"לאף אחד לא אכפת מה קורה לאויגורים" (צ'מאת פליהאפיטיה, מחזיק מניות מיעוט בגולדן סטייט ווריורס, בפודקאסט)
"בהתחלה היה משהו מקפיץ, מדליק, בנסיעה לסין בפעם הראשונה אחרי הקורונה", סיפרה לי מאיה (שם בדוי, לבקשתה), עורכת סלובנית בסוכנות צילום גדולה, שטסה לסין כדי להיערך לאולימפיאדת החורף בבייג'ינג. "ויש בהתחלה גם את הקטע עם האוכל, שהוא כולו מוכן בלי מגע של יד אדם אלא בסיר אוטומטי, שהמצרכים נזרקים אליו. הוא מקפיץ את עצמו ומערבב, ואז מלצר רובוטי מביא אותו לשולחן על גבי מגש ואומר לך בקול רובוטי מה המנה. וכשאתה אוכל אותו, אתה מבין שלאוכל של מכונה יש טעם של מכונה.
עוד כתבות ב"זאב בודד" - המדור של זאב אברהמי
"אבל אחרי כמה ימים התחיל סיוט אמיתי. בכל מקום את חייבת להציג את עצמך עם תעודות, יש מעקב דיגיטלי של 24 שעות אחרי המיקום שלך: במתחמים, באוטובוס, במלון, במרכז העיתונות. יש מעקב אנושי אחריך. את יכולה להגיע לכל מקום רק עם הסעה, שבה את חייבת לשבת מאחורה. יש מיסוך אטום בינך לבין הנהג, אסור להפעיל מזגנים וחל איסור חמור לפתוח חלונות. אי אפשר בכלל לנשום.
"אם באת מהעולם המערבי, הכל מתחבר למשהו שלא יוצא לך מהראש, מהסיסטם. את כל הזמן תחת מעקב. את חייבת לחשוב פעמיים לפני כל ביס שאת נותנת, כל מסרון ותמונה שאת שולחת, כל שאלה או בקשה. זה מעייף. את לא רוצה לעשות טעות ולהיעלם כמו הטניסאית פנג שוואי. אני לא יודעת איך אנשים בכלל יכולים לחיות ככה, לתפקד, לייצר. אני הרגשתי שם דיכאון גדול, מחנק. ביקשתי מהסוכנות שיחליפו אותי.
"בכל מקום את חייבת להציג את עצמך עם תעודות, יש מעקב דיגיטלי של 24 שעות אחרי המיקום שלך: במתחמים, באוטובוס, במלון, במרכז העיתונות. יש מעקב אנושי אחריך. את יכולה להגיע לכל מקום רק עם הסעה, שבה את חייבת לשבת מאחורה. יש מיסוך אטום בינך לבין הנהג, אסור להפעיל מזגנים וחל איסור חמור לפתוח חלונות. אי אפשר בכלל לנשום"
"זו אולימפיאדה שישית או שביעית שלי כצלמת או כעורכת. אחד הדברים המקסימים בכל אולימפיאדה, מונדיאל או כל תחרות ספורט חשובה, הוא איך המדינה או העיר המארחת כל הזמן מנצלות את הפלטפורמה העצומה הזאת כדי לשווק את עצמן. לחשוף ולמגנט אליהן תיירים ומשקיעים. זאת הייתה הפעם הראשונה שבה הרגשתי שהמארחת מנסה להסתיר את עצמה, כדי שאף אחד לא יגלה מה באמת קורה שם".
אולימפיאדת הצביעות והבושה
אולימפיאדות לא היו רק חלון ראווה למארחת, אלא גם בימת תיאטרון עם תפאורה מרהיבה שרבים השתמשו בה גם כדי להציג זרמים חברתיים ופוליטיים, בין מפגני האומץ של ג'סי אוונס בברלין, טומי סמית' וג'ון קרלוס במקסיקו סיטי, המלחמה הקרה, וגם הטרור הפלסטיני שהדהד וחידד את דרכיו לעולם באולימפיאדת מינכן.
רק שבאולימפיאדת החורף שתיפתח בסין בעוד שבועיים יתרחש תהליך הפוך. מי שציפה שאירוע כזה, לצד הבמה הספורטיבית, ייתן גם מקום לנושאים הגלובליים שעל הפרק כמו זכויות אדם ואקולוגיה, צריך להנמיך ציפיות. הוא יראה בדיוק את ההפך: את הכניעה המוחלטת של העולם כלפי יכולת הייצור הזולה של סין ויכולת הקנייה העצומה שלה. האויגורים, הטיבטים והונג קונג יכולים לחכות. המדינה המזהמת בעולם מארחת את המשחקים האולימפיים. בייגי'נג 2022 (וגם המונדיאל שייערך בסוף השנה בקטאר) היא אולימפיאדת הצביעות והבושה. את "ההשתתפות חשובה יותר מהניצחון", מחליף "מייד אין צ'יינה, מפלסטיק".
גרוע מכך, אם יש ספורטאים שהייתה להם תוכנית להפגין בצורה כלשהי נגד סין, הרי שהשבוע באו פעילי זכויות אדם ונציגי ארגונים של האו"ם והתריעו בפניהם להימנע מכל אמירה או תצוגה שיכולה להתפרש כביקורת נגד סין. האזהרה הייתה ברורה, אפילו אם נעטפה במעטפת דיפלומטית: דמכם בראשכם. אם תנקטו צעד ביקורתי כלפי סין, תהיו חשופים לתביעה - ואין שום דבר שנוכל לעשות למענכם.
הוועד האולימפי הבינלאומי אמנם טען כי לספורטאים יינתן חופש ביטוי כשהם מדברים עם התקשורת או כשהם מעלים תמונות ופוסטים ברשתות החברתיות, אבל נמנע מלומר אם ייתן גב לספורטאים שיואשמו על ידי סין. הדעה הכללית, בפרפראזה ידועה, היא: תתחרו מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר – ותשתקו.
ואם כל זה לא מספיק, גורמים בממשל ובוועד האולימפי של סין הזהירו את הספורטאים כי כל עבירה על התקנון האולימפי, ובמיוחד עבירות נגד החוק הסיני, יובילו למהלכים משפטיים נגדם. מדובר באזהרה מאוד חלקלקה: בעוד שהתקנון האולימפי די ברור, החוק הסיני מאוד לא בהיר לגבי מה מותר ומה אסור להגיד.
"אנחנו יודעים ששתיקה היא בעצם לשתף פעולה עם המשטר", אמר גולש סקי אמריקאי בעילום שם ל-CNN, "אבל אנחנו נצטרך לצנזר את עצמנו ולקוות שהמשלחת האמריקאית תגן עלינו כמה שאפשר מפני העיתונות ומפני עצמנו, עד שנחזור הביתה". ספורטאים אחרים אמרו שהם לא סומכים על הוועד האולימפי הבינלאומי שיגן עליהם כשהם מציינים את שמותיהם של שוואי, המתאבק האיראני נאביד אפקארי וספורטאים רבים מבלארוס שהוועד לא הגן עליהם מפני הרודנים בארצותיהם.
הרשת הסלולרית בסין תעניק לספורטאים גישה מוגבלת לאתרים כמו פייסבוק, טוויטר וגוגל. אבל זה עוד דבר קטן בהשוואה לדאגות הרבה יותר משמעותיות: מדינות כמו ארה"ב, בריטניה, גרמניה ואוסטרליה ביקשו מחברי המשלחות לא להביא לסין את הטלפונים והמחשבים האישיים שלהם, מחשש לחדירה לפרטיות ולריגול של הרשויות הסיניות. הולנד ממש אסרה זאת על הספורטאים.
"האח הגדול" הסיני רואה הכל
אפשר להבין את הסיבה לדאגה. כל מי שמגיע לאולימפיאדה בבייג'ינג - ספורטאים, מאמנים, שופטים עיתונאים - מחויב להוריד אפליקציה הנקראת "My 2022", שנועדה לנטר מקרי קורונה ונשמרים בה הנתונים האישיים, תוצאות הבדיקות והמיקום של המשתמשים בה. עם זאת, האפליקציה נותנת שירותים נוספים הקשורים לאולימפיאדה (מדריך למשחקים, אישורי כניסה לתחרויות, מידע על תחבורה) ומאפשרת לנהל צ'אטים ולהעביר קבצים.
לפי דיווח ב-DW הגרמני, עוד לפני שהתחילו המשחקים, התגלו בעיות אבטחה חמורות באפליקציה הזאת. חוקרי מכון סיטיזן לאב בטורונטו – אותו מכון שחשף גם את השימוש בתוכנת פגאסוס של NSO הישראלית נגד פעילי זכויות אדם ועיתונאים – איתרו בה חורים ופרצות שיאפשרו לרשויות לעקוב אחרי המשתמשים ואחרי ניהול השיחות שלהם, ולבצע בקרה על כל מסמך שיעבירו דרכה.
בדיקה אחרת גילתה שבאפליקציה הוטמנה רשימה של 2,422 מילים ומושגים פוליטיים רגישים שאמורים להקפיץ את הצנזורה הסינית הידועה לשמצה. בין המושגים והביטויים: כיכר טיאננמן, הונג קונג, קוראן, דלאי לאמה ושמות של פוליטיקאים סינים. חלק מהקוד באפליקציה מאפשר לקרוא את כל התוכן העובר בה (מסמכים, הודעות ועוד) ולבדוק האם הוא כולל את המלים המופיעות ברשימה האסורה. אנשי סיטיזן לאב העבירו את הממצאים לוועד האולימפי הבינלאומי וביקשו שהפרצות יתוקנו, אך לא קיבלו שום תגובה והחורים באפליקציה לא טופלו.
מאחר שהאפליקציה של הוועדה המארגנת לא עומדת בסטנדרטים של חברות הענק בכל הנוגע לשמירת על פרטיות המשתמש, אפל וגוגל לא אמורות להציע אותה בחנויות האפליקציות שלהן. גם הן לא מראות שום רצון להתעמת עם סין ויישרו קו עם האפליקציה הזו.
מעניין להשוות בין המשחקים האולימפיים שיתחילו ב-4 בפברואר לבין אולימפיאדת הקיץ שנערכה בסין ב-2008. סין הרוויחה את הזכות לארח את המשחקים ההם גם בזכות העובדה שהבטיחה לבצע רפורמות עמוקות במצב זכויות האדם, חופש הדיבור ועצמאות טיבט. סין של 2008 הייתה עדיין מדינה שמנסה למצוא את דרכה לתוך צמרת הכלכלה והפוליטיקה העולמית. כשלא עמדה בהבטחתה, ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי דחפו את הספורטאים לדבר על הנושא בכל מקום ואמרו שלהעלות את הנושא הוא "מעשה הרבה יותר אולימפי מאשר לזכות במדליה". אבל סין של 2022 לא חייבת כלום לאף אחד. היא המביא ונותן, בעיקר בכל מה שקשור לכלכלה העולמית.
כוחות השוק ניצחו את זכויות האדם
"גם רפובליקאים קונים נעלי התעמלות", הסביר מייקל ג'ורדן בזמנו את הסירוב שלו לתמוך במועמד השחור שהתמודד על תפקיד מושל צפון קרוליינה מול ג'סי הלמס הגזען. זו אמירה שרדפה שנים אחרי ג'ורדן, אבל גם תיארה במדויק את העידן הרייגני-תאצ'ריסטי שבו חי.
לברון ג'יימס ראה מה השוק הסיני עשה לקבוצות ה-NBA בוסטון סלטיקס ויוסטון רוקטס, ששחקנים ומנהלים שלהן הביעו תמיכה באויגורים ובהונג קונג. ג'יימס עדיין אוסף נתונים על הנושא עד שיחליט להביע דעה. אני לא מצפה שאיסוף הנתונים שלו יסתיים לפני 2030.
יותר ממיליון אויגורים, המיעוט המוסלמי בסין, כלואים במחנות כפייה, לימוד מחדש. לדברי גורמים אמריקאים ופעילי זכויות אדם, מה שקורה במחנות הללו הוא רצח עם, פשעים נגד האנושות. אבל האויגורים הם לא שוק לנייקי, והטיבטים לא ממש מתפעלים מההמבורגר החדש של מקדונלדס, ומי סופר את טייוואן והונג קונג. ברפובליקה של סין יש מיליארד וחצי בני אדם וגם הם קונים נעליים, ומגהצים בוויזה ומבטחים את עצמם באליאנץ.
האולימפיאדה נכנעה לכוחות השוק. ולכוחות השוק - כמו שאמר פליהאפיטיה שנולד בסרילנקה, גדל בקנדה והפך למיליארדר כמנהל קרן הון-סיכון - אין כוח לזמזומים המעצבנים האלו על זכויות אדם, חופש עיתונות, מחנות עבודה ורצח עם.