות מאוד בכך שהן מופת לבנייה מסודרת, תרבות בריאה, כדורסל שיש לו זהות, וכוכבים עם אופי וסיפור חיים יוצאי דופן. זה גמר שמוכיח שעבודה קשה וסבלנות משתלמות, שקיצורי דרך כבר לא עובדים יותר ושלמאמנים יש חשיבות אמיתית בפלייאוף. מדובר בערימה של ערכים טובים בשידור חי מחוף לחוף, גם אם הרייטינג הטלוויזיוני יישב קצת בחושך ויחבק תמונות של לברון ג׳יימס וג׳ייסון טייטום.
האם זכייה של מיאמי תהיה האליפות המדהימה בהיסטוריה?
כן. ההיט היו במרחק של שלוש דקות מלהישאר מחוץ לפלייאוף. הם המדורגת 8 השנייה אי פעם שמגיעה לגמר (הראשונה הייתה ניו יורק ניקס בעונת השביתה הגדולה ב-1999). אין שום היגיון בכך שקבוצה שחצי מהשחקנים שלה בכלל לא נבחרו בדראפט עדיין תשחק בחודש יוני. זו אחת מריצות הפלייאוף הפנטסטיות בהיסטוריה, ואם היא תסתיים באליפות, יעשו עליה סדרה בינונית בנטפליקס.
מי תנצח?
בתחילת הפלייאוף נתנו סוכנויות ההימורים למיאמי יחס של פי 56 לזכייה באליפות המזרח. לשם השוואה, בוסטון קיבלה פי 2.60 ופילדלפיה פי 6. ההיט באמת לא היו צריכים להיות כאן. הם לא היו אמורים לנצח את מילווקי והם בוודאי לא היו אמורים להעיף את בוסטון, אבל ככל שאומרים להם יותר מה הם לא אמורים לעשות, כך הם מתעקשים לעשות את זה. למרות זאת, דנבר נאגטס היא אולי תקרה קצת גבוהה מדי אפילו למנפצי התקרות האלה. אם זו לא הייתה קבוצה של אריק ספולסטרה וג'ימי באטלר, השאלה היחידה הייתה האם מיאמי תצליח לנצח משחק אחד. אבל זו כן קבוצה של ספולסטרה ובאטלר, והיא תמרר ליוקיץ' את החיים.
עד שהוא יפתור גם את הבעיה הזו וינצח 2:4.
