בקבוצת הספיישל אולימפיקס של מכבי חיפה, שהוקמה לאחרונה ונמצאת בתהליכי התגבשות, השחקנים הם אנשים עם צרכים מיוחדים. דרך ההשתייכות לקבוצה הם יכולים להרגיש חלק ממשהו גדול יותר. "זו אלופת המדינה, מועדון שמוביל גם בנוער ובגילים הצעירים. להכניס חבורה כזו מיוחדת למועדון – זו הצהרה שכולנו שווים", אומרת מאמנת הקבוצה החדשה, רונה סלם.
קבוצת הכדורגל המיוחדת, שכבר החלה להתאמן אבל עוד מגייסת שחקנים לשורותיה, היא פרי שיתוף פעולה בין מכבי חיפה לסניף הישראלי של ארגון ספיישל אולימפיקס העולמי, המקיים פעילות ספורטיבית לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית, אנשים על הרצף האוטיסטי או אנשים עם הפרעות נפשיות. "הם באמת יכולים, הם מסוגלים, ואם מועדונים גדולים ייתנו להם במה – השמיים הם הגבול", אומרת סלם, "כשהם שומעים את השם מכבי חיפה – במיוחד כשחלקם אוהדים של המועדון והולכים למשחקים – זה מעודד אותם. ללבוש את המדים של מכבי חיפה, זה מעצים אותם".
6 צפייה בגלריה
"הניצחונות הם לא העניין, אלא הדרך". רונה סלם באימון של קבוצת ניצן יונייטד
(צילום: נחום סגל)
6 צפייה בגלריה
נדב שוורץ. חשוב להיות מודע לרגישויות של כל ילד ולבעיות שעלולות לצוץ
(צילום: עוז מועלם)
סוג של הגשמת חלום.
"בהחלט. אנחנו עכשיו בפיילוט, עוד יש שחקנים שנקלטים. היו כבר שני אימונים בחיפה. אנחנו מקווים שזה יתפתח ושהקבוצה תגיע לגדולות, והשחקנים במיוחד. זה לא רק לבוא ולשחק כדורגל; זה גם תרגול של אחריות ומשמעת, ועבודה בקבוצה".
המאמנת רונה סלם: "כשהם שומעים את השם מכבי חיפה – במיוחד כשחלקם אוהדים של המועדון והולכים למשחקים – זה מעודד אותם. אנחנו מקווים שזה יתפתח ושהקבוצה תגיע לגדולות, והשחקנים במיוחד. זה לא רק לבוא ולשחק כדורגל; זה גם תרגול של אחריות ומשמעת, ועבודה בקבוצה"
"הרעיון הוא לשלב חבר'ה עם צרכים מיוחדים במועדונים בארץ, ולטפח אותם. מכבי חיפה הרימה את הכפפה", מספרת סלם, "האימונים אינטנסיביים, ומתקיימים בכל יום ראשון. בשבוע שעבר עשינו אימון משותף עם קבוצת ילדים של מכבי חיפה. ככה גם הילדים נחשפים למשהו שהם לא מכירים, ורואים שלחבר'ה עם צרכים מיוחדים יש יכולות".
כלים לחיים
נדב שוורץ הוא מייסד חברת "דרך הספורט", שמקדמת אנשים עם צרכים מיוחדים דרך פעילות ספורטיבית. "אני רואה את הספורט בתור כלי חינוכי. הייתה לי ילדות לא פשוטה, והספורט נתן לי הרבה כלים להתמודד. הוא נתן לי מקום מפלט, לימד אותי איך לנצח בכבוד ואיך להפסיד בכבוד", הוא אומר. הוא עצמו מאמן ילדים ונוער במסגרות שונות. "בספרד לכל קבוצה בלה ליגה יש קבוצה של ספיישל אולימפיקס. הרעיון הוא לתת להם חוויה של הצלחה. בחייהם הם לא זכו לקבל כלים לחיים דרך הספורט ולכן רובם מזניחים את התחום הזה. המטרה שלנו היא לשנות את הגישה שלהם לגבי ספורט ולתת להם את ההרגשה שכל אחד יכול".
הרעיון ליוזמה נולד לפני עשור. "הייתי לוחם קרבי בסיירת צנחנים, וכשהשתחררתי מהצבא נכנסתי לתחום הכדורגל, בכוונה לתת ערך מוסף לילדים", הוא מספר. "רציתי התנדבות משמעותית, חזרתי לבית הספר שבו גדלתי ורצו שאעבוד שם עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. ראיתי מה זה עושה לילדים, וגם במערכת ובהנהלה התלהבו. חשבתי לעצמי שאם אני רוצה לעשות משהו לנפש, ולהמציא משהו מאפס, יכול להיות מעניין להיות יזם בתחום החינוך והספורט ספציפית לילדים עם מוגבלויות.
"למדתי במכללת דוד ילין תואר בחינוך מיוחד, במשך ארבע שנים, לצד 90 בנות שרובן דתיות. כיום יש לי אקדמיות לכדורגל עם 1,200 ילדים. קפיצת המדרגה הרצינית בתחום הייתה כשרציתי להכשיר מאמנים ומורים כדי שיוכלו לעבוד עם אנשים עם צרכים מיוחדים. פגשתי את האנשים מספיישל אולימפיקס בישראל, והיה לנו חיבור מדהים".
בימים אלה שוורץ נחוש לנפץ סטיגמות ותפיסות שגויות בנוגע לאפשרות של שילוב אוטיסטים בפעילות ספורטיבית. הוא החל לבנות הרצאה בנושא, ויחד עם החברה הלאומית לאוטיזם בבריטניה חיבר מדריך להוראת ספורט ופעילות גופנית עבור אנשים על הרצף האוטיסטי. "ניתחנו איך לפעול עם האנשים האלה ולעבוד איתם", לדבריו. המדריך מתייחס באופן ספציפי למספר מיתוסים נפוצים ומפרק אותם (ראו בתמונה למעלה).
נדב שוורץ, "דרך הספורט": "כחברה, אנחנו לא יודעים אפילו איך לגשת לזה. ברירת המחדל היא פשוט לרחם על האדם עם המוגבלות, ואז לא יודעים איך לגשת לסיטואציה"
אימון אוטיסטים דורש הכשרה הולמת, כדי להיות מותאמים לצרכים המיוחדים של כל אחד מהם. "הרבה פעמים לאנשים עם אוטיזם יש בעיה ליצור קשר עין. אנשים יכולים לחשוב שבן אדם לא מקשיב. לאנשים מסוימים יש בעיה עם ויסות חושי, אז צריך לדעת שאיתם לא משתמשים במשרוקית. כשקוראים את המדריך מבינים איך לשלב אותם", אומר שוורץ.
אני מניח שמאמנים רבים שואלים את עצמם איך הם יגיבו לסיטואציות תוך כדי משחקים.
"זו שאלה טובה. אם ערים לבעיות יודעים שדברים יכולים לקרות. זה יכול לקרות בצורה שהיא קצת קיצונית, וצריכים להיות מודעים לבעיות. כשילד מצטרף ההורים ממלאים שאלון בנוגע לדברים שיכולים לעורר בעיות. לפעמים אין מה לעשות, יש התפרצויות זעם או איבוד שליטה. זה מה שמפחיד את רוב המאמנים. אנחנו מנסים למנוע מקרים כאלה, אבל מבינים שיש לפעמים התנהגויות שהן לא נורמטיביות. אני יכול לומר לך שזה לא קורה לי הרבה".
"באבו דאבי בטקס הפתיחה של אירוע הספיישל אולימפיקס נדלקו המון אורות, ואחד הילדים ממשלחת ישראל התחיל לרעוד ולהשתגע. ממש התפרצות זעם", הוא מספר, "אחד המאבטחים שם ניסה לתפוס אותו ולחבק אותו, וזה רק הגביר את הלחץ. הוא לא ידע שלילד יש בעיה של ויסות חושי. אם היו יודעים את כל הדברים האלה מראש, היו באים מוכנים לזה. אם לילד יש למשל בעיה של הסתגלות, צריך להכין אותו למה שהולך לקרות באימון הבא במקרה של שינוי בלו"ז".
"חשוב לומר שהספקטרום רחב מאוד, יש כאלה בתפקוד גבוה ואחרים בתפקוד נמוך יותר", הוא מציין בנוגע לאימון אוטיסטים. "בכל מקרה, לא מדברים פה על אנשים עם נכויות פיזיות כמו בספורט הפראלימפי. אלה מוגבלויות שכליות וקוגניטיביות. כחברה, אנחנו לא יודעים אפילו איך לגשת לזה. ברירת המחדל היא פשוט לרחם על האדם עם המוגבלות, ואז לא יודעים איך לגשת לסיטואציה. הספורט הוא כלי שמפיל את החומות בינינו. רואים על החבר'ה שבאים להתנדב את הסיפוק, זו נתינה מטורפת".
שוורץ היה שותף עם ארגון ספיישל אולימפיקס והקריה האקדמית אונו בקורס מדריך ספורט משלב, המתמקד באימון אנשים עם צרכים מיוחדים. מאמן נבחרת ישראל וילי רוטנשטיינר ושחקני מכבי חיפה שיתפו פעולה עם המיזם, שנועד להכשיר מאמנים לאוכלוסיות המיוחדות, ובירם כיאל השתתף בטקס סיום הקורס. "מורה לחינוך גופני עובר במהלך הלימודים אולי שיעור אחד על עבודה עם בעלי מוגבלויות", אומר שוורץ, שמקווה לסייע לשינוי בתחום, "במשרד החינוך מתחילים להבין שחייבים לקיים ימי השתלמויות בנושא".
לצאת מהקופסה
סלם מאמנת כבר תשע עונות קבוצה של אנשים עם צרכים מיוחדים בחיפה שנקראת ניצן יונייטד, המשויכת לעמותת ניצן חיפה. היא עובדת גם כמדריכה שיקומית בעמותת ניצן באחד ממערכי הדיור. "למדתי אימון במכון וינגייט וביקשו שאפתח קבוצת כדורגל. אני יכולה להגיד לך שהגעתי איתם להישגים מדהימים. זו עבודה טיפולית, לא רק לרדוף אחרי כדור. במקביל אני משחקת כדורגל בקבוצת הנשים של קריית ים, שאני גם מנהלת אותה".
אילו התמודדויות מיוחדות יש בעבודה עם השחקנים?
"לכל שחקן יש רקורד ועבר רפואי שחייב בדיקה. יש שחקנים אפילפטיים ויש כאלה שלוקחים תרופות, צריך להיות ערניים לגבי זה. חשוב להכיל אותם ולשמור על קשר גם אחרי האימון. במגרש אני מתעלמת מהפגמים ומהנכויות שלהם, כי אם אני מתמקדת בזה אני לא רואה תוצאות. ביומיום הם תמיד נתקלים באנשים שמקטלגים אותם ומסתכלים עליהם כשונים. יש אצלנו כללים, כמו בכל קבוצה. אם מישהו מאחר, הוא לא נכנס.
"חשוב להיות ערניים. אם מישהו נופל הנזק עלול להיות גדול יותר. צריך להיות עם היד על הדופק כל הזמן. כמובן העבודה שלי היא גם עם ההורים והמשפחות, עובדים סוציאליים ומדריכים שעובדים איתם. עובדים עם כל המערכת שעוטפת איתם. אני מציעה למי שרוצה לעבוד עם בעלי צרכים מיוחדים ללמוד ולעשות קורס. מגלים ככה עולם רחב מאוד. אני מקווה שמאמנים יתחילו לצאת מהקופסה".
6 צפייה בגלריה
רונה סלם, מאמנת קבוצת הספיישל אולימפיקס של מכבי חיפה. במועדון הרימו את הכפפה
(צילום: נחום סגל)
בניצן יונייטד עברה סלם תהליכים מרתקים עם השחקנים שהיא מאמנת. "אצלי בקבוצה הניצחונות הם לא העניין, אלא הדרך. קלטתי שחקן חדש לניצן יונייטד לפני חודשיים. הייתה לו בעיה חברתית. השחקנים ממש עזרו לו וקיבלו אותו יפה, והלכו איתו לקנות נעלי פקקים. הקבוצה הזאת מגובשת, החברים נפגשים גם מחוץ לשעות הפעילות".
"יש לי יום הולדת והם לא פוסחים עליה", היא מוסיפה בחיוך, "הם פתחו קבוצת ווטסאפ בלעדיי שבה הם מתכננים איך לחגוג לי, ובכל שנה הם עולים ברמה. זה פשוט קסום".
זה נותן להם גם כלים לחיים?
"כן. זה לדעת להתמודד מול המעסיק בעבודה, או במכולת. באופן כללי. יש חבר'ה שהגיעו אליי בניצן יונייטד ולא ידעו מה זה כדורגל. הם היו משחקים עם היד. היום תראה איפה הם נמצאים ואיך הם משחקים עם הכדור. מעבר לזה אני מעצימה אותם בכל מיני תפקידים, בכל חודש יש לי שני תורנים שאחראים על הציוד. אני לא בוחרת קפטנים, הם בוחרים. בחלק מהדברים אני לא מעורבת, אני נותנת להם את המקום".
גון צורי, ארגון ספיישל אולימפיקס ישראל: "היום מאמנים מאוד-מאוד חוששים מאימון קבוצה מיוחדת. אנחנו אומרים להם: בואו, תקבלו כלים. נותנים הכשרה מתאימה, כדי לא לשמוע מאנשים שהם מפחדים ולא יודעים איך לאמן אותם"
בסיום טורנירי ספיישל אולימפיקס כולם מקבלים מדליה. יש מקום ראשון, מקום שני ומקום שלישי – אבל כולם מקבלים משהו ולא יוצאים בידיים ריקות. המשחקים נמשכים 20 דקות, במתכונת של שישה על שישה, על חלק מהמגרש. השופטים מגיעים מההתאחדות. מעבר לזה הכללים שחלים על השחקנים זהים. "שמים דגש על ההיבט החברתי, על המשחק בהנאה. אם שחקן נופל, עוזרים לו לקום", מציינת סלם, "גם אם קבוצה אחת ניצחה ואחרת הפסידה, חשוב לפרגן. חוץ מזה, מגבילים אפשרות שקבוצה תוביל בהפרש של יותר מחמישה שערים. השחקנים יכולים לקחת קשה את ההפסדים. הם באים כדי לנצח".
גון צורי, מנהל ספורט ארצי של ספיישל אולימפיקס ישראל, מספר על פעילות הארגון: "אנחנו פועלים בפריסה ארצית וגם מקיימים הכשרות למאמנים. יש לנו תוכניות עם ההתאחדות לכדורגל ואיגודי ספורט נוספים. האסטרטגיה שלנו היא לשים את האנשים עם צרכים מיוחדים על המפה. השאיפה היא שלכל קבוצה תהיה גם קבוצת ספיישל אולימפיקס, וגם קבוצת יוניפייד משולבת (קבוצה המשלבת אנשים עם צרכים מיוחדים עם אנשים ללא מוגבלות, ש"מ). אנחנו גם רוצים לתת מענה לילדים ונוער".
"אנחנו רואים בספורטאים שלנו ספורטאים לכל דבר", הוא מדגיש, "מכבי תל אביב, הפועל תל אביב, הפועל באר שבע ומכבי חיפה כבר משתפים איתנו פעולה, ויש מועדונים נוספים. אנחנו גם במגעים עם בית"ר ירושלים על פתיחת קבוצת ספיישל. הכדורגל הוא הספורט הפופולרי והמתוקשר ביותר, ודרך זה נוכל לחנך את שאר הענפים".
כשזה נוגע לאימון אנשים עם צרכים מיוחדים, ההכשרה חשובה. "היום מאמנים מאוד-מאוד חוששים מאימון קבוצה מיוחדת. אנחנו אומרים להם: בואו, תקבלו כלים. נותנים הכשרה מתאימה, כדי לא לשמוע מאנשים שהם מפחדים ולא יודעים איך לאמן אותם. אנחנו רוצים להוריד את החסמים האלה", אומר צורי.
