תיאופילו סטיבנסון היה יכול להיחשב למתאגרף הטוב ביותר בכל הזמנים, בשורה אחת עם מוחמד עלי ורוקי מרציאנו. הוא זכה בשלוש מדליות זהב אולימפיות רצופות (1972-1980) ורשם מעל 300 ניצחונות בקריירה המפוארת שלו. אבל סטיבנסון חי בקובה של פידל קסטרו, שאסרה על מתאגרפים להיות מקצוענים, להילחם בטובים ביותר ולהרוויח כסף גדול.
לסטיבנסון הוצעו 5 מיליון דולר כדי להיכנס לזירה מול מוחמד עלי, אבל הוא אמר: "מה זה מיליון דולר לעומת אהבה של שמונה מיליון קובנים?". קובה המשיכה להיות אימפריית איגרוף אולימפית והאיסור של פידל קסטרו מ-1962 עמד על כנו. למתאגרף קובני מצליח עמדו שתי אופציות: להיות גיבור עממי ולקבל קצבה לכל החיים שיכולה להגיע עד 300 דולר בחודש (במדינה שבה השכר הממוצע הוא 50 דולר בחודש, מדובר בלא מעט כסף), או לברוח מהמדינה בשביל הקריירה. 60 שנה אחרי, נראה שדברים הולכים להשתנות.
ה"סיבה" הרשמית שדחפה לשינוי בגישת ההתאחדות הקובנית היא העובדה ש"הענף הפך ליותר הומני", ולכן "אחרי למידה מעמיקה של הנושא" הוחלט לתת למתאגרפים את האפשרות להתחרות בצורה מקצועית.
לפני שבוע התרחש אירוע היסטורי במקסיקו: שישה מתאגרפים מקובה השתתפו בקרבות מול מקצוענים, כולל האלופים האולימפיים חוליו ססאר לה קרוס וארלן לופס, זה נגמר בחמישה ניצחונות מרשימים. הקובנים התחרו כנבחרת תחרות קבוצתית, ועלו ללא ספונסרים, ועדיין מדובר בצעד היסטורי.
"עבדנו על זה הרבה זמן", אמר גארי סלדיבר מחברת "גולדן רינג" שארגנה את הקרבות, "אנחנו רוצים להביא את המתאגרפים הקובנים לסבב המקצועני, ומנסים שהמעבר יהיה כמה שיותר טבעי וקל. זה יום מרגש עבור עולם האיגרוף". סלבדיר אמר כי 80 אחוז משכר ששולם למתאגרפים הגיע לכיסם ושאר הכסף הלך לצוותים שלהם (הרופאים והמאמנים). "הם קיבלו תשלום בהתאם למעמדם", סיפר ל-BBC. לא מדובר על מיליוני דולרים למתאגרף, כפי שמרוויחים הסופרסטארים הגדולים של הענף, אלא בסכומים נמוכים בהרבה. ועדיין, עבור המתאגרפים מדובר באוויר לנשימה. "רובנו אנשי משפחה, יש לי שני ילדים, וזה יפתור לנו בעיות כלכליות", אמר ארלן לופס.
הבריחה הגדולה
כנראה שהתאחדות הקובנית הבינה שאין לה הרבה ברירות. המון מתאגרפים מוכשרים ערקו מהמדינה בשנים האחרונות כדי שיוכלו להתפרנס כראוי. האחרון הוא קווין בראון, שניצל תחרות באקוודור ולא חזר עם הנבחרת שלו לקובה. בראון התחרה באותה קטגוריית משקל עם האלוף האולימפי רוניאל איגליסיאס, הוא לא היה מוכן לחכות עוד שלוש שנים כדי לנסות להגיע לאולימפיאדה ואז, אולי, להתפרנס כראוי.
"פחדתי להישכח בקובה, כמו שקרה להמון מתאגרפים", אמר בראון ל-BBC, "הרבה אלופים פשוט נעלמו מהתודעה ושכחו מהם. אני רציתי להיות מאושר ולהגשים את עצמי, ולא יכולתי לעשות את זה במדינה שלי". ב-2007 ערק מהמדינה מי שנחשב למתאגרף הטוב ביותר שיצא ממנה - גיירמו ריגונדו. ריגונדו עשה קריירה מרשימה, הרוויח מיליונים ועבר לחיות במיאמי. המתאגרפים הקובנים הצעירים נושאים את עיניהם אליו, ולא אל תיאופילו סטיבנסון, שהעדיף להישאר לצידו של פידל קסטרו, ועל פי כמה פרסומים לא נותר עני במיוחד - הוא קיבל מהשליט מכוניות פאר ובתים. רחוק מ-300 הדולרים בחודש שמקבלים האלופים האולימפיים היום. חלק ממנו מגיע במטבע אלקטרוני שנקרא MLC, שאין לו ערך מחוץ לקובה ואפשר לקנות בו מזון ומוצרי צריכה.
לכך יש להוסיף את מגפת הקורונה שפגעה במדינה הענייה וגרמה למחאה אזרחית נרחבת בשנה שעברה. זאת הייתה המחאה הגדולה מזה 30 שנה. "אין לנו כסף לאכול, מרעיבים וחונקים אותנו והעשירים ממשיכים לבנות מלונות ולחיות חיי פאר", טענו חלק מהמפגינים. היא דוכאה באלימות, וראשיה הועמדו לדין. "להישאר במדינה זה פשוט להמשיך לחיות בשקר שהכל בסדר", סיכם בראון.
לכן, ייתכן כי המהלך לאפשר למתאגרפים לעבור לסבב המקצועני לא הגיע מטוב ליבם של ראשי המדינה, אלא מתוך רצון לשמר את העליונות הקובנית בענף האיגרוף באולימפיאדה ולמנוע עוד עריקות. מדובר במעצמה שזכתה ב-37 מדליות זהב ו-73 מדליות בסך הכל. ייצוג נהדר למשטר הקומוניסטי.
"הכסף לא יגיע למתאגרפים"
רובייסי רמירס, מתאגרף קובני שעזב את המדינה לפני ארבע שנים, משוכנע ש"מדובר בהונאה נוספת של המשטר, הכסף יילך למדינה ולא למתאגרפים". רמירס זכה בשתי מדליות זהב אולימפיות (2012, 2016), ואחרי שהבין שאין לו לאן להתקדם - ניצל מחנה אימונים של הנבחרת במקסיקו כדי לברוח. ההתאחדות הקובנית הציגה אותו כ"אדם שהפנה את גבו לחבריו ובגד בערכים שלו". את רמירס ההכפשות הללו לא עניינו, הוא פצח בקריירה מצליחה ועד כה המאזן שלו עומד על תשעה ניצחונות והפסד בודד, בנוסף לחשבון בנק שמן.
לתחרות במקסיקו לא הגיע כוכב האיגרוף הגדול ביותר בקובה, האלוף האולימפי אנדי קרוס (26). יש המשערים כי בשל גילו הצעיר, הוא היה מנצל את התחרות כדי לערוק, אך המשלחת הקובנית מסרה כי הוא לא הגיע לתחרות "מסיבות טקטיות ומשמעתיות". קרוס צייץ בטוויטר שלו כי הוא מתנצל בפני מעריציו על העיכוב ורמז לכך שלא מדובר בפציעה או סיבה מקצועית: "זה לא היה בידיים שלי, אבל אמשיך לחלום".
המפקפקים בצעד של ההתאחדות הקובנית הצביעו על כך שלתחרות נשלחו מתאגרפים מבוגרים יחסית, כאלה שגם ככה הסיכוי והמוטיבציה שלהם להפוך למקצוענים באופן מלא נמוך. "הם היו צריכים לשלוח לתחרות מתאגרפים בני 18-19, כיוון שיש הרבה הבדלים בין איגרוף מקצועני לחובבני", אמר האמרגן האירי גארי הייד ל-BBC, "החובבנים צריכים ללמוד הרבה טריקים חדשים כדי להצליח באמת".
האם האירוע הקטן במקסיקו היה נקודת מפנה או "הונאה נוספת" של השלטון הקובני מתוך רצון למנוע עריקות נוספות? הדעות חלוקות. כך או כך, ההיסטוריה כבר נעשתה והחרם הוסר רשמית. קשה להאמין שיקום עוד תיאופילו סטיבנסון שיעדיף את הקרבה למשטר הקומניסטי על פני האפשרות להרוויח מיליונים.
פורסם לראשונה: 07:33, 05.06.22
