בלגיה - מצד אחד, מדובר בנבחרת לא רעה בכלל עם שמות גדולים שהרבה מהישראלים אוהבים. מצד שני, בואו. זו אחת המדינות האירופאיות הכי עוינות לישראל. הבלגים הביעו תמיכה בהקמת מדינה פלסטינית, ובשידור האיריווזיון בערוץ הלאומי נכתב שבלגיה "מגנה את הפרות זכויות האדם של מדינת ישראל״ ו״מדינת ישראל הורסת את חופש העיתונות ולכן אנחנו קוטעים את התמונה לרגע". אז יש להם אחלה שוקולד ואת דה בריינה, אבל עזבו אתכם. לסיכום: לגמרי נגד.
קרואטיה - הקרואטים הם חתיכת עם קשוח שידע מלחמות עבר ואולי בגלל זה הם מבינים שכדאי להם לתמוך בנו. הם אפילו הצביעו נגד ההחלטה להפסקת אש הומוניטרית באו"ם. יחד עם זאת, יש להם נשיא קומוניסט שמבקר את התנהלות הממשלה הקרואטית ביחסה החיובי כלפי ישראל. ביחס לעובדה שיש אצלם לא מעט מוסלמים, הם מתמרנים את הדברים יחסית לטובתנו, ולכן נבוא לקראתם ונסכם: בעד.
3 צפייה בגלריה
שחקני נבחרת קרואטיה חוגגים את המקום השלישי בקטאר
(צילום: Richard Heathcote/Getty Images)
אלבניה - אמנם למחרת הטבח אלבניה נעמדה לצד ישראל, אך די מהר ביקשה מאיתנו שלא "נשתגע מדי" בתגובה שלנו. סבבה. מאז אנחנו לא ממש שומעים אותם והם שולחים מסרים מעומעמים, כיאות למדינה שרובה מוסלמית (על אף השיק האירופאי). האלבנים די נייטרלים ולכן כך נהיה גם אנחנו. לסיכום: אדישים.
אוסטריה - אחת התומכות הגדולות של ישראל. הקנצלר ביקר בארץ, הביע הזדהות והפסיק את התמיכה באונר"א. המשטרה האוסטרית לא מגלה סבלנות כלפי מפגינים, והעם לא מפסיק לשלוח תרומות. חוצמזה שיש להם אחלה פאי תפוחים ואת ההרים הכי יפים בעולם (עם מלונות שמציעים הנחה רק לישראלים). פרויד מרבה נחת. לסיכום: בעד לגמרי.
צ'כיה - קבלו אותם בתשואות. הצ'כים הם המועמדים הפייבוריטים החדשים, כמדינה שתומכת בישראל יותר מכולם. העם הצ׳כי איתנו, הממשלה הצ׳כית איתנו, ופראג היא מקום מהמם. לסיכום: בעד לגמרי.
ספרד - צר לנו לשבור לכם את הלב. למרות שאי אפשר להגיד כדורגל בלי להזכיר את ברצלונה וריאל, הנבחרת הספרדית כבר מזמן לא משהו, וזה מסתדר מצוין עם הממשלה האנטישמית שלהם. רק לאחרונה הבטיחה שרת החוץ ש"פלסטין תהיה חופשיה מהנהר עד לים", ראש הממשלה מנע מספינות בדרך לישראל לעגון בחופיו, ובקיצור הספרדים חוזרים לימי האינקוויזיציה. לסיכום : נגד.
דנמרק - האוהדים הדנים ידועים כמסורים באופן קיצוני וכשקטים באופן קיצוני והשילוב הזה נכון גם לגבי היחס שלהם לישראל - מצד אחד תומכים (שר החוץ ביקר כאן בתחילת המלחמה), מצד שני דרשו לאחרונה את הפסקת המבצע ברפיח. יחד עם זאת, המלכה הקדישה את הנאום השנתי למאבק באנטישמיות ואין ספק שהדנים היו מדהימים בשואה. לסיכום: אדישים עם נטייה להיות בעד.
אנגליה - למרות ימי המנדט הבריטי, הנבחרת האנגלית תמיד הייתה חביבה על הישראלים, שנהגו להתאכזב פעם אחר פעם. השנה המצב מעניין - האנגלים הם מגדולי התומכים בנו מחד, והאזרחים אצלם הם מגדולי המפגינים נגדנו (יש אומרים שלהסתובב בלונדון זה כמו להסתובב בשכם). הממשלה מנסה לתמרן בין הדברים ובתכלס מגיע להם פרגון גדול על זה (ועל מפגן תמיכה אדיר של עשרות אלפים ממש לאחרונה). לסיכום: בעד.
גיאורגיה - אם אתם בקטע של שחקני נשמה חסרי סיכוי שיכולים רק להפתיע - גיאורגיה היא הנבחרת בשבילכם. אחת החברות הטובות שלנו באירופה, עם אחוזי תמיכה ניכרים של אזרחים גיאורגים בישראל. הם אמנם עסוקים יותר בחוק המרגלים מאשר בדין הבינלאומי, אבל בתכלס אחלה נבחרת. חצ׳פורי, סקי בקזבגי, ולסיכום: בעד לגמרי.
צרפת - הצרפתים מנסים לרקוד עם שני הצדדים. היו איתנו לגמרי בהתחלה, כולל ביקור הזדהות של מקרון, אבל גם נסעו באותו ביקור להצטלם עם אבו מאזן. הם מסייעים לנו בנשק, אבל מצביעים נגדנו באו״ם. ככה זה כשיש לך המוני מוסלמים קיצוניים במדינה. עוד רגע הם מחליפים את הקרואסון בשווארמה. חוצמזה שחלוץ הנבחרת (שלא זומן הפעם), כרים בנזמה, הוא מגדולי התומכים של הפלסטינים בעולם. מצד שני אמבאפה יוצא עם ישראלית. לסיכום: מורכב, ולכן נהיה אדישים.
גרמניה - עד כמה שזה יהיה קשה לשמוע, נדמה שבפעם הראשונה מאז ומעולם אנחנו צריכים להיות עם הגרמנים. עזבו את זה שהם פשוט תמיד מנצחים. הגרמנים, גם האזרחים וגם הממשלה, מוכיחים את עצמם פעם אחר פעם בתמיכה בישראל. מהפגנות עידוד במשחקי כדורגל ועד שוטרים עם אפס סובלנות כלפי פרו פלסטינים - גרמניה מוכיחה את עצמה בענק (טוב, יש להם הרבה על מה לכפר). למעט החזרת התמיכה באונר"א, אפשר לומר שסוף סוף קיבלנו נבחרת שיש לה סיכוי. וחוצמזה שדניאל פרץ משחק בבאיירן. לסיכום: (לא מאמין שאני כותב את זה) - בעד לגמרי.
הונגריה - כבר הבנו שמדובר באחת המדינות היותר ידידותיות לישראלים, בוודאי בשנים האחרונות. אם הפיד שלכם מלא בחברים שמטיילים לאחרונה בבודפשט, זה לא סתם. הונגריה עומדת לצד ישראל בתקופת המלחמה בצורה חד משמעית. הם אמנם כיסחו לנו את הצורה במשחק הידידות שהתקיים לאחרונה, אבל אנחנו לגמרי סולחים להם. לסיכום: בעד לגמרי.
איטליה - כמו שאר האירופאיות המשעממות והלא מפתיעות, גם איטליה תמכה בנו כשהיינו על הרצפה, מושפלים וכואבים. איך שקמנו והרמנו ראש פתאום התחילו הגמגומים. פתאום הפלסטינים בעזה מסכנים וישראל מפעילה יותר מדי לחץ צבאי. יחד עם זאת איטליה נחשבת לידידה טובה של ישראל, ויש להם את האוכל הכי טעים בעולם, אז הכל מתערבב יחד. לסיכום:אדישים.
הולנד - ההולנדים טוענים לכתר של הנבחרת המושלמת: הם היו טובים אלינו בשואה והם טובים אלינו היום. ראש הממשלה מארק רוטה הגיע לישראל כמה ימים אחרי הטבח הנורא, ויריבו, מנהיג מפלגת החירות ההולנדית (שגם זכה במספר הקולות הגבוה ביותר בבחירות ועתיד להיות ראש הממשלה) מצייץ בלי סוף ציוצי תמיכה בישראל. מעבר לכך שהם כולם גבוהים וחסונים, הבעיה המרכזית של ההולנדים זה שהם פשוט תמיד מאכזבים אותנו. אולי הפעם התמיכה שלנו תעזור. לסיכום: בעד לגמרי.
פולין - הממשלה נמנעת בהצבעות באו"ם נגד ישראל, מביעה סולידריות עם העזתים, ועד עתה לא התייצבה באופן מלא לצד ישראל. כנראה ששנים של פרנסה תיירותית לא פיתחו אהדה כלפינו. לסיכום: נגד.
פורטוגל - כמדינה, פורטוגל היא הפתעה משמחת: "הצד הפלסטיני התחיל את זה. אי אפשר להאשים את ישראל". כן, אלה דברים שאמר נשיא פורטוגל לשגריר הפלסטיני, שבועות אחרי תחילת המלחמה. בגדול, הפורטוגלים עומדים לצד ישראל. הבעיה היא שיש להם את רונאלדו, שבעבר מאוד תמך בעזתים ומאז 7 באוקטובר שומר על שתיקה. לסיכום, ואם תבטיחו שלא תעברו לשם ל"נכס חלומי מגרש של מיליון דונם בעלות של דירה בנתניה!!!!!!", אפשר לומר שנהיה אדישים. ואם תהיו בעד לא נכעס עליכם.
שווייץ - למרות שהשווייצרים תמיד התהדרו בהיותם ניטרליים, הפעם הם יצאו מגדרם: שווייץ לא תמכה בהכרה במדינה פלסטינית, חתכה את תקציב התמיכה באונר"א (כבר הספיקה להחזיר חלק קטן ממנו) ואפילו הקפיאה את חשבונות הבנקים של חמאס. יש בהם איזו קשיחות מנוכרת והרבה שחקנים בלונדינים עם שמות מוזרים. נו, אפשר שנגיד שלסיכום אנחנו בעד.
טורקיה - אוי טורקיה, טורקיה. פעם חיים רביבו כיכב בפנרבחצ'ה והישראלים מילאו את אנטליה. ואיסטנבול, והיום? היום נדמה שמקומו של ארדואן בטהרן. אין כמעט מדינה בעולם כל כך קיצונית ביחס לישראל כמו טורקיה, ולמרות שטורקיש איירליינס היו האופציה הכי זולה לטוס לארה"ב, נדמה שבשנים הקרובות נצטרך למצוא מסלול אחר. לסיכום : ממש נגד.
רומניה - נשיא הפרלמנט הרומני, אלפרד רוברט סימוניס, הוא מגדולי התומכים בישראל, ואף ביקר כאן וירד לקיבוצי העוטף. רק שהממשלה שלו מעדיפה להיות פחות ברורה. לא תמצאו כמעט התבטאויות שקשורות במלחמת חרבות ברזל. זה פשוט לא כל כך מעניין אותם. לסיכום: היינו אומרים אדישים, ובגלל אדון סימוניס נקבל את מי שיהיה בעד. בכל זאת, מה נעשה בלי ממליגה?
סקוטלנד - הסקוטים אומנם גינו את מתקפת 7 באוקטובר בתחילה, אבל הגינוי לא היה חד משמעי כמדינות אחרות. בהובלתו של חמזה יוסף, השר המוסלמי הבכיר, הם דרשו הפסקת אש ואף כינו את הפעולה הישראלית בעזה באופן שמרמז לרצח עם. ובתכלס, אם כבר לאהוד קבוצה מהאזור, אז היינו מעדיפים את אירלנד עם המוסיקה והבירות. חבל שהם שונאים אותנו יותר. לסיכום: נגד.
סלובקיה - על פניו מדובר במדינה די אוהדת ישראל, עם היסטוריה סבבה לגמרי איתנו, הבעיה היא שהנשיא הנבחר (שבינתיים הספיק לשרוד ניסיון התנקשות) הוא פרו-רוסי, שזה אומר שאין לצפות את צעדיו, בטח עם כל מה שקורה עכשיו. אז אם בעבר הייתי ממליץ להיות בעד, אנחנו שמים פה כוכבית חשדנות. לסיכום: בעד חשדני.
סלובניה - למרות שאנחנו מאוד אוהבים את לוקה דונצ'יץ', הסלובנים לא איתנו. הם מנסים תדיר להתחבב על הפלסטינים ולהכיר עבורם במדינה - עם שלל התבטאויות שלא עוזרות לנו מול העולם. מילא הנבחרת שלהם הייתה מעניינת, אבל היא צפויה ומשעממת כמו ההצהרות של הממשלה שלה נגד ישראל. לסיכום: נגד.
אוקראינה - איך נאמר זאת בפשטות? המלחמה אצלנו די דפקה אותם. תשומת הלב הבינלאומית עברה מהם אלינו, וזה לא אידיאלי עבור המדינה שהייתה צריכה תמיכה עולמית מתמדת כדי להילחם בפוטין. יחד עם זאת, היחסים בינינו טובים והאוקראינים די תומכים בנו. מצד שני, זלנסקי קצת עסוק ולא הצליח להגיע (וגם לא רצה לעצבן את העולם). בקיצור, זה לא שהם פייבוריטים לזכייה, אז אפשר לסכם שנהיה אדישים.
סרביה - החיבור בין הספורט הישראלי לסרבים היה מרגש מאוד. בתחילת המלחמה הקבוצות הישראליות העתיקו את משחקיהן לשם והסרבים אירחו אותנו באדיבות גדולה. הם הרעיפו שבחים על העם, על המדינה ועל הממשלה. בנוסף לכך, לאחרונה התפרסם שהסרבים שולחים בחשאי משלוחי נשק לישראל. המדינה הקטנה שידעה מלחמות קשות ורק לא מזמן מינתה שגריר בישראל מסתמנת כאחת הידידות החזקות שלנו באירופה. לסיכום: בעד.
בקיצור - אל תתעסקו עם ישראל. אנחנו זוכרים הכל. יש בנו שילוב מהמם של פולניות שלא שוכחת ומרוקאיות שלא סולחת. ושיהיה לכולנו חג יורו שמח!
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
