עם תום הסיבוב הראשון, מכבי ת"א מדורגת במקום השביעי בליגה השנייה בטיבה בעולם עם 10 ניצחונות מ-17 משחקים, ועושה צעד משמעותי לקראת שלבי הפלייאוף ביורוליג. זאת דווקא בעונה לא אידיאלית, בה היא משחקת רחוק מהבית (יד אליהו) ורחוק מהלב (הקהל). בואו נסכם את מה שעבר על הצהובים:
הרכש החדש
בקיץ האחרון, 4 שחקנים חדשים לבשו לראשונה את המדים הצהובים. נחלק אותם לשלוש קבוצות: הצלחה, אכזבה וסימן שאלה.
קבוצת ההצלחה כוללת רכז אחד, קצת נמוך אבל עם ביטחון אדיר – תמיר בלאט. הוא מתנהל על הפרקט עם ביטחון רב ו-IQ כדורסל משובח. בתור אוהד שרואה את הקבוצה על מסך הטלוויזיה, אני קופץ משמחה והתרגשות על כל פעולה שלו. אולי זה בגלל שהוא ישראלי ואני מרגיש הזדהות, ואולי זה בגלל המלחמה האדירה שלו על הפרקט, אבל בלאט הוכיח שהוא שחקן יורוליג יותר מלגיטימי שצריך להישאר במועדון עד תום הקריירה שלו. אז נכון שקצת קשה לו בהגנה, ולעתים הוא מכריח זריקות, אבל חוכמת המשחק שלו והקליעה לשלוש מספקות את הסחורה.
קבוצת האכזבה כוללת את חסיאל ריברו. הקובני שמתנשא לגובה של 206 סנטימטרים, מתוכם 5 של נצנצים, נחת בנתב"ג עם הר של תהיות על הראש. היכולת שלו אינה תואמת ממש את פילוסופיית המשחק של המאמן, ובכללי היה נראה כי שוב מכבי מתפשרת. נכון שמדי פעם הוא נותן כמה נקודות יפות, משחק גב לסל יעיל ואפילו כמה אסיסטים שגרמו לי להרים גבה, אך הוא לא נותן למכבי את מה שחסר לה, וזה ריבאונד הגנה והגנת גבוהים. הוא לא מבין איפה הוא צריך לנוע במשחק ההתקפה, מרבה לבצע חילופים זולים בהגנה ומראה פסיביות בריבאונד ההגנה. מכבי הייתה זקוקה לגבוה יותר ורסטילי שייתן לה הגנת גבוהים או ירווח את ההתקפה, ואת זה הקובני לא נותן לה.
לקבוצת סימן השאלה נכנסים ג'יימס ווב ואנטוניוס קליבלנד. מצד אחד, הפוטנציאל קיים. כשקליבלנד על הפרקט, מכבי פתאום נראית טובה יותר בהגנת הגארדים. כשווב על הפרקט, יש איום בקו הקדמי מקו השלוש. בנוסף, היכולת של הצמד הנ"ל תואמת במידה רבה את סגנונו של המאמן שעל הקווים, אך בכל זאת, משהו שם לא עובד. הם נראים חסרי ביטחון ולא ממש בטוחים מה מצופה מהם. הם יכולים לתרום רבות למכבי בנקודות בהן היא לוקה בחסר, כמו הגנה, אך עד שלא יקבלו את הביטחון ואולי גם את האמון של קטש, לא נראה שיפור. לכן, קשה לי עדיין לשפוט אותם.
צמד ה-BB לאן?
צמד ה-BB, שהפך לטריפל עם בונזי ולקוואטרו עם בלאט (בסוף עוד נשנה את שם הקבוצה למכבי BBBB תל אביב), מתקשה להיכנס לקצב. בראון את בולדווין אמנם מספקים מספרים נהדרים: 14.5 נקודות לשניהם, 6.6 ו-5 אסיסטים בהתאמה אל מול 3.5 ו-5 איבודים בהתאמה, אבל נראה כי הם חווים פציעה בשריר החשק (במיוחד בולדווין), ומרבים לבצע פעולות צפויות מדי, איטיות מדי ופסיביות מדי. נראה כי עובר על בולדווין משהו מנטלי, היות ומתקשה הוא לשחזר את ימיו העליזים מאשתקד. משחקן ההגנה המוביל של הצהובים הוא הפך לבעיה הגנתית גדולה. סאגת השכר ודאי לא מועילה ומכבי תצטרך למצוא את הדרך להכניס את השניים לעניינים ויפה שעה אחת קודם.
חשוב לי לציין כי בו בעת, הם (ובעיקר בראון) חתומים על לא מעט ניצחונות של הצהובים העונה. הם הבסיס לקבוצה הזאת וכאשר הם נראים רע, סביר להניח כי כך תיראה גם הקבוצה. הם הכוכבים של מכבי, ובלעדיהם אין למכבי מה למכור בזירה האירופית.
המשתפרים
לקבוצה הזו נכנסים רומן סורקין, ג'וש ניבו ובונזי קולסון. השלישייה הזו, במידה כזאת או אחרת, מהווה את הבסיס לקבוצה, וככל שהעונה מתקדמת מראה יציבות. עם פרוץ המלחמה סורקין אמנם התקשה להיכנס לעניינים, אך בזמן האחרון נמצא במגמת עלייה ומקבע את מעמדו לגבוה משמעותי בסגל של קטש. הוא מציג איום מקו השלוש ובכך הפך את עצמו לשחקן שלם יותר ומגוון יותר שמשחק נהדר בהתקפה.
ניבו וקולסון הגיעו לעונה הזו כשחקני יורוליג לגיטימיים פלוס, וכעת הם פוטנציאל להיות כוכבי יורוליג. קולסון, בגובה 198 סנטימטרים על עקבים, הוא אחד הריבאונדרים היעילים ביבשת. הוא נמצא בכל מקום, שותף לכל פעולה ובעיקר נותן את כל כולו על המגרש. הוא קולע נהדר מכל הטווחים ובעיקר מספק יציבות. הסנטר הקפיצי ניבו שהתחיל את הקריירה שלו בעיר הדרומית בישראל ממקם את עצמו כאחד הסנטרים היעילים ביבשת. מלבד מהלכי היילייטס אדירים וריחופים שלא היו מביישים מטוס, הוא שיפר דרסטית את משחק הגב לסל, משחק הפיק-אנד-רול וההגנה שלו. לראות אותם זה פשוט תענוג!
משחק ההגנה
לעניות דעתי, הקלישאה שאומרת ש"אין דבר כזה יום רע בהגנה" נכונה. אולם נקודת הפתיחה של מכבי לא מספיק גבוהה ויש בעיות שלא יצליחו להיפטר מהן. מכבי צריכה יותר לצופף את הצבע, לתת יותר דקות לקליבלנד ולהעיר את בולדווין מהתרדמת ההגנתית בה הוא נמצא.
אז נכון שיש בעיות בקו הקדמי, והאכזבה מהיכולת ההגנתית שמציג האיש והנצנצים - אין זה תירוץ לחטוף משחק שיא קריירה ממילוש הקשיש שעתידו בעברו, ולקבל מקבוצת התקפה חלשה כמעט 100 נקודות. מכבי חייבת לשפר את הגנת הגבוהים ובעיקר לא לחטוף נקודות קלות בצבע.
לאן מכבי צריכה לשאוף?
בעונה שאינה כוללת את המבצר יד אליהו ואת החתיכה הכי חשובה בפאזל הזה שנקרא מכבי תל אביב, קשה להגיד שהשאיפה היא פיינל פור. הצהובים משחקים בענווה התקפית והפוטנציאל קיים למרות כל החסרונות. היא מדורגת בצמרת היורוליג כמעט בכל מדד. אם נוציא את ריאל מהמשוואה, אין קבוצה שניתן להגיד שמכבי לא יכולה לנצח ביום נתון.
לכן לדעתי, פלייאוף ללא פלייאין היא המטרה הריאלית!
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן
