כאוהד בוסטון סלטיקס, אני שונא את הדילים שהם עשו הקיץ, אבל נראה שהג'נרל-מנג'ר בראד סטיבנס יודע מה הוא עושה.
אני מתאבל על העזיבות של שני הוויליאמסים ומרקוס סמארט, שלושת השחקנים האהובים עליי ביותר, לבטח יותר מהכוכבים ג'ייסון טייטום וג'יילן בראון, ומצד שני מעולם לא התלהבתי מקריסטפס פורזינגיס. לא הבנתי עד היום למה הוא "חד קרן". אפילו כשהוא כבר משחק, וזה נדיר כשלעצמו, המספרים לא מפילים אותך מהכיסא.
תמיד אמרתי שההשוואה ההוגנת ביותר היא למדוד מה עושה שחקן ב-36 דקות, כלומר, מהי התרומה המצופה ממנו אם יקבל יותר דקות, אבל אצל פורזינגיס זה להפך: הוא גם לא התקרב מעולם ל-36 דקות. אבל במקרה שלו זה לא שמעדיפים לתת את הדקות למישהו אחר, פשוט פוחדים עליו כי הוא כל כך שביר.
הבעיה של בוסטון היא שאל הורפורד יהיה בן 38 ביוני, ואם הסלטיקס עוד יעמדו על הרגליים עד אז, לפחות שלו ירעדו. מה עושים? לוותר גם על רוברט וויליאמס וגם על גרנט וויליאמס, ומצד שני לא לשמור אפילו על בלייק גריפין? אז מן הסתם בונים על לוק קורנט, או שלסטיבנס יש עוד שפן לשלוף מהכובע. האמת היא שרוב וויל היה אפילו יותר שביר אפילו מפורזינגיס, וזה הישג. כלומר, אם היו שומרים את שניהם זה לא היה מראה על שפיות. אבל לא יכולתם לשמור אפילו על מייק מוסקלה?
בעמדות הפורוורד, טייטום ובראון נפלאים, אבל קצת קטנים. אני שואל את עצמי מי ישמור על יאניס אנדטוקומבו, נניח בגמר הקונפרנס מול מילווקי. הורפורד נפלא, אבל יאניס יכול לשחק 42 דקות, כמו המספר על הגופייה של הורפורד. אמנם יאניס משחק רק עם מס' 34 על הגב, אך למרות זאת בדקות, הורפורד לא יוכל להחזיר טובה ליאניס. גדול עליו. והורפורד יהיה חייב לתת מנוחה לפורזינגיס בעמדת הסנטר, אחרת ברוק לופז יחגוג שם. המסקנה היא שליאניס יהיו בסביבות 20 דקות מול טייטום בכל משחק פלייאוף. כביכול פאוור פורוורד מול פאוור פורוורד, תפוחים מול תפוחים, אבל מבחינת הגודל יאניס הוא סנטר פורוורד ואילו טייטום יותר סמול מפאוור - ואז עולה מהספסל גם בובי פורטיס, ולבוסטון אין כרגע תשובות. כלומר בצבע, מילווקי דורסים. אבל זה כשלעצמו לא ימנע מהקו הקדמי של בוסטון לשרוף אותם מקשת השלוש.
ומה בקו האחורי? פה מילווקי עשו את טעות חייהם. ג'רו הולידיי, שלבסוף התגלגל לבוסטון, הוא מנהיג שקט מהקו האחורי. בלי אגו והוא פשוט סלע איתן. בטרייד שהביא את דמיאן לילארד, מילווקי ויתרו גם על גרייסון אלן, עוד גארד לא קטן פיזית שהיה עולה מהספסל ועושה חיים קשים להתקפה שמנגד. כשלעצמו לא אסון גדול, אבל סינרגי לוויתור על ג'רו שאין ולא יהיה לו הסבר מניח את הדעת. זה כמו שהם האשימו את המאמן מייק בודנהולצר בכך שיאניס נפצע במשחק הפלייאוף הראשון וקריס מידלטון עוד לא חזר לעצמו.
אז אולי כאשר מועמדת ללכת עד הסוף מודחת עם ניצחון פלייאוף בודד, צריך באמת רצון ברזל בשביל לומר שלא מפרקים את החבילה בגלל שהיו פציעות, אבל אם שחקן בקליבר של יאניס מביע אי שביעות רצון, הכיסאות מתחילים להתנדנד וגם רצון ברזל מעלה חלודה במי מלח. ההחלפה של ג'רו בלילארד משולה בעיניי להתאבדות, קפיצה מהאגו (של יאניס) לאיי קיו (של ההנהלה שלהם) בלי מצנח. אולי הם לא היו ממהרים ללחוץ על ההדק אם היו יודעים שג'רו יגיע מפורטלנד לבוסטון. מצפה שג'רו לבד יחסל את כל הקו האחורי של הבאקס, אבל גם דרק ווייט לא קוטל קנים.
בקיצור, לא יודע מי תזיק למי יותר בצבע, כי המיס-מאצ'ים יעבדו לטובת שני הצדדים בהתקפה ונגד שניהם בהגנה (יותר נגד בוסטון, עליי להודות), אבל בקו האחורי אני מצפה לנוקאאוט שבוסטון תנחיל למילווקי.
האם שתי אלו אכן ייפגשו בגמר הקונפרנס? לפילדלפיה לקח שתי עונות להתגבר על ההאשמות ההדדיות בין בן סימונס והדוקטור(לפירוק קבוצות) ריברס, וייקח לפחות עוד שתי עונות להתאושש מקרבות הרחוב בין פליטי יוסטון (הארדן ומורי) ולחזור ל"תהליך" המבורך, כך שיש בעצם רק שתי מועמדות נוספות להגיע לשם, מיאמי וקליבלנד.
מיאמי, השיר שתפור עליה זה 16 (עונות) מלאו לנער, שאפשר לשיר על קייל לאורי וקווין לאב כאחד. אמנם הם לא שחקנים מרכזיים בקבוצה, תפקיד זה שמור למשולש באם אדבאיו, ג'ימי באטלר וטיילר הירו, שניסה להיות גיבור ולהתאבד על הכדור סטייל סמארט וכמעט הצליח. נסכם בצער רב שזו הייתה קפיצה מהירו לזירו. אבל גם ג'ימי כבר בן 34, ויתקרב ל-35 בפלייאוף הבא. הניסיון להביא את הקמבה ווקר של פורטלנד לילארד) מראה שהם קצת נואשים לקצור פירות.
הקבוצה שלהם נהדרת והשילוב בין ותיקים אלופים ו"צעירים חסרי מנוח ובחירות דראפט" עלה יפה עד כה. אבל הזקנים תקעו יתד ואילו הצעירים הוכיחו שהם יותר חסרי מנוח מכל דבר אחר. כלומר, צפוי שהעזיבות של גייב וינסנט ומקס סטרוס יורגשו. יתכן שהם היו צריכים להתאמץ מעט יותר להביא את ג'רו. מאמין שזה יהיה גם האס המנצח, אם שתי אלו ייפגשו בשחזור של כמה וכמה גמרים אזוריים. או זה או הפציעות. מיאמי יותר זקנה, אבל גם יותר עמוקה.
הנעלם הגדול הוא קליבלנד. כבר בשנה החולפת הם היו צריכים לעבור בקלות, לפחות את ניו יורק. אבל זה לא קרה. בעיקר כי הם צעירים חסרי ניסיון. עד שהם יתגברו על זה, חובת ההוכחה עליהם. לדעתי גם הם לא בקליבר של שתי הגדולות, בוסטון ומילווקי. ואם הם רוצים להתקדם שלב או שניים, עליהם להוסיף פורוורדים למצבת הגארדים והסנטרים שיש להם למכביר. אר-ג'יי בארט וג'וליוס רנדל מהניקס הראו בדיוק כמה עמוק החור בעמדה זו אצל הקאבס. בקיצור - השנה המזרח יילך עם בוסטון, בזכות הרצון להגיש נקמה קרה מצידו של ג'רו. אבל יש להם עוד הרבה עבודה. רוטציה של 8 שחקנים לא תספיק להם.
אי אפשר לסכם את המזרח בלי להזכיר את הפיל שבחדר. לדעתי מהמערב תגיח שוב האלופה דנבר, ואני לא רואה כוח בליגה כולה שיעצור אותה כרגע. שאר הקבוצות צריכות להניח הנחת עבודה שבונים לעוד 4-3 שנים קדימה. בהווה יהיה קשה להילחם ומעט על מה. ועל הרקע הזה, עסקת לילארד הופכת לדמיונית. צריך דמיון פרוע לחשוב שזה יביא אליפות. משתי סיבות. אחת, בוסטון והשנייה, דנבר. אז "תדמיאנו" כמה שאתם רוצים שם במילווקי.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
