זה היה חלון ההעברות המטורף ביותר בהיסטוריה של הכדורגל העולמי. פתאום, בהפרש של כמה שבועות, שני השחקנים הגדולים ביותר של הדור הנוכחי, לאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו, עברו קבוצות.
מסי עזב את הקבוצה היחידה בה שיחק כל חייו והצטרף לגלקטיקוס של פריז סן ז'רמן, בעוד שהנמסיס רונאלדו הדהים את העולם כולו כאשר חזר לקבוצה בה החל את הפריצה הגדולה שלו, מנצ'סטר יונייטד.
לכן זה די מובן שהעברה ענקית, זו שבה אנטואן גריזמן חזר לאתלטיקו מדריד לאחר שנתיים מאכזבות בברצלונה, עברה בשקט יחסי. אף אחד לא יכול לומר זאת כעת, כשהעונה נמצאת רק בתחילתה וליגת האלופות עדיין לא יצאה לדרך, אבל יתכן מאוד שבסוף העונה דווקא המעבר של הכוכב הצרפתי ייחשב למשמעותי ביותר מבין השלושה.
ואלוורדה בכלל לא רצה אותו
הסיפור של גריזמן הוא בעיקר סיפור הכישלון המקצועי והניהולי של ברצלונה. לפני שנתיים, כשהמילה "קורונה" הייתה בסך הכל שם של בירה ממקסיקו, גריזמן הגשים את חלומו וחתם בבארסה.
בקיץ 2019, שנה אחרי שכיכב בזכייה של נבחרת צרפת בגביע העולם, גריזמן היה בשיאו. כוכב על בכדורגל העולמי, אחד החלוצים הטובים באירופה, כזה שברצלונה הייתה מוכנה לשלם עבורו 120 מיליון אירו. ולא רק זאת, היא גם הציעה לו חוזה מפלצתי - 21 מיליון אירו נטו לעונה.
שנתיים אחרי העזיבה הטראומטית של ניימאר לפ.ס.ז', נשיא ברצלונה ג'וזף מריה ברטומאו, היה משוכנע שהשילוש החדש בהתקפה - מסי, לואיס סוארס וגריזמן - יחזיר את הקבוצה מחדש לפסגה.
אף אחד לא שאל את המאמן דאז ארנסטו ואלוורדה אם גריזמן מתאים לו. כי ככה זה בברצלונה, מי שקובע את מי ירכשו ואת מי ימכרו זה הנשיא, לא המאמן.
מספרים שמסי ניגש אז אל ואלוורדה ושאל אותו איך בדיוק גריזמן ישתלב בהרכב מבחינה טקטית, שהרי הוא לא תואם ניימאר, והתפקוד שלו דומה מאוד לזה של מסי. ואלוורדה לא ענה, אלא רק השפיל את ראשו. גם הוא הבין שיש פה בעיה.
כשגריזמן הוצג בפני התקשורת מיד אחרי החתימה, הוא אמר: "לא עזבתי את אתלטיקו מדריד בגלל הכסף או כדי לזכות בליגת האלופות, או בכלל כדי לזכות בעוד תארים. עזבתי כדי ללמוד סגנון אחר שלך כדורגל, פילוסופיה חדשה במועדון אחר". כל מי ששמע את הדברים פרץ בצחוק, שהרי שתי הסיבות העיקריות שבגללן גריזמן עבר לברצלונה היו הרצון לזכות בליגת האלופות והחוזה המטורף שהוצע לו.
הסטטיסטיקה משקרת
גריזמן שיחק חמש שנים באתלטיקו מדריד והפך בשנים הללו לאחד הכוכבים הגדולים ביותר בהיסטוריה של הקולצ'ונרוס. הוא הבקיע 133 שערים ב-257 משחקים (והוסיף 46 בישולים), מה שמציב אותו במקום החמישי בכל הזמנים בהיסטוריה של המועדון. הוא זכה עם אתלטיקו בליגה האירופית, בסופר קאפ האירופי ובסופר קאפ הספרדי, אבל לא באליפות ולא בליגת האלופות.
בגמר הצ'מפיונס היחיד בו שיחק, זה של 2016 מול ריאל מדריד בסן סירו במילאנו, הוא החמיץ פנדל. אחרי 1:1 בתום 120 דקות היו אלו הבלאנקוס שניצחו בדו קרב מהנקודה הלבנה. אז כן, השאיפה לזכות באליפות ספרד ובליגת האלופות, אלו היו המטרות המקצועיות של גריזמן כשחתם בברצלונה, למרות שהוא טען אז אחרת.
אבל אלו היו שנתיים מסויטות. הקשות ביותר שהיו לו בקריירה. החלום הגדול להיות חלק מקבוצה איכותית שתחזור לשחוט את אירופה התנפץ. בשנתיים האחרונות ברצלונה הלכה מדחי אל דחי, וגריזמן היה הסמל של הדעיכה הזו.
המספרים שלו נשמעים סבירים: 35 שערים ב-102 משחקים. אבל כל מי שראה את ברצלונה בשנתיים האחרונות יודע שמדובר במספרים חסרי משמעות. אין כמעט שער אחד מה-35 שהבקיע שהיה משמעותי. אולי השער הראשון בגמר הגביע מול אתלטיק בילבאו באפריל, כשבארסה ניצחה 0:4. זה, אגב, התואר היחיד בו זכה בתקופה שלו בקאמפ נואו. בעונה הראשונה שלו בקבוצה, ריאל מדריד זכתה באליפות ובעונה השנייה זו הייתה אתלטיקו שהסתדרה מצוין בלעד
ובליגת האלופות? שם זו הייתה קטסטרופה אמיתית. לפני שנתיים ברצלונה הושפלה ברבע הגמר ע"י באיירן מינכן שהביסה אותה 2:8. בעונה שעברה פ.ס.ז' מחצה את בארסה בקאמפ נואו 1:4.
אי אפשר לומר על גריזמן שהוא לא עבד קשה כדי להתאים את עצמו לקבוצה ולסגנון השונה כל כך ממה שהוא הכיר, אבל זה פשוט לא הצליח. שיתוף הפעולה עם מסי היה מגומגם, והמזל שלו שבעונה שעברה לא היה קהל במגרשים כי אחרת הוא היה זוכה ללא מעט שריקות בוז מהאוהדים.
אבל אם על המגרש העניינים צלעו, בכל מה שקשור להתנהלות שמסביב, זה היה מתכון לאסון. הניהול הכושל של ברטומאו נחשף בחודשים האחרונים, אחרי שהוא התפטר וז'ואן לאפורטה נבחר כנשיא החדש. הנתונים היו מבהילים. גרעון של למעלה ממיליארד אירו, חובות של מאות מיליונים ומצבת שכר פושעת. נכון, ההפסדים בשנת הקורונה היו עצומים, אבל הם גם חשפו את ההתנהלות הביזיונית של הנהלה מסואבת, ששפכה סכומי עתק על שחקני רכש כושלים ושילמה להם משכורות מפלצתיות.
סירב לקצץ בשכר
לאפורטה הבין את גודל הבור ולבסוף נאלץ להודות שאין למועדון ברירה אלא לשחרר את לאו מסי, רק כדי להיפטר מעלות השכר שלו. גם זה לא הספיק כדי לעמוד בתקנות המחמירות החדשות של הנהלת הליגה הספרדית, וכדי לרשום את השחקנים החדשים הסכים ג'רארד פיקה לקצץ בשכרו.
גריזמן סירב לקצץ, מה שגרם לאוהדי ברצלונה להאשים אותו בעזיבה של מסי. כמובן שגריזמן ממש לא אשם בכך, אלא ההנהלה הקודמת, אולם הוא הבין שאין לו יותר מה לחפש בברצלונה, בטח אחרי העזיבה של מסי. היו אמנם פרשנים שטענו כי אולי כעת גריזמן יוכל להצליח יותר בקבוצה, בלי הצל העצום של מסי, אבל הוא עצמו הבין שהוא נמצא בקבוצה שתתקשה להיאבק העונה על תארים.
ואז נכנס לפעולה דייגו סימאונה. נכון, המאמן הארגנטיני של אתלטיקו היה מאוכזב מגריזמן כשזה החליט לעזוב את הקבוצה לפני שנתיים. אבל צ'ולו כל הזמן חושב קדימה, והוא הבין שיש פה הזדמנות ענקית להחזיר את גריזמן לאתלטיקו במחיר מציאה.
בואו לא נשכח, גריזמן הוא המבקיע הגדול ביותר בעידן סימאונה, למרות שלא שיחק באתלטיקו בשנתיים האחרונות. ברצלונה, צריך להזכיר, ניסתה כל הקיץ למכור את גריזמן, כדי לאזן את הספרים ולהמשיך בצמצום מצבת השכר. אבל אף קבוצה לא הייתה מוכנה לשלם את הסכום שבארסה דרשה ובטח שלא לשלם לו שכר כל כך גבוה.
לאתלטיקו היה רעיון איך להתגבר על המכשול. היא הציעה לבארסה להשאיל את גריזמן לשנתיים והתחייבה לרכוש אותו ב-2023 ב-40 מיליון אירו. בברצלונה עשו אחד ועוד אחד והגיעו למסקנה שהצעה טובה מזו הם לא יקבלו. וכך, בדקות האחרונות של חלון ההעברות, העסקה נסגרה.
ברצלונה קיצצה עוד 21 מיליון אירו משכר השחקנים, ואתלטיקו קיבלה בחזרה את אחד מטובי בניה בשליש מהמחיר שקיבלה עבורו - רווח של 80 מיליון אירו. לכולם ברור שאצל סימאונה גריזמן ירגיש הרבה יותר בנוח, גם מבחינה אישית ולבטח מבחינה מקצועית.
טוב, זה לא יהיה כל כך פשוט בהתחלה. לא מעט מאוהדי אתלטיקו לא שכחו ולא סלחו לגריזמן על ה"בגידה". והנשיא אנריקה סרזו גם התייחס לכך: "ברור לי שיהיו אוהדים שישרקו לו בוז במשחק הראשון בחזרה באצטדיון וואנדה מטרופולטינו, אבל חשוב לי להדגיש שלא נשיג בכך שום דבר. כשהוא עזב אמרתי שבברצלונה הם לא יאהבו אותו כפי שאנחנו אהבנו אותו כאן. הוא עזב בדרך מוזרה, אבל הוא הוכיח שהוא רוצה מאוד לחזור לאתלטיקו. נכון, יש אוהדים שלא אהבו את החזרה שלו, אבל יש הרבה מאוד שהיו מאושרים מכך. בסופו של דבר מה שהכי חשוב זה שיהיה לנו את הסגל הטוב ביותר ושנשיג הצלחות".
סימאונה לחץ בכל הכוח להחזיר את גריזמן כי הוא מאמין שהעונה יש לאתלטיקו הזדמנות לעשות מה שלא עשתה בעבר: לזכות בליגת האלופות, וכמובן לרשום גם זכייה באליפות שנייה ברציפות בפעם הראשונה מזה 71 שנה.
שחקני התקפה אדירים
אגב, גריזמן הסכים לעזוב את ברצלונה למרות שיקבל כעת שכר נמוך בהרבה: "רק" 10 מיליון אירו בעונה. ועדיין הוא המשתכר הבכיר ביותר באתלטיקו - מה שמעיד על טרפת השכר שהייתה נהוגה בברצלונה בשנים האחרונות.
כולם מסכימים שלאתלטיקו יש את הסגל האיכותי ביותר בליגה הספרדית, סגל שכולל חמישה חלוצים אדירים. חוץ מגריזמן נמצאים שם גם לואיס סורס, אנחל קוראה, ז'ואו פליקס והברזילאי החדש מתאוס קוניה, שנרכש מהרטה ברלין.
הבכורה המחודשת של גריזמן במדי הקולצ'ונרוס צפויה להיות בדיוק בעוד שבוע, כשאתלטיקו תתארח בליגה אצל אספניול. שלושה ימים לאחר מכן נראה איך מקבלים אותו האוהדים במשחק הבית בליגת האלופות מול פורטו. ובעוד פחות מחודש הקולצ'ונרוס יארחו את ברצלונה במסגרת המחזור השמיני. וזה יהיה מעניין.
אגב, הפעם האחרונה שגריזמן לבש את החולצה של אתלטיקו מדריד הייתה באצטדיון טדי, ב-21 במאי 2019. גריזמן לא רק שיחק במדי אתלטיקו מול בית"ר ירושלים של ניר קלינגר, הוא אפילו כבש בפנדל מול איתמר ניצן. בית"ר ניצחה באותו משחק ידידות 1:2 עם צמד של מאור בוזגלו.
גם נבחרת צרפת צריכה אותו
אבל עד שילבש שוב את החולצה האדומה-לבנה יש לגריזמן משימה כפולה במדי נבחרת צרפת. הערב (שבת, 21:45) תשחק אלופת העולם בקייב מול אוקראינה, וביום שלישי (21:45) היא תארח את פינלנד באצטדיון בליון.
ביום רביעי גריזמן היה זה שהבקיע את שער השוויון של צרפת במשחק הבית מול בוסניה, והציל אותה למעשה מהפסד מביך (1:1). זה היה המשחק הראשון של צרפת אחרי ההדחה הכואבת ביורו, בהפסד בפנדלים לשווייץ.
המטרה כעת היא להבטיח את המקום במונדיאל בקטאר כדי לנסות לזכות בגביע העולם בפעם השנייה ברציפות. ודווקא עכשיו, אחרי שקיליאן אמבאפה הפצוע חזר הביתה ולא יהיה שותף לשני המשחקים מול אוקראינה ופינלנד, האחריות על כתפיו של גריזמן גדולה עוד יותר.
את השער מול בוסניה הוא הבקיע פחות מ-24 שעות אחרי שהמעבר שלו לאתלטיקו מדריד הושלם. ומי יודע, אולי כעת, אחרי שהסאגה הארוכה של הקיץ מאחוריו, כשהוא רגוע יותר והעתיד שלו ברור, גם הנבחרת של דידייה דשאן תהנה ממנו יותר.
